פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4652/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשים:
1. עו"ד דוד ידיד
2. דוד ידיד - משרד עו"ד
ונוטריון
נ ג ד
המשיבים:
1. הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר
2. חקק דזי ו-51 אח'
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 8.5.2018 בתיק ע"ו
60827-09-17
בשם המבקשים:
עו"ד דוד ידיד
בשם המשיבה 1:
עו"ד יואב שחם
בשם המשיבים 2:
עו"ד רועי בלסיאנו
החלטה
1.
המבקש 1 הוא עורך דין, בעל משרד עורכי-דין (מבקש 2) העובד בייצוג ניצולי שואה. המשיבים 2 הם עולי עיראק שטענו כי נפגעו באירועי "הפרהוד" (להלן: המשיבים ) , אשר הגישו באמצעות המבקשים תביעות למשיבה 1, הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר (להלן: המדינה ) , להכרה בנרדפות וקבלת תגמולים חודשיים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: חוק נכי רדיפות הנאצים או החוק ) . לאחר שתביעתם נדחתה הגישו המשיבים באמצעות המבקשים עררים בפני ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים שליד בית משפט השלום בחיפה (להלן: ועדת הערר ). הטיפול בעררים הוקפא עד להכרעה בתיק המוביל שדן בשאלת זכאות יהודי עיראק לקבלת תגמולים לפי החוק (ו"ע (חי') 34142-08-13 גמיש נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר (13.6.2017) . להלן: התיק המוביל ) .
2.
ביום 31.12.2015, במהלך ניהול העררים בפני ועדת הערר, פרסם שר האוצר החלטה מנהלית בעניינם של יוצאי מרוקו, אלג'יר ועיראק לפיה יהיו זכאים למענק שנתי בסך 3,600 ₪ ולפטור מלא מתשלום דמי השתתפות עצמית ברכישת תרופות הכלולות בסל התרופות. כל זאת בתנאי שיוותרו על המשך הליכיהם המשפטיים לקבלת תגמולים חודשיים. המשיבים החליטו לקבל את המענק השנתי בהתאם להחלטה המנהלית ולכן סיימו את התקשרותם החוזית עם המבקשים.
3.
בכל הנוגע לתיק המוביל, ועדת הערר דחתה את ההכרה העקרונית בדבר זכאות יהודי עיראק לקבלת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים . ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה על החלטת ועדת הערר אוחד עם ערעורים נוספים ונדחה גם הוא (ע"ו (חי') 17971-08-17 הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר נ' גמיש (18.2.2018). להלן: ע"ו 17971-08-17 ). בהמשך, בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא (רע"א 2334/18 עפרוני נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר (10.3.2019). להלן:
רע"א 2334/18 ). מכאן, שעולי עיראק שבחרו לנהל תביעה במסלול המשפטי הרגיל לא זכו לתגמולים חודשיים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים. לעומתם, המשיבים, אשר בחרו במסלול המנהלי זכו למענק שנתי מכוח ההחלטה המנהלית .
4.
המבקשים הגישו לוועדת הערר בקשה מכוח סעיף 17(ה) לחוק נכי רדיפות הנאצים, במסגרתה ביקשו כי תפסוק להם שכר ראוי בסך 1,540 ₪ בצירוף מע"מ, מכל אחד מן המשיבים. ביום 13.6.2017 דחתה ועדת הערר (השופט א' שדה , ד"ר נ' אפטר ועו"ד צ'
בלאושטיין ) את הבקשה וקבעה כי לא לסוג כזה של מחלוקת התכוון המחוקק כשהסמיך את ועדת הערר לפסוק שכר טרחה. כן נקבע, כי בכל מקרה אין לוועדת הערר סמכות לפסוק יותר ממה שהמחוקק התיר במסגרת סעיף 22 לחוק נכי רדיפות הנאצים. עוד נקבע כי במקרה הנדון העררים שהוגשו היו עררים טכניים בבחינת "גזור הדבק" אשר נועדו רק לקבוע מועד תחילת זכאות עבור העוררים הספציפיים, כאשר שאלת הזכאות העקרונית נדונה במסגרת התיק המוביל אשר במסגרתו פסקה ועדת הערר הוצאות ושכר טרחה לכלל העוררים והוחלט שבהוצאות הללו תישא המדינה (החלטה בעניין ההוצאות ושכר הטרחה בוטלה ב ע"ו 17971-08-17
והושבה על כנה בהמשך
ב רע"א 2334/18 ).
5.
המבקשים ערערו על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופטים ב' בר-זיו , ע' אטיאס ו ד' מאזן ) קבע כי בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה בו נקבע כי במקרה של הפסקת ייצוג, יחויבו המבקשים במלוא השכר הקבוע בהסכם, בתנאי שוועדת הערר תכיר במשיבים כנרדפים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים ותזכה אותם בתגמולים חודשיים. נקבע כי תביעת לקוחותיהם של המבקשים אשר בחרו להמשיך בהליך המשפטי נדחתה, וכי די בכך כדי לקבוע שהמבקשים אינם זכאים לשכר טרחה בגין עבודתם. מעבר לכך, נקבע כי גם אם היה נקבע כי המשיבים זכאים לתגמולים חודשיים, הרי שנוכח סעיף 22א(ה) לחוק נכי רדיפות הנאצים שכר הטרחה שמוסמכת ועדת הערר לפסוק להם לפי סעיף 17(ה) לחוק נכי רדיפות הנאצים מוגבל לסך של 473 ₪ כולל מע"מ. בנוסף, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשים לפיה סעיף 22א(ה) לחוק נכי רדיפות הנאצים לא חל על המקרה הנדון היות שהוא נועד לחול על תביעה, ערר או ערעור ביחס להחלטה מנהלית בדבר מענק שנתי לפי חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007 (להלן: חוק הטבות לניצולי שואה ). זאת נוכח העובדה שהגדרת המונח "מענק שנתי" בחוק נכי רדיפות הנאצים מתייחסת למענק נשוא החלטה מנהלית לגבי מי שאינו זכאי לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ולפי חוק הטבות לניצולי שואה. על כן דחה בית המשפט המחוזי את הערעור תוך שקבע כי לטענת המבקשים אין עיגון בחוק נכי רדיפות הנאצים, אשר ביקש לקבוע את העיקרון לפיו מי שמסייע לאדם שתובע תגמולים, לא יהיה זכאי לשכר טרחה מעבר למה שנקבע בהוראות החוק.
6.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, במסגרתה טענו המבקשים בין היתר כי סמכות ועדת הערר לפי סעיף 17(ה) לחוק נכי רדיפות הנאצים לא כפופה להסכמת הצדדים לחוזה אלא מבוססת על דיני עשיית עושר ולא במשפט. כן חזרו המבקשים על טענתם לפיה יש לפרש את סעיף 22א(ה) לחוק כסעיף שחל רק במקרה בו ההליכים שנוהלו היו למענקים שנתיים מכוח חוק הטבות לניצולי שואה. בנוסף לכך העלו המבקשים טענות שונות בדבר פרשנות החוזים שנחתמו בינם לבין המשיבים.
7.
המדינה טענה כי דין הבקשה להידחות, הן משום שאין במקרה הנדון הצדקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" והן לגופם של דברים. בין היתר נטען כי לשון חוק נכי רדיפות הנאצים ותכליתו סותרות באופן מפורש את פרשנות המבקשים בנוגע לתחולת סעיף 22א(ה). כן נטען כי סעיף 17(ה) לחוק לא נועד ליצור "מסלול עוקף" לפסיקת שכר טרחה מקום בו ההסכם בין הצדדים שולל זאת, וכי בכל מקרה לא ניתן לפסוק מכוחו שכר טרחה בשיעורים החורגים מהאמור בסעיף 22א(ה) לחוק. בנוסף, לטענת המדינה אין לקבל את טענות המבקשים בדבר פרשנות החוזים בינם לבין המשיבים.
המשיבים העלו גם הם טענות הדומות בעיקרן לטענות המדינה.
דיון והכרעה
8.
לאחר עיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור. כידוע, על בקשות למתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענותיהם החוזיות של המבקשים נוגעות לנסיבותיו הפרטניות של המקרה הנדון בלבד ולכן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בהתאם להלכה האמורה.
9.
לצד זאת, ניתן לסבור כי טענות המבקשים ביחס לסעיפים 17(ה) ו-22א(ה) לחוק נכי רדיפות הנאצים מעוררות שאלה משפטית כללית. אלא שכידוע, היענות לבקשה למתן רשות ערעור היא סמכות שנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1126 (מהדורה אחת עשרה, 2013); רע"א 5838/07 עארף נ' עווד , פסקה 7 (27.6.2012); רע"א 7175/12 קידר נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , פסקה 7 (11.10.2012); בע"מ 4867/12
פלוני נ' פלונית , פסקה 10 (8.11.2012); בע"מ 5264/12
אלמונית נ' אלמוני , פסקה 9 (23.10.2012). נוכח נסיבותיו הפרטניות של המקרה, אני סבור שאין מקום להיענות לבקשה הנוכחית.
10.
גם לגופו של עניין צודקת המדינה בטענתה כי סעיף 17(ה) לחוק לא נועד לעקוף את הוראות הסכם שכר הטרחה מקום בו ההסכם עצמו שולל חבות בשכר הטרחה, וכי הוא כפוף לתקרת שכר הטרחה הקבועה בסעיף 22א(ה) לחוק. כן מקובלת עלי הטענה כי סעיף 17(ה) נועד להגן על ניצולי השואה מפני גביית שכר טרחה מופרז. עורכי הדין בהיותם בעלי הידע והניסיון המקצועי במסגרת מערכת היחסים בינם לבין הלקוחות המתקשרים עמם בהליכים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים וחוקים דומים, אינם זקוקים להגנתה של ועדת הערר. גם לעניין סעיף 22א(ה) עצמו לא מצאתי כל ממש בפרשנות המבקשים.
בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיענות לבקשת המבקשים להגשת תגובה נוספת.
11.
לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המדינה בסך 3,000 ₪ ובהוצאות המשיבים 2 בסך 4,000 ₪.
ניתנה
היום, כ"ט באייר התשע"ט (3.6.2019).
ש ו פ ט