החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 4734/20פילוסוף עדי לוי עו"ד נ. שחר דור עו"ד

ניתן ביום
הרכב
לא צוין

בקצרה

תוצאה: נדחה
נזיקין · לשון הרע – הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרעבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת בית משפט השלום בדחיית תביעה על הסף

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שאישר דחיית תביעת לשון הרע על הסף בשל פרסום בכתב בי-דין במסגרת הליך משפטי אחר. נקבע כי הפסק אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניין הצדדים, וכי אין צורך במתן רשות ערעור כדי למנוע עיוות דין. המבקשת חויבה בהוצאות בסך 2,000 ש"ח.

העובדות

המבקשת הגישה תביעת לשון הרע בגין כתב בי-דין שהגיש בא-כוחו של המשיב בהליך משפטי אחר. בית משפט השלום דחה את התביעה על הסף מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם פרסום בכתב בי-דין שהוגש על ידי בא-כוחה של בעלת דין במסגרת הליך משפטי אחר מהווה לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע?
  2. 2.האם רשות ערעור לבית המשפט העליון מוצדקת כאשר פסק הדין אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים?

הלכות

  1. 1

    בקשת רשות ערעור תידחה כאשר פסק הדין אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניין הצדדים ואין צורך במתן רשות ערעור כדי למנוע עיוות דין

    ״כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא מעורר כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים״

מילות מפתח

  • לשון הרע
  • כתב בי-דין
  • רשות ערעור
  • עיוות דין
  • דחייה על הסף
  • הליך משפטי

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א 4734/20

לפני:

כבוד השופט מ' מזוז

המבקשת:

עו"ד עדי לוי פילוסוף

נ ג ד

המשיב:

עו"ד שחר דור

בקשה לרשות ערעור

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת

ר' שמולביץ

) בע"א 35538-04-19 מיום 11.6.2020

בשם המבקש:

עו"ד יפעת בן דוד עמית

החלטה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ ) בע"א 35538-04-19 מיום 11.6.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופט א' ברגנר ) בת"א 51433-02-19 מיום 7.4.2019. בפסק הדין התקבלה בקשת המשיב לדחייה על הסף של תביעה שהגישה נגדו המבקשת בגין פרסום לשון הרע בכתב בי-דין שהוגש במסגרת הליך משפטי אחר.

2.

בית משפט השלום קבע כי הפרסום על ידי המשיב אינו מהווה לשון הרע, בהתאם לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, היות שפרסום זה נעשה על ידי בא-כוחה של בעלת דין ותוך כדי דיון בהליך משפטי. בתוך כך, הובהר כי כבר נפסק שלסעיף האמור תחולה רחבה שאינה כוללת סייג הנוגע לתוכן הפרסום.

3.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת, משסבר אף הוא כי הפרסום מושא התביעה חוסה תחת הגנתו של סעיף 13(5) האמור לעיל.

4.

לאחר עיון

בבקשה

ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי

כי

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

לא

מעורר

כל שאלה משפטית

עקרונית

החורגת

מעניינם

של

הצדדים, וכי מתן רשות

ערעור

אינו

דרוש

כדי

למנוע עיוות

דין .

5.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.

ניתנה

היום, י"ד באב התש"ף (4.8.2020).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עא 35538-04-19

הלכות

  1. 1בקשת רשות ערעור תידחה כאשר פסק הדין אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניין הצדדים ואין צורך במתן רשות ערעור כדי למנוע עיוות דין