רע"א 4728/10 עו"ד רן לוין נ. עו"ד מוטי בן ארצי - המנהל המיוחד

1.

המבקש מלין על החלטה של בית המשפט

המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל) מיום 25.5.2010 לדחות בקשה להורות על החזרה של רכב תפוס ואשר נקבע בה כי המבקש אינו בעליו. מדובר במכונית מסוג רנו, שמספר הרישוי שלה 33-901-51 (להלן – הרכב), שנתפסה על פי צו של בית המשפט על ידי המשיב 1, שהינו המנהל המיוחד לנכסי המשיב 2, אשר מצוי בהליך פשיטת רגל (להלן – החייב).

2.

ביום 16.3.2010 הורה בית המשפט על תפיסתו של הרכב, שהיה רשום במשרד הרישוי על שמו של המבקש. מי שעשה שימוש ברכב היה החייב. החייב הגיש בקשה להחזרת הרכב לידיו. הוא צירף את המבקש כאחד המשיבים בבקשה. לבקשה צורף הסכם לפיו שכר החייב את הרכב מן המבקש. בתשובתו לבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי טען המבקש, כי הוא הבעלים הרשום של הרכב, כי אין לו חלק במחלוקת שבין החייב לבין המנהל המיוחד וכי החזקת הרכב בידי המנהל המיוחד גורמת לו לנזק. ברישא של התשובה עתר המבקש כי הרכב יושב לידיו שלו. יצוין, כי התשובה שהגיש המבקש לא נתמכה בתצהיר.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להשבת הרכב. בהחלטה, שעסקה בעניינים שונים הנוגעים להליך פשיטת הרגל המתנהל לגבי החייב, הצביע בית המשפט על כך שהחייב החזיק ברכב, ולכן חזקה שהוא בעליו. עוד צוינה ההיסטוריה של רכישת הרכב. הסתבר, כי החייב רכש את הרכב באמצעות חברה בשליטתו בגדר הליכי מימוש וממנה הועברה הבעלות ברכב על שמו של המבקש. אכן, הוצג הסכם שכירות על פיו השכיר המבקש את הרכב לחייב. בית המשפט העיר כי בהסכם השכירות כונה החייב משום מה "לווה". בית המשפט מצא כי עדותו של החייב בנוגע לרכב הייתה "מתחמקת וכוזבת". על כן נקבע כי הבעלות ברכב היא של החייב, הגם שהוא רשום על שמו של המבקש.

4.

איני רואה צורך להתייחס לשאלות דיוניות שעשויות לעלות. כך למשל, ניתן לשאול האם לא היה מקום להגיש ערעור על ההחלטה, שהרי הכריעה היא סופית, כך נראה, בשאלת הבעלות ברכב. מכל מקום, משנחה דעתי כי לא נפלה שגגה בהחלטה דלמטה, אין סיבה לבחון שאלות דיוניות, שעשויות להביא אף הן לדחייתה של הבקשה.

5.

לא הייתה מחלוקת על כך שהרכב שימש בפועל עת ארוכה את החייב או חברות שונות בשליטתו. כנראה שהרכב נתפס בהליך קודם, בעת מימוש של שעבוד בגין חוב של החייב או של אחת מהחברות שבשליטתו. הרכב נרכש על ידי חברה בשליטת החייב בהליכי המימוש. מן החברה הועברה הבעלות למבקש, שערך כאמור הסכם לפיו הרכב הושכר לחייב. המהלכים המורכבים האמורים, בצירוף העובדה שהרכב שימוש בפועל את החייב ואי האמון בדברי החייב בעדותו היוו בסיס מספק לממצא של בית המשפט באשר לבעלות. זאת במיוחד כאשר המבקש כלל לא תמך את תשובתו בתצהיר.

6.

בהליכים שהתנהלו עד כה לגבי הרכב לא באה כל התייחסות של בעלי הדין או של בית משפט קמא לדוקטרינת הבעלות הנחזית לגבי מטלטלין, כאמור בסעיף 85(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. איני רואה צורך להידרש לעניין זה מיוזמתי.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ש"ח לזכות המשיב 1 (המנהל המיוחד) ובסך 4,000 ש"ח לטובת הכונס הרשמי.