רע"א 4758/05 דוד אוביץ נ. נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ

1.המבקש והמשיבה הינם שותפים בחלקת מקרקעין אשר ביפו. ביום 5.6.02 הגישה המשיבה תביעה כספית לבית משפט השלום בת"א. כנגד המבקש ניתן פסק דין במעמד צד אחד מחמת אי הגשת כתב הגנה. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין ונתן הסכמתו להתדיינות הצדדים בפני בורר. ביום 8.6.03 מונתה עו"ד מירה וולף כבוררת. ביום 10.5.04 ניתן פסק הבוררות וביום 27.5.04 נחתמה על-ידי הבוררת פסיקתא, לפיה על המבקש לשלם למשיבה סך של 91,599 ₪.

2.המבקש הגיש לבית המשפט השלום בת"א בקשה לביטול פסק הבוררות. בעקבות בקשה זו הגישה המשיבה בקשה להורות למבקש על מתן ערובה, וזאת בהתאם לסעיף 29 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. בית משפט השלום קיבל את הבקשה והורה על מתן הערובה. המבקש הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי בת"א, וזה דחה את בקשתו. על כך מוגשת בקשת רשות הערעור שבפנינו.

3.בית משפט השלום, בקבלו את בקשת המשיבה לצוות על מתן ערובה על-ידי המבקש, בחן את סיכוייו של המבקש להצליח בבקשתו לביטול פסק הבוררת, וכן את הנזק שייגרם למשיבה אלמלא תינתן הערובה. בית המשפט ציין כי התערבות בית המשפט בהחלטת בורר, הן ע"פ חוק הבוררות והן ע"פ ההלכה הפסוקה, היא מצומצמת ביותר, ולפיכך מלכתחילה סיכוייו של המשיב לזכות בבקשתו הינם נמוכים ביותר. מנגד עומד מצבו הכלכלי של המשיב, שהוכרז על-ידי בנק ישראל כלקוח מוגבל חמור ויש חשש כי לא יוכל לשלם את חובו על-פי פסק הבוררות. במצב דברים זה סבר בית משפט השלום כי יש מקום להורות על מתן ערובה על-ידי המבקש.

4.בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את בקשתו של המבקש לקבל רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. כב' השופטת שרה דותן שמעה את נימוקיו של בא-כוחו של המבקש לביטול פסק הבוררות, וקבע כי מבלי להתייחס לגופו של עניין נראה כי סיכויי טענותיו להתקבל קלושים. כמו כן דחה בית המשפט את טענתו של המבקש כי הבוררת התעלמה מחובתה לפסוק על-פי דיני הראיות.

5.המבקש טוען כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי סיכויי טענות המבקש להתקבל בבקשה לביטול פסק הבוררות הינם קלושים. הוא חוזר וטוען כי הבוררת לא יישמה את דיני הראיות שנקבע בישיבת הבוררות הראשונה כי יחולו על הדיונים. כמו כן טוען המבקש כי הפסיקתא אינה משקפת את פסק הבוררות עצמו. לבסוף טוען המבקש כי בית משפט קמא לא דן באיזון האינטרסים בין הצדדים.

6.סעיף 29 לחוק הבוררות קובע:

א.משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל-הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות. הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה.

(ב) הוראות כל חיקוק בדבר עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ ומתן ערובה יחולו על סעד לפי סעיף זה בשינויים המחוייבים.

בדומה לשיקולי בית המשפט בבוחנו בקשה למתן סעד זמני, גם בבחינת מתן סעד זמני בבקשה לביטול פסק הבוררות יבחנו סיכויי הצלחתו של המבקש לבטל את הפסק וכן מאזן הנוחות בין הצדדים. עם זאת, יש להתחשב במאפיינים המיוחדים של בקשה לביטול פסק בוררות בבחינה זו. כפי שציינו הערכאות דלמטה, התערבות בית המשפט בפסק בוררות היא מצומצמת ביותר, ומתוחמת הן על-ידי חוק הבוררות שקובע בסעיף 24 רשימה סגורה של עשר עילות אפשריות לביטול הפסק, והן על-ידי ההלכה הפסוקה (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים – כפר שיתופי (לא פורסם, ניתן ביום 22.9.03)) . לפיכך, מלכתחילה עומד מאזן השיקולים לטובתו של מבקש הסעד הזמני. על הצד שמבקש את ביטול הפסק יהיה מוטל להראות כי סיכויי הצלחתו לביטול הפסק גבוהים למרות הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה. לחילופין יהיה עליו לעמוד בנטל כבד להראות כי מאזן הנוחות נוטה לצידו באופן משמעותי, שהרי ככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש ביטול הפסק פוחת המשקל הנדרש להוכחת סיכויי הצלחה בבקשה, כל עוד אין מדובר בתביעת סרק (רע"א 5114/05

מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 23.8.05)) .

7.במקרה שבפנינו נראה כי המבקש לא עמד בהוכחת החלופות שהוזכרו. לעניין מאזן הנוחות, עומד מצד אחד המבקש שמצוי בקשיים כלכליים ומתן הסעד הזמני יקשה עליו. מהצד השני קשייו הכלכליים של המבקש ועובדת היותו לקוח מוגבל בנסיבות מחמירות יוצרים חשש כבד כי אי מתן הסעד יכביד על ביצוע פסק הבוררות ואף יאיינו לחלוטין. לפיכך, אף אם נניח שמאזן הנוחות מאוזן בין הצדדים, יהיה מקום למתן הסעד הזמני מהנימוקים שהוזכרו לעיל.

8.באשר לסיכויי ההצלחה בבקשת הביטול. המבקש טען כי הערכאות דלמטה התעלמו מטענותיו בסוגייה זו. אני אכן סבורה כי היה על בית משפט השלום לבחון לגופו של עניין את סיכויי הצלחתו של המבקש ולא להסתפק בבחינה העקרונית של סיכויי הצלחת בקשה לביטול פסק בוררות, שכן לולא בחינה ספציפית של המקרה יתרוקן מתוכנו המבחן של בחינת סיכויי הצלחת הבקשה, ככל שמדובר במתן סעד זמני בבקשה לביטול פסק בוררות. עם זאת, נראה כי בית המשפט המחוזי שמע את טיעוני המבקש בעניין זה וסבר כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים. במסקנה זו אין מקום להתערב במסגרת בקשת רשות ערעור, שכן אין המדובר בעניין עקרוני כללי, אלא בעניין המצוי בגדרי המחלוקת הספציפית בין הצדדים, והמבקש אף לא מעלה כל טענה בעלת חשיבות משפטית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123).

לפיכך בקשת רשות הערעור נדחית.