רע"א 1325/12 מאיר ליאור נ. עליזה אונגר

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט י' שינמן ) בע"א 38665-04-11 מיום 16.1.2012, בו דחה בית המשפט ברובו את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופט ד'

גדול ) בת"א 3461/08 מיום 20.12.2010 שניתן בהיעדר התייצבות המבקשת ובא כוחה לדיון, ובמסגרתו התקבלה במלואה תביעתה הכספית של המשיבה כנגד המבקשת.

תמצית עובדות המקרה וההליכים הקודמים

1.

הבקשה דנא עוסקת בסכסוך כספי הניטש בין המבקשת לבין המשיבה בנושא שכירת מבנה קראוון (להלן: המבנה ) המצוי בחצר ביתה של המשיבה במושב בצרה, אותו השכירה המשיבה למבקשת. המשיבה הגישה תובענה כספית כנגד המבקשת בגין חוב דמי שכירות וכן חיובי חשמל וועד המושב שלא שולמו. יצויין כי בעבר אף הוצא לבקשת המשיבה כנגד המבקשת צו לפינוי המבנה (להלן: פסק הפינוי ). בדיון מקדמי לפני בית משפט השלום נקבע כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. המשיבה הגישה את תצהירו של בנה, דניאל אונגר (להלן: דניאל ), ובו פורט תחשיב החוב הנטען. המבקשת הגישה מטעמה תצהיר עדות ראשית, אשר במסגרתו לא כפרה בחובה לשלם דמי שכירות אך טענה כי אלו נמוכים יותר, וכי עומדת לה זכות לקיזוז החוב בגין התחשבנות כספית בעבר.

2.

ביום הדיון לפני בית משפט השלום לא התייצבה המבקשת, ובא כוחה עו"ד שופס (להלן: עו"ד שופס ) לא התייצב אף הוא. נוכח כך נעתר בית משפט השלום לבקשתה של המשיבה למתן פסק דין בהיעדר התייצבות. בפסק דינו פירט בית המשפט את מסכת העובדות שבעטיה החליט לעשות כן, וציין בין השאר את העובדה כי מבירור שערך עלה כי עו"ד שופס היה מודע למועד הדיון וחרף כך לא התייצב אליו. כמו כן ציין בית המשפט כי בקשתה של המבקשת לדחיית הדיון נוכח תאונת דרכים שעברה לא גילתה כל עילה לאי התייצבותה ואף לא עמדה בכללים הדיוניים. אשר על כן בחן בית המשפט את חומר הראיות וקבע כי יש לקבל את התביעה. בית המשפט הוסיף כי מעיון בפסק הפינוי עולה כי בית המשפט הסביר למבקשת כיצד עליה להוכיח את טענותיה הכספיות (בבוא העת), ואף על פי כן לא מצאה המבקשת לנכון לעשות זאת, והסתפקה בטענות כלליות שלא גובו בראיות מטעמה. בית המשפט קבע כי בעניין הסכסוך הכספי בין הצדדים לא העלתה המבקשת ולו טענה מבוססת אחת, זולת אמירה כללית ביותר שלא גובתה בכל ראיה בדבר זכותה לקיזוז החוב. בית המשפט סיכם וקבע כי אין בתצהירה של המבקשת כדי להראות הגנה ראויה ועניינית.

3.

בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם המגמה היא שלא ליתן פסק דין בהיעדר התייצבות לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, אלא שאין כל טעם לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום אם ממילא לא הראתה המבקשת כי קיים סיכוי להגנתה. כמו כן קבע בית המשפט כי ערכאת ערעור נמנעת מהתערבות בקביעות הנוגעות לאופן ניהול הדיון. לצד זאת קיבל בית המשפט את טענתה של המבקשת כי דמי השכירות להם התחייבה היו נמוכים מאלו שטענה המשיבה, ועל כן הפחית את שווי הסכום שפסק בית משפט השלום לטובת המשיבה.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

לטענת המבקשת שגה בית משפט השלום עת פסק בסכסוך דנא מבלי לאפשר לה לקבל את יומה בבית המשפט. כן חוזרת המבקשת על טענתה כי לא התייצבה לדיון בבית המשפט עקב תאונת דרכים שעברה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, זאת אף בלא צורך בתגובת המשיבה.

6.

טענותיה של המבקשת במסגרת הבקשה דנא מוגבלות לנסיבות הספציפיות של המקרה, וביתר דיוק הן מתמקדות בטעמים הקונקרטיים למתן פסק דין בהיעדר התייצבותה לדיון לפני בית משפט השלום. משכך, בקשתה אינה עומדת במבחנים שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה ולפיהם אם אין מתעוררת שאלת בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין שאינו מתקבל על הדעת, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007) (להלן: קשת )]. מעיון בבקשה ניכר כי המקרה הנוכחי אינו מעורר כל שאלה כללית החורגת מדלת אמותיהם של הצדדים לסכסוך. לא זו אף זו; המבקשת כלל אינה טוענת להתקיימותם של המבחנים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות כאמור, ודי בכך כדי לדחות את בקשתה. יתר על כן, איני סבור כי ייגרם למבקשת כל עיוות דין בדחיית הבקשה. פסקי הדין של הערכאות קמא הינם מפורטים ומקיפים, מנומקים כדבעי, ואיני סבור כי נפלה בהם כל שגגה.

7.

בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף כי דינו של הערעור להידחות אף לגופם של דברים. כפי שציין בית משפט השלום, התנהלותה של המבקשת לפניו ביטאה זלזול רבתי במערכת השיפוטית כמו גם במשיבה ובבא כוחה. אשר על כן לא ראה בית משפט השלום מנוס ממתן פסק דין בהיעדר התייצבות, זאת לאחר שבחן היטב את חומר הראיות בתיק וקבע כי ממילא אין די בטענות ההגנה של המבקשת כפי שבאו לידי ביטוי בחומר מטעמה. בית המשפט המחוזי סבר אף הוא כי פסק דינו של בית משפט השלום מוצדק באשר לקביעה זו, בין השאר על יסוד העובדה כי המבקשת זכתה להציג את טיעוניה במסגרת תצהיר עדות ראשית, ממנו למד בית משפט השלום כי סיכויי ההגנה של המבקשת הינם קלושים. אין בכוונתי להתערב בקביעות אלה.

8.

בית משפט זה הביע פעמים רבות את דעתו על כך שלעיתים האיזון בין האינטרסים המעורבים מצדיק מתן פסק דין בהיעדר התייצבות [ראו והשוו: רע"א 2556/09 עזיז נ' חסונה (טרם פורסם, 28.7.2009); רע"א 7011/10 חבני נ' שלג (טרם פורסם, 4.1.2011)], זאת בין היתר בזיקה להלכה בדבר התערבות מצומצמת של ערכאת ערעור בסוגיות דיוניות למעט במקרים חריגים, בפרט עת מדובר ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו, למשל: רע"א 4701/09 כהן נ' עמדי (טרם פורסם, 27.7.2009)].

9.

אכן, זכות הגישה לערכאות מחייבת כי החלטה ליתן פסק דין בהיעדר התייצבות תיעשה במשורה. בשים לב לכך, לא בנקל החליט בית משפט השלום שבנסיבות המקרה הנוכחי לא יהא זה ראוי ליתן למבקשת לתקן את מחדליה הדיוניים על חשבון האינטרסים של המשיבה לניהול הליך כדין. בנסיבות המקרה כאמור, דעתי כדעתו.

10.

יפים לסיום דבריו של המשנה לנשיאה א' ריבלין:

"בימינו לא פעם קיימת גישה סלחנית למחדלים 'פרוצדוראליים', וזאת מתוך התחושה כי ניתן להימנע מתוצאה גורפת – כגון דחיית הליך – באמצעות פתרונות מתונים ו'מידתיים' יותר ובהם מתן אפשרות לתיקון המחדלים, לעיתים תוך חיוב בהוצאות. גמישות זו הגיונה בצדה וטעמיה עמה, אך בה-בעת, תהא זו טעות מצדם של בעלי-הדין לסבור שכל מחדל דיוני הוא בר-תיקון בהבל פה תוך הכרזה כי 'הפרוצדורה אינה מיטת סדום'. בוודאי כך הדבר כאשר מאחורי הפרוצדורה ניצבים שיקולים מהותיים בעלי משקל, וכאשר בעל-הדין שאינו פועל לפי הכללים מיוצג על-ידי עורך-דין" [ע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש.ואנו הנאמן על נכסי חברת רם (טרם פורסם, 31.1.2010), פסקה 2 לפסק הדין].

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.