פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
4648/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק)
2. בנק לאומי לישראל
3. בנק הפועלים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.3.2002 בת.א. 2931/89 בש"א 2375/03 שניתנה על
ידי כבוד השופטת ד' פלפל
בשם המבקש: עו"ד ע'
קריב
בשם המשיבה 1: עו"ד ע'
זרנקין
בשם המשיב 2: עו"ד ש'
ברגרזון
בשם המשיב 3: עו"ד צ'
אגמון
החלטה
בין הצדדים התקיימו הליכים משפטיים, ובמהלכם ניתן פסק-דין של בית המשפט העליון, מפי המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים י' אנגלרד וא' א' לוי. עוד קודם לכן, במסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, ערך מומחה מטעם המשיבה "שחזור" של חשבון החברה בבנק המבקש. בבית המשפט העליון התעוררה השאלה, מהו המועד אשר עד אליו צריך היה לקיים את השחזור. וכך הורה השופט א' א' לוי, בעניין זה:
"אם נכונה הטענה כי חשבונה של החברה נסגר בתאריך 29.10.98, ומאז לא בוצעו בו פעולות נוספות, רק טבעי שבמועד זה תסתיים פעולת השחזור. מאידך, אם בוצעו על ידי הבנק פעולות-מותרות נוספות בחשבונה של החברה, ואפילו נעשה הדבר בחשבון שנפתח במחלקה המשפטית של הבנק, נכון יהיה לכלול גם פעולות אלו בפעולת השחזור, ובלבד שבית המשפט השתכנע כי שני החשבונות מהווים רצף אחד. שאלה אחרונה זו, אם שני החשבונות מהווים "רצף אחד" היא שאלה שבעובדה, אשר צריכה להיות מוכרעת בערכאה הראשונה. אם התשובה לכך תהיה חיובית, יש להמשיך את פעולת השחזור עד לפעולה-המותרת האחרונה אשר בוצעה ב"חשבון המשפטי" או עד ליום הגשתה של תביעת החברה לבית המשפט, הכל לפי המוקדם יותר".
"החשבון המשפטי" הנזכר הוא חשבון שנפתח במחלקה המשפטית של הבנק, אשר אליו הועברו, מעת לעת, יתרות שנצטברו בחשבון העו"ש של החברה, וזאת, לנוכח מצבה של החברה.
המשיבה פנתה, אפוא, לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיקבע את המועד להפסקת שחזור החשבון. בית המשפט קבע, כי חשבון העו"ש והחשבון המשפטי מהווים, אכן, "רצף אחד", וכי לפיכך השחזור יבוצע עד ליום הגשת התביעה (25.12.1989). דא עקא, טוען הבנק כי למעשה מעבר הכספים מחשבון העו"ש לחשבון המשפטי, נעשה דרך "חשבון מעבר". התוצאה היא, שלאחר העברת היתרה מחשבון העו"ש, שהו הכספים במשך ימים מספר בחשבון המעבר, עד שהיו נמשכים לחשבון המשפטי. ההעברה הלפני-אחרונה – כך מוסיף הבנק וטוען – החלה ביום 22.12.1989. אז הועברה לחשבון המעבר יתרת-חובה בסך 367,054 ש"ח, וזו נמשכה לחשבון המשפטי ביום 27.12.1989. בהתאם להחלטת בית המשפט העליון – כך מוסיף הבנק וטוען – חדלה הרצת החשבון ביום 25.12.89 – יום הגשת התביעה. בית המשפט המחוזי קבע, כי "אין לקחת בחשבון לצורך השחזור את חשבון המעבר המופיע בתגובת בנק דיסקונט" – ולפיכך נותר הסכום האמור, של 367,054 ש"ח, מחוץ לחישוב היתרה. מכאן בקשת רשות הערעור.
עיינתי בבקשה, ולא ראיתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. הטענה בדבר "חשבון המעבר" הועלתה לראשונה בבית המשפט המחוזי, לאחר שניתנה החלטת בית המשפט העליון. ההנחיות שניתנו בפסק-הדין של בית משפט זה התבססו על החומר שהונח לפניו. את הטענות החדשות בדבר קיומו של חשבון נוסף, היה צורך להביא בפני הערכאה המבררת. אם לא עשה כן אין לו למבקש, לכאורה, אלא להלין על עצמו. אין בכך כדי להביע עמדה באשר לאפשרות להביא את הטענות האמורות במסגרת ערעור שיוגש, אם יוגש, על פסק-דינו הסופי של בית-המשפט המחוזי.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ד בטבת תשס"ד
(18.1.2004).
ש ו פ ט