רע"א 473/08 יהלומי איטליה אחזקות בע"מ נ. עו"ד רונן מטרי כונס הנכסים על ז

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו מיום 13.12.2007 (בר"ע 1598/07), בגדרה נדחה ערעור המבקשת על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב – יפו מיום 1.4.2007 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-07645-06-3 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ).

ואלו בתמצית העובדות הצריכות לעניין. המשיבה 2 היא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל והמשיבה 3 הינה החייבת. ביום 11.6.2006 מונה המשיב 1 ככונס נכסים לזכויות החייבת בנכס חקלאי ששטחו כ – 159 דונם ( להלן: הנכס ). במהלך חודש נובמבר 2006 התקיימה התמחרות למכירת הנכס (להלן: ההתמחרות הראשונה ). עם זאת, המכר לא אושר על ידי ראש ההוצאה לפועל, באשר המחיר שהוצע לא עלה לכדי המחיר שנקבע בהערכת השמאי.

ביום 13.3.2007 קיים המשיב 1 התמחרות שנייה, בה זכתה המבקשת, אשר הצעתה לרכישת הנכס עמדה על סכום של 5,020,000 דולרים (להלן: ההצעה הראשונה ). לפיכך, נכרת בין המבקשת למשיב 1 הסכם מכר מותנה. הסכם זה הוגש לאישור ראש ההוצאה לפועל ביום 19.3.2007 וזה

הורה על המצאת הבקשה לתגובת המשיבה 3 והגשת הערכת שמאי עדכנית.

ביום 27.3.2007, הגישה המשיבה 3 באמצעות המשיב 4 (המשמש אחד מבעלי מניותיה) את תגובתה, לפיה מתנגדת היא לאישור מכר הנכס. לתגובה זו צורפה הצעה חדשה, מטעם המשיבה 5 (להלן: ההצעה הנוספת ), אשר עלתה על הצעת המבקשת ועמדה על סכום של 5,250,000 דולרים בתוספת מע"מ.

בעקבות זאת, פנה המשיב 1 ביום 1.4.2007 לראש ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות בקשר עם ההצעה הנוספת.

ביום 1.4.2007 הורתה ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב – יפו (כבוד הרשמת ש' הינדה ) על עריכת התמחרות בין המבקשת למשיבה 5 (להלן: ההתמחרות הנוספת ). זאת בנסיבות בהן מכירת הנכס למבקשת טרם אושרה ומנגד הוגשה הצעה נוספת, אשר

גבוהה באופן משמעותי מהצעת המבקשת.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (בר"ע 1598/07).

להשלמת התמונה יצוין כי בקשה שהגישה המבקשת לעיכוב ביצוע הליך ההתמחרות הנוספת נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 17.4.2007, תוך שנקבע כי על המשיב 1 להודיע למשתתפי ההתמחרות הנוספת כי תוצאותיה כפופות לאישור ראש ההוצאה לפועל ולהחלטה בבקשת רשות הערעור.

משכך, ביום 18.4.2007, נערכה ההתמחרות הנוספת, תוך שהמשיב 1 מיידע את המשתתפים כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.4.2007. בסיום ההתמחרות הוכרזה המבקשת כזוכה, אחר שהציעה סכום אשר עמד על 7,920,000 דולרים (להלן: ההצעה השניה ) אל מול הצעת המשיבה 5 אשר עמדה על 7,900,000 דולרים בלבד.

ביום 13.12.2007, אחר שניתנה רשות ערעור והוחלט לדון בבקשת הערעור כבערעור, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן ) את ערעור המבקשת. נקבע כי בנסיבות העניין, לא נפל פגם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל לקיום ההתמחרות הנוספת. זאת משלא עלה בידי המבקשת להוכיח קיומה של ציפייה והסתמכות מטעמה מעבר להיות הצעתה הראשונה הצעה מועדפת ובהתחשב באינטרס המוגן של החייב, הזוכה והנושים האחרים להשגת התמורה המרבית האפשרית ממימוש הנכס. כן נקבע כי העובדה כי בסופו של יום נמכר הנכס במחיר העולה

בכשלושה מיליוני דולרים על הצעתה הראשונה של המבקשת יש בה כדי לחזק מסקנה זו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענת המבקשת כי עניינה מעלה שאלות

בעלות חשיבות ציבורית, החורגות מעניינה הפרטני ומצדיקות מתן רשות לערעור שני. ראשית, טוענת המבקשת כי החלטות הערכאות הקודמות, אשר התירו את עריכת ההתמחרות נוספת, בטעות יסודן, באשר עומדות הן בסתירה להלכה שנקבעה בע"א 509/00 לוי

נ' ברכה , פ"ד נה (4), 410 (2001) (להלן: הלכת לוי ), אשר אף אושרה ברע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נח(6) 721 (2004) (להלן: הלכת וינקלר ). שנית, נטען כי יש בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי להרתיע צדדים שלישיים מלקחת חלק בהליכי מכרז למימוש נכסים במסגרת ההוצאה לפועל. אף לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי בטעות יסודה. ראשית, טוענת המבקשת כי זכתה היא בהתמחרות הראשונה, בתום הליך התמחרות תקין ולאחר שהצעתה הייתה הגבוהה ביותר ונפלה אך

ב – 1.3% מהערכת השמאי לעניין שווי המקרקעין. ההצעה הנוספת, לעומת זאת, הוגשה באיחור בהעדר כל טעם מוצדק ועלתה על הצעת המבקשת ב – 4.6% בלבד, באופן שאין בה משום יתרון כלכלי בולט. בנסיבות אלו, הרי שבהתאם לאמות המידה שהותוו בפסיקה לא היה מקום להורות על קיום ההתמחרות הנוספת. בנוסף, נטען כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי בדמות הסתמכותו בהחלטתו על אירועים שאירעו לאחר הינתן החלטת ראש ההוצאה לפועל נשוא בקשת רשות הערעור, קרי תוצאות ההתמחרות הנוספת.

המשיבים, מצידם טוענים כי אין עניינה של המבקשת נמנה על המקרים בגדרם יש ליתן מתן רשות לערעור שני. זאת לאור העובדה כי בסוגיה נשוא הבקשה, היא סוגיית ההתחשבות בהצעה מאוחרת במסגרת הליכי מכר בכינוס נכסים, קיימת הלכה ברורה, אשר החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עימה. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי בנסיבות העניין אין קיימת כל פגיעה באינטרס ההסתמכות של המבקשת. זאת באשר לאורך הליכי המכר (במסגרת ההזמנה להציע הצעות, ההנחיות למציע וחוזה המכר) הוברר למבקשת במפורש כי הליכי המכר אינם באים לסיומם עד לקבלת אישור ראש ההוצאה לפועל למכר. עוד טוענים המשיבים 1 ו-2 כי בנסיבות העניין, קבלת הצעתה הראשונה של המבקשת יהא בה משום פגיעה חמורה באינטרס המשיבה 3 (החייבת) ונושיה, באשר המשיב 2 (שהינו הנושה המובטח) לא יוכל להיפרע מלוא חובו ומנגד, תיוותר המשיבה 3 כשהיא חייבת סכום כסף נכבד למשיב 2. לבסוף, נטען כי אין לקבל את עמדת המבקשת, לפיה יש להתעלם מתוצאות ההתמחרות השנייה. זאת לאור העובדה כי המבקשת הייתה מודעת לעובדה כי בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי תוצאות ההתמחרות הנוספת תהיינה כפופות להחלטתו בבקשת רשות הערעור, ואף על פי כן בחרה היא להשתתף בה. מעבר לכך, הרי לאור העובדה כי הצעתה הראשונה של המבקשת נמוכה באופן משמעותי מהערכת שווי המקרקעין והצעתה השנייה עולה על הצעתה הראשונה ב כ – 3 מליון דולרים, יש לראות בהצעתה השנייה משום

הצעה בעלת "משמעות כלכלית מיוחדת" בהתאם להלכת לוי .

בד בבד עם הגשת הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 29.1.2008 הוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין.

אחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. טענותיה של המבקשת מופנות רובן ככולן כנגד אופן יישומן של הלכות קיימות בעניינה הפרטני. משכך, אין בקשת רשות הערעור מגלה כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש, יוער כי דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין.

לאורך כל הליכי המכר, הובהר למבקשת במפורש כי מכירת הנכס כפופה לאישורו הסופי של ראש ההוצאה לפועל. בנוסף, הרי שבהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.4.2007, במסגרתה נדחתה בקשת עיכוב ביצוע ההתמחרות הנוספת, נקבע כי תוצאות ההתמחרות הנוספת תהיינה כפופות לאישור ראש ההוצאה לפועל ולהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור. כעולה מפרוטוקול ההתמחרות הנוספת, אשר צורף לתגובת המשיבים 1 ו-2, חזר המשיב 1 על האמור בהחלטת בית המשפט בטרם תחילת ההתמחרות ואף במהלכה. אף על פי כן, בחרה המבקשת לקחת חלק בהתמחרות הנוספת, בסיומה הוכרזה כזוכה אחר שהציעה סכום העומד על 7,920,000 דולרים בתוספת מע"מ וחתמה על ההצעה.

אין בידי לקבל את הגרסה אשר מעלה המבקשת בבקשת רשות הערעור, לפיה "נאלצה להיגרר לתחרות פרועה של העלאת מחירים בלתי סבירים אותה כפתה המציעה החדשה". מבקשת רשות הערעור עולה כי המבקשת השקיעה משאבים בבדיקת הנכס והפוטנציאל הגלום בו. ברי, אם כן, כי הצעתה השנייה של המבקשת עלתה בקנה אחד עם הערכתה את שווי הנכס.

לא זאת אף זאת, מבקשת רשות הערעור ותגובת המשיבים 1 ו-2 לה עולה כי בטרם קבלת ההחלטה בבקשת רשות הערעור הגיעו הצדדים להסדר דיוני, אשר אושר על ידי בית המשפט וראש ההוצאה לפועל, מכוחו אושר מכר הנכס למבקשת והמבקשת מצידה שילמה למשיב 1 את הסכום הנקוב בהצעתה הראשונה עוד טרם קבלת ההחלטה בבקשת רשות הערעור. לאחר קבלת ההחלטה הדוחה את הבקשה, הוסיפה המבקשת ושילמה למשיב 1 את התמורה הנוספת בסך 2,900,000 דולרים (המהווה את ההפרש שבין הצעתה הראשונה להצעתה השנייה).

המבקשת היא זו שזכתה בשתי ההתמחרויות. לאור התנהלות המבקשת כמפורט לעיל, סבורני כי יש טעם לפגם בטענת המבקשת כי אין להתחשב בהצעתה השנייה אשר ניתנה במסגרת ההתמחרות הנוספת.

בנסיבות העניין סובר אנוכי כי האיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים מחייב

ליתן עדיפות להגנה על אינטרס המשיבה 3 ונושיה ולהותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

החלטתי מיום 29.1.2008 בדבר עיכוב הביצוע מבוטלת בזאת.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים 1-2 בסך 10,000 ש"ח, וכן בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה 3 בסך 10,000 ש"ח.