רע"א 4662/98 עירית חיפה נ. מרים לוי

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד ס' הנשיא ד' ביין וכבוד השופטים מ' הס וי' גריל) בע"א 4734/97 מיום 23.6.98.

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה בבית-משפט השלום. בתביעה נטען כי המשיבה החליקה בבית-מרחץ המופעל על-ידי המבקשת, וכתוצאה מכך נגרמה לה חבלה. בית-משפט השלום דחה את התביעה בקובעו: "איני מקבלת את גרסת התובעת כי היא החליקה על שמן". קביעה זו הסתמכה על קיומן של סתירות בין עדותה של המשיבה לבין עדות חברתה שנכחה במקום; על סתירות שנתגלו בין תצהיר שהגישה המשיבה בתשובה לשאלון לבין עדותה בבית-המשפט; ועל העובדה שהטענה כי החליקה על שמן לא הועלתה על-ידי המשיבה בפנייתה אל המבקשת טרם הגשת התביעה. המשיבה ערערה על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעורה וקבע, כי מהעדויות עולה שגרסת המשיבה כי החליקה על שמן הינה מתקבלת על הדעת וכי גרסה זו לא נסתרה. בית-המשפט ציין, כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי מהימנות של הערכאה הראשונה, אך משפורטו הטעמים לדחיית גרסתה של המשיבה, ניתן לבחון אם אלה הגיוניים, מאחר שבענייני הגיון אין יתרון לערכאה השומעת את העדים. בהסתמך על המידע שפניו קבע בית-המשפט כי המשיבה נושאת באחריות תורמת של 50%, והחזיר את הדיון לבית-משפט השלום לשם שמיעת ראיות לעניין גובה הנזק. על פסק-דין זה מתבקשת עתה רשות ערעור.

המבקשת טוענת, כי בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נפלה טעות, והוא עומד בסתירה להלכה הברורה לעניין אי-התערבותה של ערכאת ערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מהראיות. אף לגופו של עניין, ממשיכה המבקשת וטוענת, אין בסיס לקביעתו העובדתית של בית-המשפט המחוזי שלפיה הוכיחה המשיבה את גרסתה.

דין הבקשה להידחות. טענתה היחידה של המבקשת היא, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהתערבו בממצאיה העובדתיים של הערכאה הראשונה. בכך מנסה המבקשת, הלכה למעשה, לתקוף את קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי. אכן, טענות כנגד ממצאים עובדתיים לא יישמעו, על-פי-רוב, על-ידי ערכאת הערעור. קל וחומר, שאין כוחן של טענות אלה יפה בערעור שני ברשות. רשות לערעור שני ניתנת אך ורק במקרה שבו מתעוררות סוגיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים (ראו בר"ע חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). מטבע הדברים, בנסיבות הרגילות, אין בכוחן של קביעות עובדתיות, המתייחסות למקרה קונקרטי, לעורר סוגיות בעלות חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים, וכך הם פני הדברים במקרה דנן.

הבקשה נדחית.