רע"א 4676/09 גולייט בן ברוך נ. בנק אוצר החייל בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת דברת) מיום 12.5.09 בתיק ע"א 1154/08, בו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת כהן) מיום 7.8.08 בתיק ת"א 1081/06.

ב.

בשנת 1996 ערבה המבקשת להלואה שנטלה חברה פלונית מהמשיב. ההלואה לא נפרעה, ובשנת 1997 הגיש המשיב תביעה נגד החברה וחמשת הערבים, ביניהם המבקשת. המבקשת ביקשה רשות להתגונן, בטענה כי הסכימה לערוב לחוב החברה, כיון שהובטח לה שלהלואה יערבו שישה ערבים. בקשת הרשות להתגונן נדחתה בשתי ערכאות, אך התקבלה בבית משפט זה (רע"א 3607/99 בן ברוך נ' בנק אוצר החייל בע"מ (לא פורסם)). ביום 7.8.08 קיבל בית משפט השלום את עמדת המבקשת. נקבע, כי אכן הובטח לה כי להלואה יערבו שישה ערבים, כי למעשה ערבו לה חמישה ערבים בלבד, וכי המשיב לא הצליח לסתור את ההנחה "כי הנתבעת (המבקשת - א"ר) כלל לא היתה חותמת על כתב הערבות אלמלא הובטח לה כי היו חותמים שישה ערבים" (פסקה 24). בנסיבות הקונקרטיות (הגבלה זו הודגשה מספר פעמים), ובהתחשב בשיקולים נוספים, נקבע כי דין הערבות להיבטל.

ג.

ביום 12.5.09 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיב. ראשית נקבע, כי שגה בית המשפט כשקבע, כי הנטל להוכיח שהמבקשת לא היתה חותמת על הערבות אילו ידעה כי ישנם רק חמישה ערבים, מוטל על המשיב. נקבע, כי המבקשת לא הצהירה כאמור, וכי הנחת בית המשפט לגבי האופן בו היתה פועלת המבקשת אילו היתה מודעת למצב הדברים אינה מבוססת בחומר הראיות. מעבר לצורך, לשיטתו, הצביע בית המשפט המחוזי על "תהיות וסתירות" נוספות בפסק דינו של בית משפט השלום.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב בקביעה העובדתית של בית משפט השלום, לפיה לא היתה המשיבה חותמת על כתב הערבות אילו ידעה שאין לצדה חמישה ערבים נוספים. עוד נטען כלפי הערותיו הנוספות של בית המשפט המחוזי; ולבסוף, כי ההלואה למעשה נפרעה (באמצעות סכום שהופקד לחשבון העו"ש, שליתרת החוב בו לא ערבה המבקשת).

ה.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר למבוקש. בית משפט זה אפשר למבקשת להתגונן בטענה אחת בלבד: "למבקשת תינתן רשות להתגונן בטענה בדבר התניית חבותה בחתימתם של ערבים נוספים". בית משפט השלום קיבל טענה זו, בקבעו כי המבקשת אכן התעקשה לברר את מספר הערבים, ומתוך "נקודת הנחה" (פסקה 24):

"כי הנתבעת (המבקשת - א"ר), כלל לא היתה חותמת על כתב הערבות אלמלא הובטח לה כי היו חותמים ששה ערבים, ומכל מקום, יש לקבוע, כי התובעת (המשיב - א"ר) לא הצליחה לסתור הנחה זו".

בית המשפט המחוזי קבע, כי הנטל להוכיח התניה זו היה על כתפי המבקשת - וכי היא לא עמדה בנטל זה. אכן, לשיטת המבקשת הצהירה (בתצהיר מיום 9.11.06) כי רק בגין הבטחה זו "הסכמתי לערוב, וכי לולא ההבטחה שההלואה הנערבת תיערב על די 6 ערבים לא הייתי מסכימה לערוב". ברם בית משפט השלום לא ביסס את מסקנתו על אמירה זו, אלא על אי עמידת המשיב בנטל שהועבר לכתפיו. המדובר איפוא בשאלה עובדתית, המשלבת ניתוח של הראיות ומאזן הנטלים. בקביעה בדבר מאזן הנטלים אין מקום להתערב, ובכל מקרה לא לבירור מסוג זה נועד ערעור שני (רע"א 6474/99 צוקרמן

נ' פאלוך (לא פורסם)), שככלל נועד לשאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), שאין המקרה שלפנינו בא בכללן. אטעים, לא מצאתי בטענות המבקשת טענה כלשהי החורגת מתחומי מחלוקת הצדדים; גם אם ניתן להבין את אי הנחת של המבקשת, כיון שתוצאה לטובתה בבית משפט השלום נהפכה בבית המשפט המחוזי, בכך כשלעצמו אין כדי לפתוח פתח לערעור נוסף; ראו גם ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, 2008), 213, המציין:

"טענת המבקש, שבית המשפט המחוזי התערב, או שלא התערב, שלא כדין בממצאי העובדה של בית משפט השלום אינה מצדיקה רשות לערער; לכאורה, אין זה אלא מקרה פרטיקולרי של התערבות ערכאת הערעור בממצאי העובדה של בית משפט השלום, שאינה מצדיקה בדיקה חוזרת בערכאה נוספת. הדין יכול היה להיות שונה אילו קבע בית המשפט המחוזי כהלכה פסוקה כלל מוטעה בדבר התערבות ערכאת הערעור בפסקי הדין של הערכאה הראשונה".

ו.

סופו של יום, למבקשת ניתנה רשות להוכיח כי התנתה את ערבותה בחתימתם של ערבים נוספים. הערכאות הקודמות הסכימו, כי התניה כאמור לא הוכחה (אלא שלשיטת בית משפט השלום, שנהפכה במחוזי, הנטל היה על המשיב). כיון שרשות הערעור שניתנה (לפני כמעט עשור) הוגבלה לשאלת ההתנייה, אין מקום להידרש ליתר טענות המבקשת.

ז.

בשולי הדברים אוסיף, כי לאחר הגשת הבקשה הוגשה בקשה לתיקונה, בה הוספה הטענה, כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בערעור בדן יחיד. לבקשה צורפה תגובת המשיב, שהתנגד לבקשה, גם מהטעם שחל סעיף 37(ב)(9) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984. אף מבלי להידרש לדברי הצדדים לגבי הסכמה שהתבקשה והתקבלה לשמיעת התיק בדן יחיד (על כך אין מחלוקת), מקובלת עלי עמדת המשיב מהטעם הנזכר. ערעור המשיב לבית המשפט המחוזי הוגש ביום 6.10.08, לאחר שנתקבל תיקון 52 לחוק בתי המשפט (פורסם ברשומות ביום 27.7.08). בהתחשב בסכום הערעור (כנמסר 143,495 ₪), מוסמך היה בית המשפט המחוזי לדון בערעור בדן יחיד.