רע"א 4739/99 שלמה שמש נ. עיריית פתח תקוה

1.המבקש מוכר אבטיחים למחייתו בסככה בפתח תקווה. הסככה ממוקמת על קרקע פרטית שאינה של המבקש. ראש עירית פתח תקווה הוציא נגד המבקש צו הפסקה מנהלי, מתוקף סעיפים 20 ו - 24 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח1968- (להלן: "החוק"). המבקש עשה שימוש בזכותו לפי סעיף 22 לחוק, פנה לבית משפט השלום וביקש את ביטול הצו או שינויו. ביום 29.6.99 דחה בית משפט השלום (השופט ג' שטרסמן) את בקשת המבקש, אך נתן לו ארכה להפסקת עיסוקו עד ליום 15.7.99.

2.המבקש הגיש "הודעת ערעור" על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרת "ערעורו" ביקש גם כי בית המשפט המחוזי יורה על עיכוב ביצוע צו ההפסקה עד להכרעה בערעור או עד סיום עונת האבטיחים - לפי המאוחר מבין המועדים. בתגובת המשיבה נטען, כי הליך אישור צו ההפסקה המינהלי הוא הליך מעין פלילי ומשום כך אין להכיר בזכות ערעור אם זכות זו לא נקבעה במפורש בחקיקה. המשיבה הוסיפה טענה כי גם לגוף הדברים צדק בית משפט השלום בהחלטתו, משום שהמבקש ניהל את עסקו על קרקע פרטית, בחריגה רבתי מן ההיתר שניתן לו לרכול באבטיחים ברכב נייד או בשטח ציבורי, ומשום שסביב סככת האבטיחים התקיימה פעילות פלילית המסכנת את הציבור. ביום 13.7.99 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' ברלינר) את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע.

3.מחר עתיד המבקש להיות מפונה מן הסככה. היום הגיש "בקשת רשות ערעור" על החלטת בית המשפט המחוזי ובמסגרתה גם בקשה לעיכוב בצועו של צו ההפסקה המינהלי. בבקשתו הוא טוען, כי הנזק הכספי שייגרם לו עקב ביצוע צו ההפסקה הוא כבד, וכי לא ייגרם כל נזק לכלל אם ימשיך בניהול עסקו עד סיום העונה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. עקב אילוצי הזמן הכרוכים בהכרעה בבקשה מעין זו, די לי אם אמנה מקצת מן הטעמים לדחייה. הצו נשוא ההליך שבפני קרוי "צו הפסקה מנהלי" (סעיף 20 לחוק), תוקפו מוגבל לשלושים יום בלבד (אלא אם קודם לכן בוטל על ידי מי שהוציאו או על ידי בית המשפט שנדרש לו לפי סעיף 22 לחוק). אם הוגש כתב אישום תוך שלושים יום רשאי מוציא הצו להאריכו ב - 30 ימים נוספים (ואז ממילא רשאי בית המשפט הדן בכתב האישום להוציא צו הפסקה שיפוטי שיעמוד בתקפו עד לסיום ההליך - סעיף 17 לחוק). מסגרת דיונית זו, וסד הזמנים שבצדה, מעידים על אופיו הארעי והמנהלי של הצו. אפילו נאמר (ובנסיבות העניין איני נדרש להכרעה בנושא), כי ניתן היה לראות את ההליך כהליך פלילי - או אז אין המבקש רשאי לערער על החלטת ביניים שקיבל בית המשפט המחוזי במסגרת ההליך שבפניו. מצבו של המבקש לא יוטב גם אם נגדיר את ההליכים הפתוחים בפניו כ"ענין אזרחי" ונכיר בזכותו לבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ( במה שניתן היה להגדיר כבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום) או אז לא נתקיימו בבקשה שבפני העילות למתן הצו הזמני המבוקש. זאת נוכח סיכוייה הדלים של בקשת רשות הערעור - בהתחשב בהלכה הכללית הנוהגת בבית משפט זה באשר לבקשה לרשות ערעור שני (וראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו (3) 123 ) ובהתחשב בעובדות שאינן שנויות במחלקת, לפיהן מנהל המבקש את עסקו על שטח פרטי, שאינו בבעלותו ולפיהן הושלך לאחרונה רימון לעסקו וכן בוצע נסיון הצתה.

בנסיבות אלו דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות