רע"א 470/02 בן צבי דוד נ. גלברג ישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד סגן הנשיא ד' בר אופיר) בה נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקשים על החלטת ראש ההוצאה לפועל בעניינם.

בין המבקשים לבין המשיבים 1 ו2- נכרת הסכם מכר דירה. על פי ההסכם מכרו המבקשים את הדירה שבבעלותם למשיבים 1 ו2-. המשיבים ביטלו את ההסכם ובית משפט השלום בפתח תקווה מצא, כי ביטול ההסכם היה כדין וחייב את המבקשים להשיב למשיבים 1 ו2- את התשלום הראשון ששולם על חשבון מחיר הדירה, ולשלם להם סכום פיצויים מוסכמים. בגין החוב האמור נפתח תיק הוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ניתן צו כינוס נכסים לגבי הדירה נושא הסכם המכר.

2.ביום 24.5.01 ניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל החלטה הנותנת תוקף להסכם שנערך בין המבקש 1 לכונס הנכסים. הצדדים להסכם הסכימו כי הדירה תימכר למשיבים 4 ו5-, במסגרת כינוס הנכסים, בסכום שצוין בהסכם החדש. על פי ההסכם, חזר בו המבקש 1 מכל טענותיו לעניין הכינוס. יחד עם זאת, הוסכם כי המבקש 1 יוכל לפרוע את החוב במלואו או להציע קונה אחר, עד ליום 1.8.01. המבקשים לא הציעו קונה אחר ולא שילמו את החוב עד ליום 1.8.01.

המבקשים פנו לראש ההוצאה לפועל, בבקשה לבטל את אישור המכר כאמור, ולאשר הצעת מכר חלופית. ראש ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה, מנימוקי כונס הנכסים, וקבעה כי אין לבטל את ההחלטה "בחלוף למעלה מחצי שנה ממועד ההסכם". המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ובקשתם נדחתה. עתה עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

3.יצוין כבר עתה, כי חלק מהטענות שמעלים המבקשים כאן לא הועלו בבקשתם לבית המשפט קמא. בטענות אלו לא ראיתי לדון. אשר לשאר טענותיהם של המבקשים: לטענתם נמנע מהם להציע קונה חלופי לדירה במועד שנקבע בהסכם, כפי שאושר על ידי ראש ההוצאה לפועל, בשל סגירת משרדי מנהל מקרקעי ישראל (הדירה בנויה על קרקע בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, שנחכרה על ידי המבקשים). עוד טוענים המבקשים, כי המבקשת 2, גרושתו של המבקש 1, לא הייתה צד להסכם מיום 24.05.01 שקיבל את אישורה של ראש ההוצאה לפועל, ועל כן - מן הראוי לבטלו. המבקשים טוענים גם, כי לא נמסרה להם אזהרה לפני תחילתו של ההליך למכירת הדירה.

4.דין הבקשה להידחות. טענותיהם של המבקשים נבחנו הן על ידי ראש ההוצאה לפועל והן על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא התרשם "שהמבקשים תורמים הרבה לעיכוב ההליכים בטענות סרק, שנתנו לסתירה על פי עיון במסמכים הצריכים לעניין". בית המשפט המחוזי ציין, כי אף שהבקשה לפרוע את החוב ולהיחלץ בכך מהליכי ההוצאה לפועל היא, לכאורה ראויה ולגיטימית, לא כך הוא בנסיבות העניין. נקבע, כי בהסכם, שקיבל את אישורו של ראש ההוצאה לפועל, נכלל ויתור על טענות כנגד הליך הכינוס, וכי הזכות, כפי שנקבעה בהסכם, לפרוע את החוב או להציע קונה חלופי לא נוצלה. לפיכך, ולאור ההסתמכות שהתגבשה אצל המשיבים 4 ו5- ביחס למכירת הדירה, אין להסיג את ההליכים לאחור. טעם חלופי - דיוני באופיו - לדחיית הבקשה היה, כי המשיבים 4 ו5- לא צורפו כמשיבים לבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא. לכך ניתן להוסיף, כי הסכמתה או אי הסכמתה של המבקשת להסדר שהציע כונס הנכסים אינה גורעת מסמכותו של זה האחרון לממש את הנכס - כדין. לאחר שעיינתי בטענות ובמסמכים השונים הרלוונטיים לבקשה לא שוכנעתי כי קיימת עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דינם בסכום של 10,000 ש"ח.