רע"א 4766/04 עאטף מטאנס נ. יוסף חמאם

המבקשים הגישו בקשה להארכת המועד להפקדת ערבון. בבקשה, שהוגשה לאחר תום מועד ההפקדה, נטען כי "בשל קשיים כלכליים" של המבקש 1 ובני משפחתו נבצר ממנו לגייס את סכום הערבון במועד, וכי מסעדה בה עבדו ילדי המבקש נשרפה לפני כמה ימים, מה שהקשה עוד יותר על גיוס כספי הערבון. המבקש הצהיר כי יוכל להפקיד את הערבון עד יום 18.7.04.

מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את עיקרי פסק הדין של בית משפט השלום, וקבע כי יש לפנות את המבקשים מדירה בה התגוררו לאחר שלא שילמו דמי שכירות במשך שמונה עשרה שנה. על פני הדברים, סיכויי הבקשה לרשות ערעור אינם נראים גבוהים, בהתחשב בכך שטענות המבקש הן בעיקרן עובדתיות, ואין בהן שאלה משפטית בעלת עניין החורג מעניינם של בעלי הדין בתיק עצמו.

יתר על כן: הבקשה שבפני היא לאקונית ואין בה פירוט של עובדות חיוניות. מלבד האמירה הכללי, לא ניתן להבין ממנה מדוע לא ניתן היה לגייס עד עתה את הכסף שניתן יהיה לגייס בעתיד, ומדוע לא הוגשה, לכל הפחות, בקשה להארכת המועד עוד לפני תומו. תהיות אלו מקבלות משנה חשיבות לאור מערכת היחסים בין שני הצדדים: נגד המבקשים ניתן פסק דין של פינוי, והם נוקטים הליכים שונים כדי לעכב את ביצועו. במצב כזה, עיכוב בהפקדת הערבון, שמשמעו עיכוב בהתקדמות הדיון בהליך גופו, פועל לרעתו של המשיב, ומנציח מצב אשר פסק הדין קבע שיש לשנותו, הנמשך כבר שמונה עשרה שנה ויותר.

הסנקציה על הימנעות מהפקדת ערבון היא חמורה: דחיית ההליך מבלי לדון בו לגופו. כיון שמדובר בתוצאה כה חמורה, יש לנהוג בסמכות זו בזהירות. לפיכך החלטתי, על אף העובדות שפירטתי לעיל, שלא להורות על דחיית הערעור, בהתחשב בכך שהמבקשים, מיוזמתם, הגישו את הבקשה להארכת המועד, ובכך העידו על עצמם כי לא זנחו את ההליך. (ראו: בש"א 3780/98, גיא רוזן נ' כפר הרי"ף, פ"ד נב (3) 625; ע"א 2237/01, טיראן עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים, פ"ד נו(1), 865 ,עמ' 869). גם משך האיחור בהפקדת הערבון אינו ממושך במיוחד. על כן נראה לי כי הפתרון הראוי הוא הארכת המועד להפקדת הערבון, תוך חיוב המבקשים בהוצאות ההליך.

נוכח כל האמור החלטתי להאריך את המועד להפקדת הערבון כך שיופקד לא יאוחר מיום 1.9.04, ולחייב את המבקשים בהוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪. לא יופקד הערבון במועד, יידחה ההליך מאליו ללא צורך בהחלטה נוספת.