פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
573/12
רע"א 1510/11
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. גולדסיל בע"מ
2. יובל דברת
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי
חיפה מיום 11.01.2011 בתיק א
5685-05-10 שניתן על ידי כבוד השופט ע' זרנקין
בשם
המערער:
עו"ד
איל רוזובסקי, עו"ד דן סלע,
עו"ד
דוד גולדשטיין
בשם
המשיבים:
עו"ד קרן
אבידן
פסק-דין
המשנָה לנשיא
מ' נאור
:
1.
תחילת ההליך בבקשת רשות ערעור על החלטתו
של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט
ע' זרנקין
), בה נדחתה חלקית בקשת המבקשים לסילוק התביעה נגדם על הסף מחמת
התיישנות. הדיון בבקשה הועבר להרכב. המשיבים טענו כי אין מקום לתת רשות ערעור, אך
אם תינתן הרשות – יש לאפשר להם לשקול להגיש ערעור שכנגד. קיימנו דיון על פה בבקשה והחלטנו
ליתן רשות ערעור. בעקבות החלטתנו הוגש הערעור (ע"א 573/12). לאחר הגשת הערעור
נעשה בין הצדדים הסדר דיוני לפיו הבקשה תיחשב כערעור וכתבי בית הדין שהוגשו
במסגרתם יחשבו כסיכומים במסגרת הערעור. ערעור שכנגד לא הוגש בסופו של דבר.
העובדות הצריכות לעניין
2.
בשנת 1997 נרשמה לטובת הבנק המערער (להלן:
הבנק הבינלאומי
או
הבנק
או
המערער
) משכנתא על מקרקעין הידועים כגוש 11201 חלקות 196 ו-198 ברחוב
אדם הכהן בשכונת נווה שאנן שבחיפה (להלן:
המגרש באדם הכהן
). מגרש זה
היה בבעלות משותפת של שתי חברות, אשר התעתדו להקים בו פרוייקט בנייה, האחת הינה
המשיבה 1 (להלן:
גולדסיל
או
המשיבה
) והשניה הינה חברה אחרת בשם אליר.
3.
כפי שעולה מכתבי הטענות ומהחלטת בית המשפט המחוזי, חברת אליר
פנתה אל הבנק הבינלאומי לצורך קבלת מימון לרכישת מחצית זכויותיה במגרש באדם הכהן.
בתמורה להלוואה שניתנה לחברת אליר על סך של 880,000 דולר, נרשמה משכנתא על המגרש
באדם הכהן לטובת הבנק. כיוון שחברת אליר לא פרעה את ההלוואה האמורה, פתח הבנק בשנת
2001 בהליכים למימוש המשכנתא ומינה כונס נכסים לשם מכירת המגרש באדם הכהן.
4.
המשיבה 1, גולדסיל, התנגדה להליכי המימוש
וביוני 2001
הגישה לבית
המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד הבנק (
ת.א.
1106/01
) בטענה כי לא קיבלה מהבנק כל הלוואה
ולכן המשכנתא שנרשמה על המגרש באדם הכהן חסרת נפקות לגביה. תביעתה של גולדסיל
התקבלה ונקבע בפסק דין מיום 10.11.2004 (כב' השופט מ' נאמן) כי הבנק רשאי וזכאי
להמשיך במימוש המשכנתא באמצעות הכונס רק לגבי מחצית המקרקעין השייכים לאליר, אך
אינו רשאי לממש את המחצית השניה השייכת לגולדסיל. ערעור שהוגש בעניין לבית משפט זה
(
ע"א 11962/04
) נמחק נוכח המלצת בית המשפט, בפסק-דין מיום 21.6.2006.
5.
על פי הנטען בכתב התביעה שהגישו המשיבים, גם לאחר שנמחק ערעורו
של הבנק בבית משפט זה, סירב הבנק להסיר את המשכנתא מחלקה של גולדסיל במגרש באדם
הכהן, בטענה כי פסק הדין שניתן בבית המשפט הינו פסק דין הצהרתי ולא פסק דין אופרטיבי.
ביום 20.11.2006 הגישה גולדסיל בקשה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 6 לפקודת בזיון
בית המשפט. בהחלטה מיום 30.11.2006 (כב' השופטת
ש' שטמר
) נקבע כי על
הבנק לצמצם את המשכנתא ל-50% מזכויות הבעלות הרשומות על המקרקעין וכי בהתאם לפסקי
הדין שניתנו, רשאי הבנק לממש את המשכנתא אך ורק על זכויותיה של חברת אליר.
6.
ביום 4.5.2010
הגישו המשיבים, חברת גולדסיל ובעל המניות שלה (להלן:
מר יובל דברת
או
המשיב 2
) תביעה כספית לפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב
התנהלותו של הבנק, בין היתר בשל הליכי כינוס הנכסים למימוש המשכנתא בנוגע למגרש
באדם הכהן, אשר גרם לטענתם לאובדן פרוייקט בנייה
אחר
שהיה בבעלות המשיבים, מקרקעין
הידועים כגוש 10780 חלקה 17 ברחוב קריית ספר 21 שבחיפה (להלן:
המגרש בקריית ספר
). תביעה זו היא העומדת ביסוד ההליכים שבפנינו והשאלה הטעונה הכרעה
היא אם התביעה התיישנה.
7.
בתביעתם טענו המשיבים כי לצורך רכישת המגרש בקריית ספר נטלו הם
בשנת 1995 משכנתא מבנק אחר – בנק דיסקונט למשכנתאות (להלן:
בנק דיסקונט
). בשנת
2002, נדרשו המשיבים לסלק את חובם בגין המשכנתא שנטלו, וזאת בעקבות כשלון הפרוייקט
שתוכנן במגרש בקריית ספר. לטענת המשיבים, מאחר שהמגרש באדם הכהן היה ממושכן לטובת
הבנק הבינלאומי (משכנתא שגולדסיל מעולם לא נטלה מהבנק, כאמור) נמנע מהם לגייס את
המימון לצורך פירעון המשכנתא שהוטלה על המגרש בקריית ספר. בנוסף, טוענים המשיבים
כי בנקים אחרים סרבו להעמיד לרשותם הלוואה הן נוכח העובדה כי על נכסיהם רבץ הליך
של כינוס נכסים והן בשל כך שגולדסיל לא יכלה להציע את מחצית זכויותיה במגרש באדם
הכהן כבטוחה, מאחר שהמגרש היה ממושכן לטובת המערער.
8.
בעקבות דברים אלה, כך ממשיך כתב התביעה, הנכס בקריית ספר נמכר
על-ידי בנק דיסקונט,
ביום 15.5.2003
בכינוס נכסים, באופן שהסב למשיבים נזק כספי. הנזקים להם
טוענת גולדסיל בכתב תביעתה וכפי שפורטו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הם, בין
היתר, בשל מכירתו של המגרש ועליו בית הדירות הקיים בקריית ספר, במסגרת הליכי כינוס
ביום 15.5.2003 בערך מופחת ביחס לערכו הריאלי בשוק; בשל שלילת האפשרות לבנות
פנטהאוז יוקרתי שתוכנן להיבנות על גג המבנה הקיים; בשל אובדן הרווחים הצפויים
מפרוייקט בנייה שתוכנן ואושר ביתרת המגרש. התובעים טענו גם לפגיעה בעסקים נוספים הנובעים
מאי שחרור המשכנתא, לנזקים הנובעים מהעצמת חובות וקנסות לרשות המס, לפגיעה
במוניטין ולאובדן הכנסות עתידיות, וכן לפגיעה בשמו הטוב של המשיב 2.
9.
ביום 11.11.2010 הגיש הבנק הבינלאומי בקשה לדחיית התביעה על הסף
מנימוקים שונים, בין היתר, מאחר שהנזקים שנגרמו למשיבים לטענתם בגין מכירתו של
המגרש בקריית ספר,
התיישנו
. לטענתו, העילה לפיה השעבוד על הנכס באדם הכהן גרם
למשיבה נזק של חוסר יכולת לפדות את הנכס בקריית ספר התיישנה, כיוון שיש למנות את
תחילת מירוץ ההתיישנות
מיום 16.2.2003
, מועד בו הסכימו המשיבים למכירת הנכס בכינוס הנכסים, או
מיום 8.4.2003
, מועד בו חתמו המשיבים על הסכמי המכר לגבי המגרש בקריית ספר, ולא
ממועד אישורו של רשם ההוצאה לפועל למכר, ב-15.5.2003.
10.
המשיבים טענו לעומתם כי יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות מיום
15.5.2003, הוא המועד בו אישר רשם ההוצאה לפועל את עסקת המכר לגבי הנכס בקריית ספר
ולמעשה מועד זה הינו יום מכירתו של הנכס. לטענתם, רק במועד זה השתכללה עסקת המכר
ועילת התביעה באה לעולם. מאחר שאישור רשם ההוצאה לפועל ניתן ביום 15.5.2003 וכתב
התביעה הוגש ביום 4.5.2010 – לא חלפה עם הגשתו תקופת ההתיישנות.
11.
ביום 11.1.2011 ניתנה החלטת בית המשפט קמא, אשר קיבל את הבקשה
בחלקה, קבע כי עילות תביעה חוזיות (שאינן נוגעות להליך שבפנינו) אכן התיישנו. עם
זאת
דחה
בית המשפט את הבקשה בכל הנוגע להתיישנות התביעה הנזיקית
ולהיעדר יריבות בין הבנק לבין המשיב 2. על החלטה
זו הגיש הבנק הבינלאומי את בקשת רשות הערעור לבית משפט זה, בהתייחס לאי דחיית התביעה הנזיקית בגין מכירת המגרש בקריית ספר מחמת התיישנות.
12.
ביום 6.3.2011 הוחלט כי בקשת רשות הערעור שהוגשה מצריכה תשובה. ביום 20.3.2011 הוגשה תשובתם של המשיבים לבקשה וביום 3.5.2011 הוחלט כי הבקשה תידון בפני הרכב של שלושה. בהחלטת ההרכב מיום 18.12.2011 ניתנה כאמור רשות ערעור, וערעור הוגש. הצדדים הודיעו כאמור לבית משפט זה כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה בקשת רשות הערעור תחשב כערעור גופו וכסיכום טענות המבקש. תגובת המשיבים לבקשה תחשב כסיכום טענות המשיבים. הסדר דיוני זה קיבל תוקף של החלטה.
פסק דינו של בית המשפט קמא
13.
בית המשפט קמא דחה את בקשת הסילוק על הסף של הבנק הבינלאומי כנגד הנתבעים ככל שהיא נוגעת לעילות הנזיקיות. בית המשפט ציין בהחלטתו כי בין יתר הנזקים להם טוענת גולדסיל בכתב תביעתה, מתייחסת היא לנזק שנגרם לה עקב אובדן פרוייקט בניה בקרית ספר בחיפה. נקבע כי תביעת המשיבים, ככל שהיא מתייחסת לנזקים הנטענים לגבי המגרש בקריית ספר – לא התיישנה. אובדן הבעלות של גולדסיל במגרש בקריית ספר הפך סופי רק עם מכירת המגרש בהליכי כינוס הנכסים, מכירה שהושלמה בעת מתן אישור רשם ההוצאה לפועל למכירה ביום 15.5.2003.
14.
בית המשפט קמא הסתמך בהחלטתו על תקנה 68(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל או התקנות ), לפיה רשם ההוצאה לפועל יחליט סופית בדבר הכרזת הקונה בהליכי מכר וייתן אישור על כך. כן נקבע כי כל עוד לא ניתן אישור הרשם, בהתאם לסעיף 68(ב) לתקנות, הליך המכר הינו הפיך ועדיין לא התגבש סופית. רק לאחר מתן אישור הרשם בא הליך מכר המקרקעין אל סופו. בית המשפט קמא קבע כי רק ממועד אישור רשם ההוצאה לפועל התגבשו נזקיהם של המשיבים ביחס למגרש בקרית ספר ומניין תקופת ההתיישנות ממועד זה מביא למסקנה כי התביעה בסוגיה זו, שהוגשה ביום 4.5.2010, לא התיישנה. זוהי ההחלטה מושא הערעור.
תמצית טענות הצדדים בערעור
15.
לטענת המערער יש למנות את תקופת ההתיישנות במועד מוקדם יותר – מועד הסכמת גולדסיל למכירת הנכס מיום 16.2.2003 , או מועד החתימה על הסכם המכר מיום 8.4.2003 . לשיטתו, במועדים אלו כבר נוצר ראשית הנזק הנטען על ידי המשיבים, משום שהסכימו למכר במחיר שמשקף לדעתם את הנזק, וזאת מספר חודשים לפני אישור רשם ההוצאה לפועל. המערער מסתמך על ההלכה שנקבעה בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ , פ"ד לח(4) 554 (1984) ולפיה עילת תביעה בנזיקין אינה מתגבשת רק כאשר הנזק מתגבש באופן סופי, אלא עם קרות ראשיתו של הנזק. לטענת המערער, לפחות חלקו של הנזק הנטען התגבש עם תחילת הליכי מימוש השעבוד בקריית ספר, שכן כבר במועד זה נמנע מהמשיבים לעשות שימוש במגרש באדם הכהן כדי לגייס מימון לשם השבת חוב לבנק דיסקונט, שאחז בשעבוד על המגרש בקריית ספר. העובדה כי הנזק התגבש סופית עם אישורו הסופי של רשם ההוצאה לפועל, אינה קובעת לעניין ההתיישנות.
הוסיף המערער וטען כי אישור המכר של רשם ההוצאה לפועל, אשר ניתן ביום 15.5.2003 הינו, בנסיבות העניין, אישור פורמאלי בלבד, ולמעשה המשיבים איבדו את היכולת לפדות את המגרש בקריית ספר במועד בו התחייבו חוזית למכור אותו לרוכשים והסכימו לעסקת המכר.
עוד טוען המערער כי אישור רשם ההוצאה לפועל היה תנאי מתלה לתוקפו של הסכם המכר. חוזים הכוללים תנאי מתלה מחייבים את הצדדים להם מיום כריתתם ולא מהיום שבו נתקיים התנאי המתלה. לפיכך, הצדדים לחוזה היו מחוייבים בחוזה כבר מיום שבו התקיימו הצעה, קיבול וגמירות דעת.
16.
המשיבים סמכו ידיהם על החלטתו של בית המשפט קמא לעניין אי התיישנות העילה הנזיקית, ולטענתם דין הערעור להידחות. המשיבים טוענים כי מכירת הנכס השתכללה רק ביום 15.5.2003 , עם אישור המכר על-ידי רשם ההוצאה לפועל. במועד זה התגבש הנזק ואיתו כח התביעה האמיתי של המשיבים (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (טרם פורסם, ניתן ביום 22.6.2008) (להלן: פרשת אלנקווה ). הנזק נוצר עם מכירת הנכס ורק במועד זה נסתם הגולל על אפשרות המשיבים לפדות את הנכס ולמנוע את נזקיהם הרבים. ממועד זה יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות.
עוד מוסיפים המשיבים כי עד לאישורו של רשם ההוצאה לפועל, אוחז רוכש הנכס בקרית ספר אך בציפייה לגיטימית לאישור הסכם המכר בו התקשר עם הכונס והלכה היא כי כל עוד לא התקבל אישורו של רשם ההוצאה לפועל להסכם המכר, לא התגבש אינטרס ההסתמכות של הרוכש הפוטנציאלי (רע"א 618/01 נעים נ' עו"ד גרנות – כונס נכסים (טרם פורסם, ניתן ביום 31.12.2000) (להלן: פרשת נעים ).
לטענת המשיבים, הסכמתם להליך המכירה ניתנה בלית ברירה ובנסיבות העגומות שנוצרו עקב מעשי המערער. הסכמתם למכר הכפוי אינה משנה את המצב המשפטי לפיו המכירה מתגבשת בשעה שאישר רשם ההוצאה לפועל את העסקה ולא בכל מועד מוקדם אחר, בין אם ניתנה הסכמת החייב ובין אם לאו.
דיון והכרעה
הערה מקדימה
17.
לניתוח שיובא להלן, ניתוח המסתמך בעיקרו על טענות הצדדים, אקדים ואומר: בסיום פסק דיני זה אצביע על כך שאפילו שגיתי בכל הניתוח המתבסס על טענות הצדדים בפנינו, עדיין רווח והצלה עומדים למשיבים ממקור אחר – פסק דינו של בית משפט זה ב-רע"א 10192/07 פסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 24.5.2010) (להלן: פרשת פסגת
אשדוד ). על פסק הדין וחשיבותו לענייננו ארחיב בהמשך, ועתה אפנה לדיון במסלול שהתוו הצדדים בטענותיהם.
18.
המערער מיקד טענותיו בנושא העיקרי שהוא הנזק שנגרם למשיבים ממימוש השעבוד בקרית ספר. בכך מתמקדת כאמור גם החלטת בית המשפט. עיון בכתב התביעה מעלה כי המשיבים טענו לנזק של 4.8 מליון ש"ח בגין אובדן המגרש בקרית ספר (סעיפים 86-65 לכתב התביעה); עוד תבעו 8,700,000 ש"ח בגין אבדן רווחים בפרויקט. עם זאת בהמשך התביעה ישנן גם טענות נוספות (הפסדים עסקיים נוספים הנובעים מאי שחרור המשכנתא על המגרש באדם הכהן; נזקים הנובעים מהעצמת חובות וקנסות לרשויות המס; פגיעה במוניטין ואובדן הכנסות עתידיות; עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב של המשיב 2). לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, חלק מהנושאים הללו, אם לא כולם, התיישן. לנושאים אלה אין כל התייחסות בכתבי בית הדין שלפנינו ואף לא בהחלטת בית המשפט המחוזי. מטעמי זהירות אומר כי לעניין הנושאים המוקדמים למכירת הנכס בקרית ספר, זכויות הצדדים – ככל שישנן – וככל שלא היה ויתור עליהן בערכאה הדיונית, שמורות להם להמשך הדיון בבית המשפט המחוזי. בכך כבר רמזתי על מסקנתי לגבי הערעור בכל הנוגע לשאלת התיישנות התביעה לגבי אובדן המגרש בקרית ספר ואבדן הרווחים מפרויקט זה. אם תישמע דעתי נדחה את הערעור.
האם מועד אישור המכירה הוא המועד הקובע לעניין ההתיישנות
19.
במקרה רגיל של מכירה בהוצאה לפועל, דומני שגם המערער לא יחלוק על כך כי ככלל מועד אישורה הסופי של העסקה הוא המועד בו מתגבש נזק הנובע ממכירת נכס. סעיף 68(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, הממוקם בפרק ד' לתקנות, שעניינן "עיקול מקרקעין ומכירתם" קובע:
"68.
(א)
[...]
(ב)
ביום המכירה הפומבית יזמין מנהל המכירות את המציעים לתחרות, ינהל דין וחשבון של המכירה, ויעביר את הדין וחשבון לרשם ההוצאה לפועל; רשם ההוצאה לפועל יחליט סופית בדבר הכרזת הקונה ויתן אישור על כך , ויכול הוא לתת כל הוראה אחרת שתיראה לו."
(ההדגשות הוספו – מ.נ.).
הפסיקה עמדה על כך כי כל עוד לא ניתן אישור סופי של רשם ההוצאה לפועל, לא השתכללה זכותם של קונים בהוצאה לפועל לרכוש את הנכס (לדוגמא – פרשת נעים ; בע"מ 8788/10 פלוני נ' פלוני (טרם פורסם, ניתן ביום 13.11.2011) (להלן: פרשת פלוני )). בענין פלוני בית משפט זה נמנע מלהתערב בכך שהדירה שנמכרה במסגרת פירוק שיתוף לא נמכרה בסופו של דבר למי שזכו בהתמחרות, אלא למי שהציעו מאוחר יותר הצעה גבוהה יותר. בית המשפט (השופט הנדל) הסביר שם כי זכייה בהתמחרות איננה בהכרח סוף פסוק, וכי צד שלישי המתקשר בהסכם מודע לכך שההסכם טעון אישור בית המשפט. לעומת זאת, ב-רע"א 473/08 יהלומי איטליה אחזקות בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי
(טרם פורסם, ניתן ביום 12.6.2008) , דן חברי השופט גרוניס בבקשת חייב לבטל עסקת מכר שאושרה בהוצאה לפועל. חברי עמד, בין השאר, על הסכנה שאם יבוטל מכר שאושר, מציעים לא יסכנו את כספם ברכישה בהוצאה לפועל, עם זאת ציין חברי כי אין מדובר בכלל מוחלט. בסופו של דבר נדחתה בקשת רשות הערעור ובית המשפט לא איפשר לפתוח את עניין המכירה מחדש.
הנה כי כן, הכלל הרגיל הוא כי עד לאישור המכר על ידי רשם ההוצאה לפועל, (או על ידי בית משפט) לא התגבשה זכות הקונה לנכס, אף שנראה שבדרך כלל נותנים בתי המשפט משקל לציפיותיו של הקונה. על כן, ככלל, המועד הקובע לסופיות המכר הוא בעת מתן האישור של רשם ההוצאה לפועל.
20.
ואולם עו"ד רוזובסקי, ב"כ המערער, טוען כי פסיקה זו בדבר אי סופיות המכר עד אישור רשם ההוצאה לפועל – איננה נוגעת למקרה שלפנינו. זאת, בשל הנסיבות הקונקרטיות של הענין. המשיבים בענייננו היו צד פעיל בהליכי המימוש של המגרש בקרית ספר. הם היו מחויבים חוזית למכירה עוד בטרם ניתן אישור רשם ההוצאה לפועל. המשיבים חתמו ביום 16.2.2003 על הסכמה למכירת הנכס למי שלבסוף נקבעו כרוכשים. עוד חתמו על בקשה בהסכמה מיום 10.4.2003 לאישור הסכמי המכר. על כן המשיבים היו מחויבים מבחינה חוזית למכר, לקונה ולמחיר. אישור רשם ההוצאה לפועל היה תנאי מתלה למכר, אך המשיבים לא היו יכולים לסכל את התנאי המתלה, נוכח התחייבותם החוזית. הטענה שהעלו המשיבים לפיה עד האישור יכלו לפדות את הנכס איננה נכונה בנסיבות העניין. למשיבים לא היתה אופציה כזו נוכח התחייבותם החוזית.
21.
על כן, לטענת בא כוח המערער בנסיבות העניין אישור רשם ההוצאה לפועל היה פורמאלי בלבד. לשאלת סופיות המכר כלפי הקונה לפי דיני ההוצאה לפועל אין כל נפקות בבחינת שאלת ההתיישנות. על כן, טוען בא כוח המערער, התביעה התיישנה.
22.
טענת ב"כ המערער שובת לב היא. שקלתי אותה בכובד ראש ובסופו של דבר אציע לחברי שלא לקבלה ולא להיעתר לערעור.
23.
הקונים של הנכס בקרית ספר ידעו ידוע היטב כי עד לאישורו של רשם ההוצאה לפועל – אין עסקה. בהודעה שפרסם כונס הנכסים בפנייתו לקבלת הצעות, נכתב באופן מפורש כי "מכירת הזכויות כפופה לאישור רשם ההוצאה לפועל בתל-אביב"; גם בהסכם המכר גופו, הסכימו הצדדים כי "בכל מקרה אישורו של הסכם זה על-ידי רשם ההוצאה לפועל הינו תנאי יסודי לקיומו". בסעיף 1.3 להסכם המכר נקבע כי "כניסתו של הסכם זה לתוקף מותנית בכך שרכישת הנכס על-ידי הקונה בתנאים שהוצעו על-ידו אושרה על-ידי רשם ההוצאה לפועל." סעיף 1.4 מוסיף וקובע כי "הכונס מתחייב לפנות ללשכת ההוצאה-לפועל בבקשה לאישור הסכם זה לא יאוחר מאשר 7 (שבעה) ימי עסקים ממועד חתימת הקונה על הסכם זה." סעיף 1.5 קובע כי "הצדדים מתחייבים לעשות כמיטב יכולתם על-מנת שיינתן אישור רשם ההוצאה-לפועל, לרבות חתימה על כל מסמך והתייצבות בפני רשם ההוצאה לפועל, אם יידרש הדבר על-ידו, לשם אישור ההסכם וביצועו." לבסוף, סעיף 1.6 להסכם המכר קובע כי "היה ולא יתקבל אישור למכר, יתבטל הסכם זה בלי שיחשב הדבר כהפרתו ולמי מהצדדים לא תהא כל טענה או זכות לפיצוי עקב ביטולו כאמור." הנה כי כן החוזה קובע ברורות ומפורשות, על אף התנאי המתלה שבו כי עד לאישור – אין עסקה.
24.
סביר מאד בעיני כי רשם ההוצאה לפועל לא היה נעתר לבקשה של המשיבים, אילו הועלתה כזו לפני אישור המכר (ואנו יודעים כי בפועל לא הועלתה) לפדות את המגרש במחיר גבוה יותר. סביר להניח שכך היה פוסק בשל ההתחייבות החוזית של המשיבים. ואולם, אין לומר כי ישנה לכאורה וודאות שרשם ההוצאה לפועל לא היה נעתר להצעה גבוהה יותר בצורה משמעותית חרף ההסכם. ראינו כי על פי פסיקתו של בית משפט זה לעתים ניתנה עדיפות להצעה מאוחרת גבוהה יותר. דוגמא מובהקת לכך היא פסק דינו של השופט הנדל בפרשת פלוני. יתכנו נסיבות חריגות בהן לא תאושר אפילו הצעה שזכתה בהתמחרות.
25.
כל עוד לא ניתן אישור המכר על ידי רשם ההוצאה לפועל, החזיקו המשיבים גם בנסיבות ענייננו לכל היותר ב"זכות תביעה מושגית", להבדיל מכח תביעה קונקרטי המותנה בקיומו של אישור כזה (ראו גם: ע"א 3319/94 פפר נ' הועדה המקומית , פד"י נא (2) 581, 594 (1997); ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון , פד"י נז (5) 166, 175 (2003); רע"א 8688/07 יהושע רובין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , בעמ' 6
(טרם פורסם, ניתן ביום 20.12.2010). לפני מתן אישורו של רשם ההוצאה לפועל טרם הבשילה זכות התביעה של המשיבים. הם איבדו את בעלותם על המגרש בקריית ספר רק עם מתן אישורו הסופי של רשם ההוצאה לפועל. בסופו של יום, חל לדעתי גם בנסיבות ענייננו, הכלל הרגיל לפיו עד אישור רשם ההוצאה לפועל – אין עסקה. על כן מקובלת עליי מסקנת בית המשפט המחוזי בעניין זה.
עוולה מתמשכת
26.
המערער מסתמך כזכור גם על הלכת בוכריס . המערער טוען, בהסתמך על הלכה זו, כי אמנם תקופת ההתיישנות אינה מתחילה לרוץ כל עוד לא נתגלה הנזק, אך משהתגלה הנזק שוב אין להמתין לגיבושו הסופי במלוא היקפו. לטענת ב"כ המערער חלק מהנזק הנטען ארע למשיבות עוד בטרם ניתן אישור רשם ההוצאה לפועל, כבר כאשר המשיבים הסכימו למכר, ולכן היה על המשיבים להקדים ולתבוע. לדעתי אין להלכת בוכריס שייכות למקרה שלפנינו. אכן, הנזקים הנטענים, ובמיוחד בחלקה השני של פרשת התביעה, הם נזקים מוקדמים לכל סוגיית הליכי המכירה של הנכס בקרית ספר. הצבעתי בתחילת הדברים על כך שישנם חלקים בתביעה שלא נדונו בהחלטה מושא הערעור שאכן, לכאורה, כבר התיישנו במועד הגשת התביעה, כגון נזקים לשמו הטוב של המשיב 2, פגיעה במוניטין ועוד. ואולם הלכת בוכריס נקבעה לגבי נזק גוף שלא מלוא היקפו התגלה. ענייננו שונה. אין המדובר בנזק שלא מלוא היקפו התגלה. התנהלותו של הבנק, החל בפתיחת הליכי מימוש משכנתא, בגין הלוואה שהמשיבים לא נטלו מעולם בשנת 2001 ועד למחיקת המשכנתא בשנת 2006, מהווה עוולה מתמשכת, כאשר בין השנים 2006-2001, סירב הבנק להסיר את המשכנתא מחלקה של המשיבה על המגרש באדם הכהן, הגם שניתנו פסקי דין ברורים לטובת המשיבים בעניין זה.
בכתב תביעתם, מפרטים המשיבים את הנזקים שנגרמו להם, בין היתר, מאי-הסרת המשכנתא על המגרש באדם הכהן. במצב דברים שבו האירוע העוולתי הכולל מרכיב נזק, הוא אירוע מתמשך המוליד עילות תביעה בזו אחר זו, הכלל הוא כי כל עוד נמשך המצב הפוגעני המתמשך, אין התובענה חסומה
(ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (טרם פורסם, ניתן ביום 22.6.2008). בניסוח אחר, ובהסתמך על הטרמינולוגיה ששמשה את בית המשפט, מפי השופט עמית ב-ע"א 9292/07 חברות שדמות הדרום בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה "שמעונים"
(טרם פורסם, ניתן ביום 6.1.2010) (להלן: עניין שדמות הדרום ) הנסמך גם כן על עניין אלנקווה. מדובר בענייננו במעשה עוולתי נמשך המקים עילות תביעה חוזרות ונשנות ונזק מתחדש. כפי שבואר בעניין שדמות הדרום , אם המעשה נמשך והולך ויוצר עילות תביעה מתחדשות תוך גרימת נזק לנפגע מעת לעת תחול ההתיישנות בתוך 7 שנים ממועד היווצרות כל עילת תביעה מתחדשת . העובדה שבמועדים מוקדמים – אפילו בשנת 2001 כשפתח הבנק בהליכי המימוש ונוצר נזק – איננה שוללת תביעה על נזק שהתרחש בעת המכירה.
ההתיישנות נמנית ממועד פסק הדין הסופי
27.
אולם, גם אם שגיתי בניתוח שנעשה עד כה – רווח והצלה מפני טענת ההתיישנות עומד לדעתי למשיבים ממקום אחר. לדעתי יש לקבוע כי המועד בו התגבש הכוח לתבוע הוא מועד מתן פסק הדין הסופי בעניין הזכויות המהותיות של המשיבים כלפי הבנק. לפי פסיקתו של בית משפט זה בפרשת פסגת אשדוד שהוזכרה, כאשר מתנהלים בין צדדים הליכים אחרים בעניין היקף זכויותיהם זה כלפי זה, אין עדיין בידי התובע כוח תביעה מהותי המאפשר לו להביא את עניינו להכרעה. כוח תביעה כזה פירושו קיום אפשרות ממשית להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש. בפרשת פסגת אשדוד , בה התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים קודמים בדבר היקף זכויותיה של התובעת נקבע כי בטרם התקבלה הכרעה שיפוטית מחייבת ומתן פסק דין הצהרתי סופי בדבר זכויות התובעת, לא בשלה עילת התביעה שלה. וכך קבעה שם השופטת פרוקצ'יה (בהסכמת חברי השופט רובינשטיין והשופט דנציגר):
"...הדיון וההכרעה בתביעה השניה היו מותנים כל כולם בתוצאה שתתקבל בתביעה הראשונה, שההכרעה בה היתה צריכה להקדים את הדיון בתביעת ההשבה. יש להניח, כי אילו נעשה צעד דיוני משולב כזה, היה בית המשפט הדן בתביעה השניה מקפיא אותה עד לסיומו של ההליך השיפוטי הראשון, ומכפיף את הדיון בה לתוצאותיו. מבחינה מושגית, אלה היו פני הדברים גם אילו כללה המערערת בהליך שיפוטי אחד הן את התביעה לפסק הצהרתי נגד העמותה והן את תביעת ההשבה כנגד המשיבות 1 ו-2. יש להניח כי במצב כזה תביעת ההשבה היתה מותלית עד לשלב ההכרעה בתביעה לפסק הצהרתי, שנועד לבירור זכויות העמותה, והדיון בה היה כפוף ומותנה בתוצאותיו של ההליך לסעד ההצהרתי."
אחת מההנמקות שבפסק הדין בעניין פסגת אשדוד נעוצה בשיקולי מדיניות מערכתיים. הוסבר כי גישה אחרת היתה מעודדת מתדיינים להגיש תביעות בלתי בשלות לערכאות השיפוט מחשש לחלוף תקופת ההתיישנות, בלא שיש יכולת ממשית לבית המשפט להכריע בהן בטרם תוכרע החוליה הדיונית הראשונה שבלעדיה לא ניתן לדון ולהכריע בחוליה השניה. על כן, ומטעמים נוספים, נקבע בעניין פסגת אשדוד כי כוח התביעה המהותי להגיש את התביעה הבשיל בידי התובעת שם רק עם מתן פסק דין הצהרתי סופי שהבהיר את היקף זכויותיה. ליישום עניין פסגת אשדוד ראו גם רע"א 2368/08 אבנ"ר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 10.7.2011).
ומעניין פסגת אשדוד – בחזרה לענייננו:
28.
עמדתי בפתח הדברים באריכות, אולי אפילו באריכות מייגעת, על גלגוליה של ההתדיינות בין הצדדים. למעשה "יריית הסיום" בעניין אי תקפות המשכנתא על המגרש באדם הכהן לגבי המשיבה 1 היתה בהחלטת השופטת שטמר מיום 30.11.2006 בהליך הבזיון. לצורך הענין די למשיבים גם בתאריך בו הסתיים הערעור במחלוקת בין הצדדים בפסק דינו של בית משפט זה ב-21.6.2006. בכל אחד משני המועדים הללו (21.6.2006 או 30.11.2006) ועד להגשת התביעה (4.5.2010) – לא חלפה תקופת ההתיישנות.
29.
מכל הטעמים האמורים, בין מטעמי הערכאה הראשונה המקובלים עלי ובין מהטעם הנעוץ בפסק הדין בעניין פסגת אשדוד , אציע לחברי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בשכ"ט עו"ד המשיבים בסך 30,000 ש"ח.
המשנָה לנשיא
הנשיא א' גרוניס :
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופט א' רובינשטיין :
א.
מסכים אני לחוות דעתה של חברתי המשנָה לנשיא.
ב.
אוסיף, כי מקום שיש בו ספקות מהותיים בעניין התישנות, צריכים הספקות לפעול כנגד טוען טענת ההתישנות, שכן בכך לא תיחסם הגישה לבית המשפט לצד שכנגד, ועם זאת עדיין לא תינעל הדלת, כמובן, לטענותיו המהותיות של הטוען להתישנות. בע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועד המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם), הוטעם (מפי השופטת א' פרוקצ'יה) נושא ההכרה בזכות הגישה של בעל דין לערכאות המשפט כזכות בעלת אופי חוקתי (פסקה 12). עניין זה מקרין על פרשנות חוק ההתישנות, תשי"ח-1958 לכיוון צמצום בהפעלת ההתישנות הדיונית (פסקה 13); "סילוקה על הסף של תביעה מחמת התישנות מצריך זהירות מרובה, מן הטעם לתוצאתה היא מניעת הכרעה בזכויותיו המהותיות של התובע בשל מחסום דיוני" ( שם , פסקה 15). השופטת פרוקצ'יה והשופט ג'ובראן הפנו שם לדברי השופט (כתארו אז) ברק בפרשת בוכריס (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה פ"ד לח(4) 554, 560-559, לעניין הצורך בהגמשת מועדים בנושא ההתישנות במסגרת רפורמה. אותה רפורמה (ראו הצעת חוק ההתישנות, התשס"ד-2004, הצעות חוק הממשלה תשס"ד, 611) לא הבשילה ולא המריאה כידוע. לענין הגישה לערכאות ראו גם ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא לעקרונות יסוד (מה' 2, תשכ"ח – 2008),
38-37.
ג.
יש להוסיף לכך עוד טעם, בכל הנוגע למחלוקת באשר למעמדו של אישור ראש ההוצאה לפועל כרכיב בהכרעה. כשלעצמי איני סבור כי כל הכרעה שהיא של רשות שיפוטית, וראש ההוצאה לפועל בכלל זה, יכולה להתפרש כחותמת גומי. כל סמכות שיפוטית, מקטנה ועד גדולה, מביצי כינים עד קרני ראמים, היא סמכות שבשיקול דעת. ממילא, גם אם הסיכוי לשיקול דעת שונה מן המוסכם הוא קטן – הוא קיים; לעולם אין לדעת מה יארע בין ההסכמה בין הצדדים לבין קבלת אישורו של ראש ההוצאה לפועל.
ד.
בעולמם של המשפט העברי ותורת המידות היהודית ישנה חשיבות לזריזות בקיומה של מצוה או חובה; ר' משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) בעל
מסילת ישרים בפרק ז' שעניינו הזריזות כותב, "שלא יחמיץ האדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה... ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה, ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתיים כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש יוכל להתחדש איזה עיכוב למעשה הטוב...'". ומובא שם סיפור המלכתו של שלמה המלך, שדוד המלך ( במלכים א' א') תובע מאנשיו, בשמעו כי אדוניהו בנו ממליך עצמו, כי יקחו את שלמה, "והורדתם אותו אל גיחון" (פסוק ל"ג), ושמייד תיערך המלכת שלמה במעיין גיחון. ונשאל במדרש ( בראשית רבה ע"ו, ב') מפי רבי פנחס בשם ר' חנין דציפורי, "והלא כבר נאמר ( דברי הימים א', כ"ב, ט') 'הנה בן נולד לך והוא יהיה איש מנוחה ... כי שלמה יהיה שמו", כלומר הובטח לדוד על-ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ששלמה ימלוך, ומה הבהילות? "אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון " (הדגשה הוספה), כלומר החשש לתקלות בלתי צפויות קיים תמיד. כך גם בענייננו – בין ההסכמה לאישור ראש ההוצל"פ ישנה כברת דרך שעלולים להתרחש בה דברים.
ה.
יתר על כן, העמדת המועד להכרעה בגין ההתיישנות על אישורו של ראש ההוצאה בפועל מוסיפה ודאות ויציבות, ואינה פותחת פתח למחלוקת.
ו.
כאמור, אצטרף לחוות דעת חברתי.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור.
ניתן היום, י"א באלול התשע"ב (29.8.2012).
ה נ ש י א
המשנָה לנשיא
ש ו פ ט