רע"א 1476-23 רע"א 1476-23

1.לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט נ' פליקס) בפש"ר 22753-01-11 מיום 26.12.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לקיום דיון בבקשתו מיום 26.07.2022 לביטול פסיקתא שניתנה ביום 15.09.2016, המורה על ביטול "כל החובות ברי התביעה [של המשיב 3 (להלן: החייב) – ח.כ.] שעילתם לפני מתן צו הכינוס שניתן ביום 12.1.2011" (להלן: הפסיקתא).

2.ביום 12.01.2011 ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ) צו כינוס נכסים לנכסי החייב. ביום 18.03.2014, לאחר ניהול הליך ממושך בפני בית משפט קמא, אושר הסדר חוב שהוגש על-ידי החייב; ובהמשך לכך, ביום 15.09.2016 נחתמה הפסיקתא שבמסגרתה הופטר החייב מחובותיו.

3.ביני לביני, ביום 15.03.2015 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב נגד החייב. ביום 21.06.2015, הוגשה תגובת המנהלת המיוחדת, במסגרתה נטען כי מדובר בתביעת חוב שהוגשה באיחור של מספר שנים ממועד מתן צו הכינוס, וכי מכל מקום, דינה להידחות לגופה.

4.ביום 08.03.2016 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' כהן), בגדרה נקבע, כי על המבקש היה להגיש ערעור על החלטת המנהלת המיוחדת, ומשלא עשה כן, דין בקשתו להידחות על הסף. כמו כן, נקבע כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה, מהטעמים שהובהרו באותה החלטה.

5.המבקש ערער על ההחלטה מיום 08.03.2016 לבית משפט זה (ע"א 2566/16 לוי נ' מנהל מיוחד סיגל נוימן (11.09.2017)). בתום שמיעת טיעוני הצדדים, ולאחר שהודיע המבקש כי הוא חוזר בו מן הערעור – הערעור נמחק (כבוד השופטים ח' מלצר, נ' הנדל ו-ד' מינץ).

6.כאמור בפתח הדברים, הליך פשיטת הרגל של החייב נסגר ביום 15.09.2016 עם חתימת הפסיקתא.

7.המבקש לא אמר נואש וביום 26.07.2022, הגיש לבית משפט קמא "בקשה דחופה לביטול הפטר עקב מרמה והטעיה. ולהכריז עליו [על החייב – ח.כ.] כפושט רגל". בבקשתו זו, חזר המבקש על טענותיו בבקשותיו הקודמות, שבעיקרן הטענה כי לא היה מקום לפטור את החייב מחובותיו כלפיו. עוד טען, כי אך בסמוך למועד הגשת הבקשה, נודע לו על מתן הפסיקתא.

8.ביום 15.08.2022 בית משפט קמא דחה את הבקשה על הסף, בקבעו כי טענות המבקש מופנות לפגמים לכאוריים שנפלו בהחלטות סופיות וחלוטות, כולל פסק הדין שניתן בעניינו על-ידי בית המשפט העליון.

9.בהמשך, הגיש המבקש בקשות חוזרות ונשנות, נגד סגירת הליך הפש"ר, אשר נדחו על-ידי בית משפט קמא בזו אחר זו, בקבעו כי מהוות הן חזרה על בקשות שנדונו ונדחו בעבר. לבסוף, לאחר שהוגשה בקשה נוספת "לקיום דיון" בנושא, ולאחר שהתקבלו תגובות מאת כל הנוגעים בדבר, דחה בית המשפט המחוזי גם את הבקשה הזו.

10.מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה שב המבקש, אשר אינו מיוצג, על טענותיו שלפיהן יש להורות על ביטול הפסיקתא ככל שהיא נוגעת לתביעתו נגד החייב.

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחנתי את מכלול החומר שהונח לפניי, ואף עיינתי בתיק בית משפט קמא באמצעות מערכת "נט המשפט" – מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי לבקש תגובה.

12.כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון, נוכח מומחיותו הייחודית ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין (רע"א 5528/21 בני גורג' שוקחה (חיפה) בע"מ נ' שוקחה, פסקה 16 וההפניות שם (09.09.2021); רע"א 3502/23 יחזקאל נ' עו"ד ענבל אלוש-לוצאטו, פסקה 6 (09.05.2023)). העניין שלפניי אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

13.בענייננו, כפי שעולה מהאמור לעיל, עסקינן בבקשה שאינה אלא ניסיון למחזר בקשות קודמות שהוגשו על-ידי המבקש זמן רב לאחר מתן צו הכינוס. ואולם, טענות המבקש נדונו והוכרעו על-ידי כלל הערכאות שנדרשו לעניין, ולא הוצג כל טעם שיהא בכוחו להביא לדיון מחודש בטענות אלו – בחלוף כ-12 שנים ממועד מתן צו הכינוס, וכ-6 שנים מעת שנסתם הגולל על הליך הפש"ר של החייב.

14.הבקשה נדחית אפוא. טוב יעשה המבקש אם יסתייע בייעוץ משפטי בטרם הגשת הליכים נוספים בנדון. זו הפעם, לא אעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.