רע"א 4690/08 ישיבת הר"ן בית מדרש גבוה לתלמוד ע"ר נ. ישראל סגל

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.4.08 בבר"ע 376/08 (בש"א 1929/08 ובש"א 2093/08, כבוד השופט י' ענבר), אשר דחה את בקשת המבקשת להארכת המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 17.1.08 בת.א. 9257/06 וה.פ. 705/06 (כבוד השופט א' רובין), פסק דין אשר ביטל פסק בוררות שניתן ביום 16.5.05 על ידי כבוד הרב שמואל אויערבאך (להלן – פסק הבוררות ).

2.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר הורה כאמור על ביטול פסק הבוררות (ת.א. 9257/06 וה.פ. 705/06 הנ"ל). בתגובה הגיש המשיב בקשה למחיקת בקשת רשות הערעור על הסף (בש"א 1929/08), מן הטעם שבקשה זו הוגשה יומיים לאחר שחלף המועד האחרון להגשה לפי תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות ).

בהמשך לתגובת המשיב, הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד להגשתה של בקשת רשות הערעור (בש"א 2093/08), במסגרתה טענה כי האיחור בהגשת הבקשה נובע מן העובדה שבא כוח המבקשת היה עסוק בטיפול באימו החולה, עד שביום 27.2.08, יום לאחר המועד האחרון להגשת הבקשה, נפלה האם והועברה לבית חולים, כאשר בא כוח המבקשת ליווה אותה בחדר המיון במשך כל אותו היום. המשיב התנגד לבקשה וטען כי הואיל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן כבר ביום 27.1.08, היה על המבקשת להגיש את הבקשה עד ליום 26.2.08 ולפיכך קרות האירוע הנ"ל ביום 27.2.08 אינו מצדיק את האיחור שבהגשת הבקשה.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי בהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות, היה על המבקשת להציג "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד הקבוע בתקנה 399 לתקנות להגשת בקשת רשות ערעור ומשעה שהאירוע נשוא הבקשה אירע לאחר המועד האחרון להגשת הבקשה ואין הסבר מניח את הדעת מדוע הבקשה לא הוגשה קודם לכן, אין מנוס מדחיית הבקשה ומחיקתה על הסף של בקשת רשות הערעור.

4.

על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי, במסגרתה חוזרת היא במידה רבה על הטענות שאותן העלתה בפני בית המשפט מחוזי. בנוסף, טוענת המבקשת כי בהחלטתו שלא להיענות לבקשה להארכת מועד, לא נתן בית המשפט המחוזי ביטוי לכל השיקולים אשר נקבעו בהלכה הפסוקה בשאלה אימתי יאריך בית המשפט מועד שנקבע בחיקוק, שיקולים אליהם הפנתה המבקשת בבקשתה. לבסוף, טוענת המבקשת כי המשיב לא הוכיח כי נפגע אינטרס ההסתמכות שלו כי בקשת רשות הערעור לא תוגש רק משום שחלפו יומיים מהמועד האחרון להגשתה וכי ממילא פסק הבוררות נשוא בקשת רשות הערעור לא סיים את הסכסוך בין הצדדים, שיתברר בפני בורר אחר או בפני בית המשפט המחוזי.

5.

לאור כל האמור לעיל, טוענת המבקשת כי העדר פגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיב לצד האינטרס הציבורי כי ינתן פסק דין נכון, סיכוייה הטובים של בקשת רשות הערעור והעובדה כי האיחור הינו בן יומיים בלבד, כל אלה מהווים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד כמבוקש.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב.

7.

סבורני כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד של שלושים ימים, הקבוע בתקנה 399 לתקנות, להגשת רשות ערעור. המבקשת אינה מציינת במסגרת הבקשה שבפניי מתי החל מצבה הקשה של אימו של בא כוחה, וטוענת בעלמא כי הכוונה להגיש את הבקשה "סוכלה עקב אירוע שהיה מחוץ לשליטתו הרגילה של ב"כ המבקשת (עקב מצב קשה אליו נקלעה אמו בת ה-84 השוהה בביתו ונמצאת בטיפולו). האירוע לא היה צפוי מראש ולא ניתן היה להיערך אליו מראש".

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם ההתדרדרות במצבה הבריאותי של אמו של בא כוח המבקשת מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד כמבוקש, היה על המבקשת לציין מפורשות במסגרת הבקשה מתי החלה התדרדרות זו שמנעה ממנו להגיש את הבקשה, ולתמוך טענה זו בתצהיר מתאים של בא כוחה.

לחילופין, במידה שהתדרדרות זו ארעה בסמוך למועד האחרון להגשת הבקשה, היה על המבקשת להגיש בקשה מתאימה עוד בתוך התקופה הנכונה להגשת בקשת רשות הערעור, בפרט נוכח העובדה כי המבקשת עצמה ציינה במסגרת הבקשה שאותה הגישה לבית המשפט המחוזי כי "בא כוחה עשה את עבודתו מביתו", כך שנראה כי לא הייתה כל מניעה להגיש בקשה קצרה כאמור.

8.

כך או כך, איני סבור כי בנסיבות העניין הצביעה המבקשת על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת הבקשה, כנדרש על פי תקנה 528 לתקנות. יתר על כן, איני סבור כי עצם הגשתה של הבקשה יומיים "בלבד" לאחר המועד האחרון שנקבע לכך בתקנה 399 מהווה כשלעצמו טעם להארכת המועד, בפרט נוכח העובדה כי המבקשת עשתה דין לעצמה ואף לא ביקשה את הארכת המועד מיוזמתה. יפים לעניין הדברים שנקבעו על ידי כבוד השופט מ' עציוני בע"א 103/71 נורדיה נ' בכר , פ"ד כו(1) 320, 325:

"אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצדורה "מיטת סדום", אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן"

[וראו גם: רע"א 1642/06 אחמד מוחמד שיח חליל נ' אברהים מוחמד שיח חליל (לא פורסם, 30.10.06)].

9.

בשולי הדברים יוער כי עצם הגשתה של הבקשה שבפניי כחודש וחצי לאחר המועד בו ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, מבלי שניתן לכך כל טעם שהוא, מהווה כשלעצמה טעם לדחייתה של הבקשה.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.