רע"א 468/16 יהודה דיין נ. סי אנד סאן מנג'מנט

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק ) מיום 21.12.15 ברע"א 56618-10-15, בה נדחתה בקשת המבקש לרשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט א' צימרמן ) מיום 7.10.15 בת"א 45018-08-15. במוקד הבקשה סעד זמני להפסקת פעולתה של משחקיה בבניין מגוריו של המבקש, בטענת מטרד רעש.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש הוא בעל דירה בפרויקט המגורים "סי אנד סאן" בתל אביב אותו מנהלת המשיבה 1. בבניין קיימת, בסמיכות לדירתו של המבקש, משחקיה לילדים. בתחילה פנה המבקש לעיריית תל אביב בבקשה לסגור את המשחקיה שלטענתו הוקמה ללא היתר בניה וללא רשיון עסק. העיריה הוציאה צו הריסה, אך בהמשך הוחלט כי אין צורך בהיתר לכך ולכן חזרה בה העיריה. משלא צלחה דרכו המינהלית, הגיש המבקש תובענה אזרחית נגד המשיבות לבית משפט השלום בתל אביב, שבמסגרתו ביקש צו עשה לסגירת המשחקיה ופיצוי כספי על מטרד. במסגרת ההליך העיקרי הגיש המבקש לבית המשפט בקשה לסעד זמני, למתן צו מניעה שיאסור על המשך הפעלת המשחקיה, בטענה כי הפעלתה מהוה הפרת חובה חקוקה בהיותה פועלת ללא היתר בניה וללא רישיון, והרעש העולה ממנה מהוה מטרד על פי החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961. המבקש צירף לבקשתו חוות דעת מומחה מטעמו התומכת בטענת המטרד.

ג.

ביום 7.10.15 לאחר דיון במעמד הצדדים, נדחתה בקשתו של המבקש על-ידי בית משפט השלום. בית המשפט קבע, כי לא הוכח שהפעלת המשחקיה מהוה הפרת חובה חקוקה מהסוג שנועד להגן על המתגוררים בסמוך לה, ושבהתאם לפסק הדין בר"ע 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן , לח (1) 281 (1984) (להלן הלכת בעל טכסא ) , נדרש במקרה כזה מטרד של ממש, ולא אי נוחות בלבד, בכדי לתת סעד. בהמשך לכך קבע בית המשפט, כי קשה לזהות מטרד בעל עוצמה מספקת שיצדיק את סגירתה של המשחקיה. לקביעתו, ההפרעות שמנה המבקש

כוללות גם כאלה שאינן קשורות לעצם הפעלת המשחקיה, ואת חלקן ניתן להגדיר כהפרעות ספורדיות, שניתן להפחיתן בנקיטת צעדים מתאימים על ידי המשיבות. בנוסף קבע בית המשפט, כי מאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובת המשיבות, כיון ששאיפת המשיבות לאפשר לילדי הבנין והוריהם ליהנות מהמשחקיה גוברת על שאיפת המבקש לדממה מוחלטת. בהתאם לכך נדחתה בקשת הסעד הזמני, תוך הדגשה כי זכויות הצדדים שמורות להם בהליך העיקרי, שם יוכל המבקש לנסות להוכיח את טענתו בדבר מטרד ולשכנע את בית המשפט מדוע לשיטתו על המשחקיה להיסגר. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ד.

ביום 21.12.15 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע כי המבקש לא העלה טעם ממשי לסטיה מן ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בכל הנוגע למתן צוים זמניים אותם נתנה הערכאה הדיונית. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית.

בקשת רשות הערעור

ה.

לטענת המבקש היה על בית המשפט לקבל את בקשתו וליתן צו מניעה זמני להפסקת פעולתה של המשחקיה. ראשית נטען, כי בית המשפט שגה כאשר למרות שהכיר בקיומו של מטרד רעש לא נתן צו זמני להפסקת פעולת המשחקיה, זאת בניגוד להלכה הנהוגה, כנטען, לפיה יש לתת צו מניעה במקרה בו הוכח כי מתקיים מטרד ליחיד. לטענתו חוות דעת המומחה אשר עמדה לנגד עיניו של בית משפט השלום מקימה לו חזקה לפי סעיף 10(א) לחוק למניעת מפגעים ,

ועל כן היה על בית המשפט לתת צו למניעת המטרד. שנית נטען, כי במאזן הנוחות יש לנטות לטובת המבקש בהתאם למקבילית הכוחות, כיון שבמקרה זה הוכח קיומו של מטרד על פי התנאים שבדין. שלישית

נטען, כי בית משפט השלום התעלם משלל הפרות דין מצד המשיבות, וביניהן העובדה כי הפעלת המשחקיה בוצעה ללא היתר בניה, ללא היתר לשימוש חורג, ללא הסכמת בעלי הזכויות בבנין ובהם המבקש עצמו, ללא רשיון עסק שמחייב הדין להפעלת המשחקיה, וזאת בניגוד לתקנון המצוי ותוך הסגת גבול לשטח הרכוש המשותף.

ו.

המבקש טוען, כי החלטות בתי המשפט מעלות שאלה משפטית החורגת ממסגרת המקרה הפרטי. לדבריו מנוסח החלטתו של בית משפט השלום עולה כי מבקש סעד זמני לא די שיוכיח מטרד כפי שנקבע בחוק למניעת מפגעים, אלא עליו להוכיח מטרד "ברמה גבוהה". כך, לדברי המבקש, עולה השאלה המשפטית האם מבקש סעד זמני צריך להוכיח "דבר מה נוסף" מעבר להוכחת מטרד ליחיד כדי להנות מהחזקה הקבועה בסעיף 10(א) לחוק למניעת מפגעים ומ הלכת בעל טכסא . שאלה זו, לדבריו, מצדיקה את התערבותו של בית המשפט בגלגול שלישי.

הכרעה

ז.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או מקום שנגרם עוול קשה.

יתר על כן, ערכאת ערעור תמעט להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, לא כל שכן בגלגול שלישי ( חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 214 (2012); רע"א 3993/14

חזית נצרת הדמוקרטית נ' המסיה הדתית הרוסית בירושלים (2014)) . חרף טענתו של המבקש המקרה שלפנינו אינו בא בגדרים אלה, שכן כולו תחום לעניינם הקונקרטי של הצדדים. כאמור, מנסה המבקש להעטות אדרת משפטית של פרשנות המטרד שיש להוכיחו לקבלת סעד זמני. אין זו שאלה שיש להידרש אליה בגלגול שלישי של סעד זמני – עניינה במקרה דנא לתיק העיקרי, ובמובהק.

ח.

מעבר לצורך אזכיר כי בבקשה למתן סעד זמני נשקלים שני אלה: הראשון, סיכויי התביעה העיקרית; השני מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי האם אי מתן הסעד עלול להסב למבקש נזק גדול יותר מזה העלול להיגרם ממתן הסעד לצד שכנגד (רע"א 4327/06 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' יעקב שרביט

(2006); בן נון וחבקין , בעמ' 206 ). במקרה זה, כפי שנקבע בבית משפט השלום, גם ללא מתן הסעד ישנן דרכים העשויות להנמיך את רמת הרעש, כגון קיום הבטחת המבקשות כי המקום יפעל בשעות מוגדרות שאינן שעות המנוחה. כדברי בית משפט השלום, יש שלדידם "קול צחוקם ופרצי האושר של ילדים מהוה מטרד", וכך הפעילות סביב בואם וצאתם. אוסיף, כי יש שייזכרו בדברי הנביא זכריה

לימי גאולת ירושלים "וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ, יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים, בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (ח, ה). בבקשת הסעד שואף המבקש למנוע לחלוטין כל רעש העולה מן המשחקיה. כיון שבמקרה זה אין מדובר בנזק בלתי הפיך וטענות המבקש יתבררו לגופן בהליך העיקרי, אין מקום להתערבות בקביעת בית משפט השלום כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות. לא אטע מסמרות בשאלת סיכויי התביעה, ובשלב מקדמי זה די בקביעת בית משפט השלום כי טרם הוכח קיומו של מטרד ברמה המצדיקה סעד זמני. וזכויותיו של המבקש שמורות במסגרת ההליך העיקרי, ובית המשפט יכריע על פי שיקול דעתו וטוב טעמו.

ט.

נוכח כל האמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.