רע"א 4678-24 רע"א 4678-24

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 31.3.2024, בע"א 38517-09-23 (השופטים י' אטדגי, א' צימרמן, ו-ט' לוי-מיכאלי) שעל-פיו נדחה ערעור המבקשת, כפר הים ניהול (1994) בע"מ, על פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מיום 1.6.2023, בת"א 24103-09-22 (השופט א' שליו – סג"נ) שבו סולקה תביעתה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות ללא צורך בתשובה, וזאת מכוח סמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה לא מעלה כל שאלה עקרונית, גם עיוות דין אין כאן.

3.כפר הים אמנם מנסה לשוות נופך עקרוני לטענותיה; אך עיון בהן מלמד, כי טענותיה נטועות בדל"ת אמותיה של הסוגיה הפרטנית שהתעוררה בעניינה. בפסיקת בית משפט זה נקבע לא פעם, כי הדרך הנכונה להשיג על רישיון הפקה או אספקה, או תנאי מתנאיהם, היא באמצעות הגשת ערר לבית הדין למים, במתווה שנקבע בסעיף 31 לחוק המים; לא במסגרת הליך כנגד הודעת החיוב (ראו: רע"א 4135/22 הרשות הממשלתית למים ולביוב נ' קדש נפתלי מושב עובדים ואח', פסקה 21 (8.2.2023) (להלן: עניין קדש נפתלי); ע"א 7339/19 הרשות הממשלתית למים ולביוב נ' קיבוץ עין המפרץ (5.3.2020); ע"א 4285/20 הרשות הממשלתית למים ולביוב נ' דורי בניה בע"מ, פסקה 16 (31.1.2023)). עוד הובהר, בעניין קדש נפתלי, כי רק אם ערר המוגש לבית הדין למים אכן הוביל לשינוי סוג הרישיון או תנאי מתנאיו, אזי פתוחה בפני העוררים האפשרות לפנות לבית המשפט האזרחי ולהשיג על גובה החיוב שהוצא על-ידי המשיבה (שם, פסקה 22). כפר הים סבורה, כי עניינה מעלה שאלה שונה, משום שהיא הקדימה ופנתה לבית הדין לענייני מים, בטרם נקיטת הליך אזרחי. ואולם, משפנייתה האמורה לא הובילה לתוצאה המיוחלת – הוראה אופרטיבית בדבר שינוי תנאי הרישיון – אזי אין בה כדי להעלות או להוריד; בהתאם לכללים הנהוגים עִמנו, דרכה אל בית המשפט האזרחי, כלל לא נפתחה.

4.אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.