רע"א 3502-23 רע"א 3502-23

1.לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט נ' פלקס) מיום 18.01.2023 בפש"ר 33956-03-13.

2.הרקע הכללי לדברים פורט על-ידי בית משפט קמא, באופן תמציתי ככל שניתן שכן מדובר בהליך מסועף הנמשך כבר שנים רבות, בהחלטתו מיום 26.11.2021 – ולא מצאתי טעם להידרש למלוא העובדות מבראשית במסגרת החלטתי זו. די בכך שאציין, כי במוקד ענייננו טענות הדדיות ביחס לגובה הנשייה ואופן הבטחת התשלום לנושים. זאת, כאשר המבקש (הוא החייב בהליך בבית משפט קמא) אוחז בגובה הנשייה (המובטחת והרגילה) הפסוקה בעת הזו, בסך של 1,687,055 ש"ח, אותה כיסה לטענתו באמצעות הפקדה בקופת הנאמנת (וכן טוען הוא למאות אלפי ש"ח נוספים שהופקדו, וכאלה שעתידים להיות מופקדים, לקופתה בשל דמי שכירות מהנכסים בהם הוא מחזיק); ואילו הנאמנת טוענת כי בשל חוב לרשויות המס והערעור התלוי ועומד בעניין תביעת חוב "הורביץ" יש לאשר את מכר זכויות המבקש בנכס שברוחב אדמון מס' 2 בירושלים, תמורת סך של 6,250,000 ש"ח.

במסגרת ההחלטה נקבע, מחד גיסא, כי אין לאשר את מכר הזכויות כבקשת הנאמנת, וזאת בשים לב לראיות מהן עולה כי קיים "יסוד סביר למסקנה לפיה, 'שווי השוק' של זכויות [המבקש – ח' כ'] בנכס עולה משמעותית על סכום ההצעה נושא הבקשה לאישור המכר"; ומאידך גיסא נדחתה בקשת המבקש לעכב את הליכי המכר "כנגד הפקדת מלוא סכום חובותיו המאושרים, בצירוף הוצאות ההליך וסכום הנשייה המובטחת", עת קבע בית המשפט כך:

"באשר לסוגיית עיכוב המכר, או הפדיון, יאמר, כי ניתן להביט עליה בשני אופנים. ככל שכוונת החייב שדי בסך הנופל משני מיליון שקלים חדשים, אותם הפקיד לשם פדיון זכויותיו בנכס (וספק האם הוא טוען זאת), הרי, שדין הטענה להידחות. לשיטת החייב עצמו הנסמכת כאמור על חוות דעת השמאית לביא, שווי זכויותיו בנכס עולה על שמונה מיליון שקלים חדשים (ברוטו), ולא הונחה כל תשתית המלמדת על כך שהתועלת שתצמח לקופת פשיטת הרגל ממכר זכויות החייב בנכס (נטו), תיפול משני מיליון שקלים חדשים. ככל שכוונת החייב כי בסך אותו הפקיד די לשם פירעון מלוא חובותיו, הרי, שלא הונחה תשתית מספקת למסקנה זו. הנאמנת חולקת על טענת החייב בעניין זה, ודי בכך שאפנה לטענותיה באשר לחוב כלפי רשויות המס ועניין הורביץ, התלויים ועומדים. [...] ככל שמבקש החייב לפרוע מלוא חובותיו, לרבות הוצאות וכלל רכיבי החוב בידיו לפנות אל הנאמנת בהצעה מתאימה. למען הסר ספק, אין בהחלטתי זו כדי לעכב את הליכי מכר הנכס ברחוב אדמון, עת כוונתי בפרט לניסיון נוסף של הנאמנת להזמין הצעות לרכישת הנכס במחיר התואם את שווי השוק. נוכח התנהלות החייב, אשר התעכב עד מאד בהעלאת טענות סדורות לעניין שווי הנכס, מצאתי לחייב את החייב בהוצאות המציעים [...] בסך 5,000 ש"ח"

3.לשם שלמות התמונה יצוין, כי ההחלטה ניתנה על-גבי פרוטוקול הדיון מיום 01.01.2023, לאחר שזה תומלל. המבקש טוען כי ההחלטה הומצאה לו רק לאחר שגילה על אודותיה, לימים, משראה מודעה בעיתון בנדון; וזאת למרות ששב ופנה למזכירות בית המשפט בכדי לדעת אם ניתנה החלטה בבקשתו במשך תקופה אורכה. מעיון בתיק בית המשפט מצטיירת התמונה כי אכן כך הדבר, אך ממילא אין צורך שאקבע מסמרות בנדון.

עוד יוער, כי מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי לאחר שגילה המבקש על אודות ההחלטה, פנה לבית המשפט בבקשה דחופה למתן צו ארעי – שנדחתה על אתר, מכיוון ש"מקום בו כלל לא הוגשה בקשה לאישור המכר, אין בפרסום הזמנה להצעת הצעות, התמחרות וכיוב' כדי ליצור מצב בלתי הפיך. חזקה על הנאמנת שתעדכן את הנוגעים בדבר באשר למצב המשפטי העדכני"; וכן בבקשה דחופה לעיכוב ביצוע – שלגביה התבקשה תגובת הנאמנת, שנכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם התקבלה בשים לב לארכות שהתבקשו לשם הגשתה.

4.ובחזרה לבקשה לרשות הערעור שלפניי, שהוגשה יחד עם בקשה "לעיכוב ביצוע ולמתן צו ארעי".

בבקשה שב וחוזר המבקש על טענותיו העובדתיות, אלה הכלליות כי העניין עוסק ב"הגנה על קניינו [...; לאחר] שסבל ממסכת של רמיה, נוכלות ועוקץ אשר הביאוהו לפי-פחת ולחדלות פרעון", וטענותיו הקונקרטיות ביחס לענייננו אנו. בהקשר אחרון זה נטען, כי בית משפט קמא התעלם מטענותיו של המבקש ונפקותן; כי ההחלטה מהווה פגיעה חמורה בזכותו החוקתית לקניין, למצער מכיוון שהמכר אושר ביחס לנכס כולו ולא אך ביחס למקצתו; וכי ההליך התנהל 'מעל ראשו' ובלי ידיעתו, תוך פגיעה בזכויותיו. בנוסף מלין המבקש על חיובו בהוצאות לטובת המציעים.

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחנתי את מכלול החומר שהונח לפניי, ואף עיינתי בתיק בית משפט קמא באמצעות מערכת "נט המשפט" – מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי לבקש תגובה.

6.כידוע, הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בניהול הליכי חדלות פירעון, למעט במקרים חריגים. זאת לנוכח שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בעניינים אלה, מומחיותה והתרשמותה הישירה מבעלי הדין ומכלול הנסיבות. הלכה זו תקפה גם כאשר עסקינן בהחלטות הנוגעות להליכי התמחרות, כבענייננו (רע"א 5528/21 בני גורג' שוקחה (חיפה) בע"מ נ' שוקחה, פסקה 16 וההפניות שם (09.09.2021)). וכפי שכבר נפסק, "בית המשפט של חדלות פירעון יוצר היכרות עמוקה עם הנפשות הפועלות ועם ההליכים שהתקיימו לפניו ולוֹ היכולת להתרשם מן הצדדים באופן ישיר ובלתי אמצעי. הוא גם בית המשפט שיכול לבחון את ההליך המתנהל לפניו 'במבט-על', על כל השיקולים והאינטרסים השונים הקשורים אליו" (ע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק), פסקה 19 (29.10.2017)).

7.עיון בפרוטוקול הדיון ובהחלטת בית משפט קמא מיום 18.01.2023 מעלה כי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית. החלטת בית משפט קמא היא החלטה מאוזנת ומנומקת, שהתקבלה לאחר דיון בטענות הצדדים, תוך התחשבות בנסיבות העניין ובשים לב לדין החל. שכן, מן המפורסמות כי "זכייה בהתמחרות איננה בהכרח סוף פסוק. צד שלישי המתקשר בהסכם [...] עם מציע, מודע לכך כי ההסכם עמו עדיין טעון אישור בית המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה" (בע"מ 8788/10 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (13.11.2011); ע"א 573/12 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ, פסקה 19 (29.08.2012)). הדברים נכון מקל וחומר בענייננו, מקום בו בית המשפט אך אפשר את המשך, או שמא חידוש, הליך ההתמחרות, וזאת לאחר שהיטה אוזן לטענות המבקש, על אף התנהלותו הדיוניות, בכל הנוגע לשווי הנכס.

8.לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הבקשה שלפניי עומדת באמת המידה שקבע המחוקק בגדרי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וההלכות שנפסקו בנוגע להחלטות ביניים בהליכי חדלות פירעון בפרט. כן יצוין, כי לא ראיתי טעם המצדיק התערבותי בהוצאות שהוטלו על המבקש; המדובר בפררוגטיבה של הערכאה הדיונית שלא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור.

9.בשולי הדברים אוסיף שתי נקודות באשר לאמור בפסקה 3 לעיל. ראשית, יש טעם לפגם בכך שהמבקש לא ציין את דבר הבקשות האמורות, והחלטות בית משפט קמא ביחס אליהן; שנית, וכפי שנקבע בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח נ' מסארוה (16.07.2015) ונשנה בפסיקות מאוחרות יותר – משבעל דין פנה לערכאה הדיונית בבקשה לעיכוב ביצוע, ובענייננו בקשה לסעד ארעי, וזו נדחתה, הוא אינו יכול להגיש לערכאת הערעור בקשה נוספת לעיכוב ביצוע. שכן, הדרך הדיונית הנכונה היא באמצעות בקשה לרשות ערעור על ההחלטה שדחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע (או סעד ארעי).

10.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

בנסיבות העניין, ובפרט מצבו של המבקש ועובדת היותו בלתי מיוצג, זו הפעם לא אעשה צו להוצאות.