רע"א 4712/04 ישראלה רוזנצוייג נ. אהרון חיים

זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 2116/03).

(3) המשיבים מצידם הגישו - במועד - ערעור על חלק אחר בפסק הדין. המערערים הגישו ערעור שכנגד. עם הגשת הערעור שכנגד הגישו המשיבים בקשה למחיקתו, שכן לטענתם לא הוגש במועד ומבחינת היקפו חרג מהעילות הרלבנטיות לערעור שכנגד (בש"א 8597/02). ואכן, כבוד הרשם המנוח הורה למחוק חלקים ניכרים מהודעת הערעור שכנגד. על החלטה זו של הרשם הוגש ערעור (2433/03).

(4) שני הערעורים נדונו בפני כבוד השופטת דותן. הערעור בע"א 2116/03 נתקבל, והוארך המועד להגשת הערעור על פסק הדין; ובאשר לע"א 2433/03, נקבע כי "כתב הערעור שכנגד ישמש הודעת ערעור מטעם המערער, ואין להוסיף עליו על מנת שלא לחייב את הצד שכנגד להקדיש זמן נוסף ללמוד הערעור החדש". כן חויבו המערערים בהוצאות הצד שכנגד בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ, בשל האיחור בהגשת הערעור. נוכח החלטה זו ביקשו המערערים את מחיקת הערעור על ההחלטה בבש"א 8597/02 בעניין הערעור שכנגד.

(5) ההרכב בבית המשפט המחוזי בראשות כבוד סגן הנשיא גרוס, אשר נדרש לערעור על פסק הדין של בית משפט השלום ברחובות עצמו, קבע כי נוכח פסק דינה של השופטת דותן על המערערים לדאוג להיבטים הפרוצדורליים הנובעים מהיות הערעור עתה עצמאי - קרי, לא ערעור שכנגד (פתיחת תיק, תשלום סכום אגרה מתאים וכדומה).

טענות הצדדים בהליך הנוכחי

ג.(1) המערערים טוענים לשגגה שנפלה בהבנתם באשר להחלטת השופטת דותן והחלטת ההרכב, שכן לשיטתם עומד הערעור שכנגד בפני בית המשפט בשלמותו ללא מחיקת חלקים כלשהם, ורק על כן ביקשו את מחיקת הערעור על ההחלטה בבש"א 8597/02. כן טוענים הם כנגד חיובם בהוצאות בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי.

(2) (א) לטענת המשיבים, היה הערעור שכנגד כזה שהוגש בכל רוחב החזית ולמעשה ערעור כשלעצמו, ולכן החליטה השופטת דותן לקבוע כי מה שיוגש יהא הערעור שכנגד במתכונת שקבע הרשם המנוח.

(ב) ובאשר להוצאות, לדעת המשיבים נושא זה מסור לבית המשפט לפי שיקול דעתו, לרבות באשר להתנהגות בלתי הולמת של אחד הצדדים.

(3) אוסיף, כי לאחר שהגיעה התשובה נתבקשה על ידי המערערים רשות לתגובה. איני רואה מקום לכך.

דיון

ד.החלטתי לדון בתיק כבערעור, הגם שאין הוא מאותם שברגיל ניתנת בהם רשות ערעור בגלגול שלישי, בהיותו מתוחם במערכת היחסים שבין הצדדים ואינו דן בשאלה משפטית בעלת חשיבות שמעבר להם. עשיתי כן לשם השגת הרמוניה ובהירות בתיק שנדון במסלולים ובהרכבים שונים.

ה.(1) שתי שאלות לפנינו: הראשונה, עניינה היקף הערעור שכנגד; השניה, עניינה ההוצאות שנפסקו לחובת המערערים על ידי הרשם המנוח ועל ידי בית המשפט שלערעור.

(2) בשאלה הראשונה: דומני שנפלה בלי משים אי בהירות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 19.10.03 בע"א 2433/03, באשר להיקף הערעור שכנגד שאושר. בית המשפט המחוזי כתב "כתב הערעור שכנגד ישמש הודעת ערעור...", אך לא פירש לאיזה כתב ערעור שכנגד כוונתו, האם המקורי או זה המצומצם שאושר על ידי הרשם המנוח ביום 25.6.03. בהחלטה קודמת ביום 19.10.03 נאמר על ידי בית המשפט המחוזי באשר לבקשה להארכת מועד "במידה והבקשה תידחה, אדון בערעור על ההחלטה למחיקת חלקים מהערעור שכנגד". בעובדה, נתקבלה הבקשה להארכת מועד, ובית המשפט קבע עם זאת, כאמור, כי כתב הערעור שכנגד ישמש הודעת ערעור. לאיזה כתב ערעור שכנגד נתכוון איפוא בית המשפט? יוזכר, כי המערערים ביקשו לאחר מכן למחוק את הערעור על החלטת הרשם המנוח בנושא היקף הערעור שכנגד, כלשונם, "וזאת למרות שאינני מסכים לתוכן ההחלטה. בקשתי הינה מנימוקים פרקטיים". הערעור נמחק בהסכמה.

(3) משהגיע הנושא לפתחו של בית המשפט המחוזי בהרכב בראשות סגן הנשיא גרוס הדן בערעור לגופו, ניתנו כאמור הנחיות באשר לצד הפרוצדורלי-טכני, אך בית המשפט לא נדרש לנושא היקפו של הערעור שכנגד, ולא הוברר מהו הערעור שכנגד שראה אל מול עיניו. נוצרה איפוא אי בהירות הראויה להסדרה. אמנם, לא אכחד כי יש לי ספקות באשר לתיזה של המערערים, ההופכת את כל חלקיו של פסק הדין שבערעור לנשוא ערעור שכנגד ומתוך פתח מצומצם יחסית שפתח המחוקק בערעור שכנגד נבנית, לכאורה, דלת רחבה. כידוע, הלכה היא כי ערעור שכנגד יוגש רק באותם עניינים שהועלו בערעור העיקרי (בש"א 7184/94 זילברמן נ' שנפלד , פ"ד מט(2) 1 מפי השופט - כתארו אז - ש' לוין). על פני הדברים, תמהני אם ניתן לתלות על קולב קטן יחסית של ערעור המשיבים על פסק הדין ברחובות (העוסק בקיזוז) את הערעור שכנגד רב הפנים, אך סבורני כי הדבר צריך להיבחן פרטנית על ידי בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, החלטתי היא להחזיר את הנושא לבית המשפט המחוזי (כבוד השופטת דותן) להבהרה ולהכרעה בשאלה מהו היקף הערעור שכנגד שאושר. בנקודה זו מתקבל איפוא הערעור.

(4) לשאלה השניה, עניין ההוצאות, החלטתי אינה בחיוב. ככלל, התערבות ערכאה זו בפסיקת הוצאות היא מצומצמת ביותר ושמורה למקרים יוצאי דופן. כידוע, אופן ניהול הדיון על ידי בעלי הדין ניתן להביאו בחשבון בהקשר דנן (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מה' 7 עמ' 550). ההתנהלות מצד המערערים עד הלום אינה מצדיקה כל שינוי בפסיקת ההוצאות על ידי בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום. איני רואה כל מקום להתערבות בכך. בנקודה זו נדחה הערעור.

ו.התוצאה היא, כי הערעור מתקבל חלקית, התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי בנקודה האמורה, וצוי ההוצאות שניתנו בבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי עומדים בעינם. נוכח התוצאה, אין צו להוצאות בערכאה זו.