רע"א 4701/09 תמיר כהן , תושב ארה''ב נ. יוסף עמדי

1.

בפני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים

(כב' השופטים מ' רביד, א' אפעל-גבאי ור' שטרנברג-אליעז), אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' ס. הנשיא השופט ר' שמיע) לפיו התקבלה תביעתם של המשיבים במעמד צד אחד, בהעדר התייצבות מצד המבקש.

2.

המבקש הינו תושב ארצות הברית. בשנת 2001 נכרת זיכרון דברים בין המבקש למשיבים, במסגרתו התחייבו המשיבים למכור למבקש זכויות בנייה בגג אשר ברשותם. משחלף זמן ולא השתכלל זיכרון הדברים לחוזה, הגישו המשיבים תובענה לבית המשפט לביטול התחייבותם במסגרת זיכרון הדברים. המבקש לא הגיש כתב הגנה בתגובה לתובענה, ובעקבות זאת ניתן ביום 20.3.06 פסק דין בהעדר הגנה, אשר בוטל על ידי בית המשפט בהמשך לבקשת המבקש. לאחר מכן הוגש כתב הגנה, ותואם עם הצדדים מועד מוסכם לישיבת הוכחות, תוך תיאום טלפוני עם המבקש. בהחלטה הקובעת את מועד הדיון ציין בית המשפט כי "מצהיר אשר לא יתייצב לדיון, תצהירו יוחזר ויינתן פסק דין בהעדר עדויות מטעמו".

כחודש עובר למועד הדיון שנקבע, הגיש בא כוח המבקש בקשה לבית המשפט לשחררו מייצוג. בית המשפט נעתר לבקשה, תוך הבהרה כי הדיון שנקבע יתקיים במועדו על אף השחרור. חרף זאת, יומיים בלבד טרם מועד הדיון הגיע לבית המשפט בקשה מטעם בא כוחו החדש של המבקש, לדחיית הדיון עקב שירות מילואים של עורך הדין. בית המשפט דחה את הבקשה משהתברר כי עורך הדין לקח על עצמו את הייצוג על אף שהיה מודע לכך שישהה בשירות מילואים במועד הדיון. על אף כל האמור, נמנעו הן המבקש והן בא כוחו מהתייצבות לדיון שנקבע.

3.

לאור זאת, נענה בית המשפט לבקשת בא כוח המשיבים למתן פסק דין כנגד המבקש במעמד צד אחד. הנמקת בית משפט השלום הינה כי נוכח התנהגותו של המבקש אשר היה מודע להתנהלות ההליכים, לדיון שנקבע, ולדרישת ההתייצבות אך בכל זאת בחר שלא להתייצב וכך גם בא כוחו, יש להעדיף את הזכויות והאינטרסים של המשיב על פני המבקש. בעקבות מתן פסק הדין, הגיש המבקש לבית המשפט בקשה לביטול פסק הדין, אך זו נדחתה.

4.

ערעור הוגש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי צדק בית משפט השלום בכך שלא ראה להסכים להתנהלות המערער אשר פגעה הן באינטרס המשיב והן באינטרס הציבורי בכך שהפרה את תקינות ההליך וגרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר. כמו כן, קבע בית המשפט כי גם לגופו של עניין, תצהירו של המבקש אינו מקים הגנה ראויה כנגד התביעה. על שום כך נדחה הערעור. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עד להחלטה בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה גם כן, מחמת שסיכוייו של הערעור דלים וכן המבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לצידו.

5.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני, לה צורפה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עד החלטה בבקשת רשות הערעור. המבקש פורש בבקשתו מגוון טענות לשם הצדקת בקשתו להתערבות בית משפט זה בעניינו בגלגול שלישי. טענתו העיקרית הינה כי אין למנוע מבעל דין את בירור עניינו בבית משפט עקב פגמים פרוצדוראליים אותם ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות לחובתו. עוד טוען הוא כי החלטת בית משפט השלום לשחרר את בא כוחו מייצוג אך 14 ימים טרם דיון ההוכחות שנקבע היא שמנעה ממנו את ההתייצבות כיוון שהתקשה להתקשר עם עורך דין חלופי במועד. במצב זה, טוען המבקש, כי האפשרויות שהיו בידו הינן התייצבות כשאינו מיוצג באופן שלא היה מאפשר קיום הדיון ממילא, או הגשת בקשת דחייה לה סירב בית המשפט. לבסוף טוען המבקש כי דחיית הבקשה לדחיית הדיון על ידי בית המשפט השלום עולה כדי הפליה בזכות לעסוק במקצוע עריכת הדין, וכי בא כוחו של המבקש הופלה מחמת שירות המילואים לו זומן. עוד העלה המבקש טענות שונות לגופו של הערעור.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובפסיקת הערכאות דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להדחות. ליבן של ההחלטות דלמטה מתרכז בניהול הפרוצדוראלי של ההליך, אשר הינו תחת סמכותן המלאה של הערכאות הדיוניות. ההלכה הנוהגת הינה שערכאת הערעור תימנע מלהתערב בקביעות הנוגעות לאופן ניהול הדיון ובסוגיות דיוניות באופיין אלא במקרים חריגים, וזאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 7214/00 מורשת בנימין למסחר נ' עו"ד בר חן (לא פורסמה, 25.3.01)). במקרה זה אין ספק כי לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות. המבקש קיבל מספר הזדמנויות מבית המשפט לעמוד בדרישות סדר הדין אך שוב ושוב נמנע מלנצלן. כל זאת לאחר שכבר ניתן פסק דין קודם באותו עניין בהעדר הגנה, משנמנע המבקש להשיב לתביעה שהוגשה כנגדו, ובית המשפט נענע לבקשת המבקש והורה על ביטולו של אותו פסק דין.

טרם ההחלטה בעניין שחרור בא כוחו של המבקש הבהיר בית המשפט כי על אף השחרור הדיון הקבוע יתקיים במועדו, ואף נעשה בירור טלפוני עם המבקש במסגרתו הובהר לו כי הינו מחויב להתייצב. על אף כל זאת, המבקש עשה דין לעצמו והחליט על פי דעתו להפר הוראה מפורשת זו של בית המשפט. במצב דברים זה, אין למבקש להלין אלא על עצמו בעניין הסיטואציה אליה נקלע. על המבקש היה כבר במועד בו הוגשה בקשת בא כוחו להשתחרר מייצוג להיערך למצב האפשרי כי הבקשה תתקבל ולהתחיל בחיפושים אחר עורך דין חלופי. משלא עשה כן, כפי שהיה מצופה מבעל דין סביר לעשות, לא יוכל להטיל אשם בהחלטת בית המשפט. גם אם סבר המבקש כי קיימת אפשרות כי הדיון לא יתקיים לגופו מסיבה זו או אחרת, משלא פטר אותו בית המשפט מהתייצבות, ואף נהפוך הוא, עמד על כך שהמבקש יתייצב לדיון, לא הייתה למבקש הזכות להחליט על דעת עצמו להפר את ההוראה.

יש לציין שהליכים אלו התקיימו לאחר שכבר בוטל פסק דין קודם שניתן באותו עניין כנגד המבקש בהעדר הגנה, זאת על פי בקשת המבקש אשר נמנע מהגשת תשובתו לתובענה כנגדו

7.

בהתחשב במכלול הנסיבות, העולה אף כדי זלזול מצד המבקש כלפי הוראותיו של בית המשפט, צדקו הערכאות דלמטה בכך שהתייחסו בחומרה להתנהגותו של המבקש ולא אפשרו לו לרפא מחדליו באמצעות פסיקת הוצאות והעדיפו את האינטרס של המשיבים על פני זה של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.