פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4789/18
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
ד"ר אילי דיבסי
נ ג ד
המשיבים:
1. מוחמד סלאמה שבאנה
2. אשרף חמוד
3. מוחמד עלי אבראהים
4. פקיד ההסדר בירושלים
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.6.2018 בתי.א. 64869-12-17 שניתנה על
ידי כבוד השופטת ד' כהן-לקח
בשם המבקש:
עו"ד אחסאן יאסין
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.6.2018 בת"א 64869-12-17 (השופטת ד' כהן-לקח ), שבמסגרתה נדחתה בקשת ד"ר אילי דיבסי (להלן: דיבסי ) לחייב את מוחמד סלאמה שבאנה (להלן: שבאנה ) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של דיבסי.
2 .
ביום 31.12.2017 הגיש שבאנה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד דיבסי, ונגד שלושה נתבעים נוספים. בתביעתו ביקש להורות, כי "מלוא הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 30559 חלקה 43 [...] ואשר כתובתם היא דרך שועפט 114 בירושלים, הנם בבעלות המבקש [שבאנה – נ' ס'] " . ביום 8.5.2018 הגיש דיבסי בקשה לחיוב שבאנה בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאותיו, כתנאי לבירור התביעה. בבקשתו טען דיבסי, כי הטענות שמועלות על-ידי שבאנה בתביעתו-זו, כבר נדונו לפני בית משפט השלום בירושלים במסגרת ת"א 5050-07-15; נדונו – ונדחו. משנדחו, הרי שסיכויי תביעתו של שבאנה להתקבל – קלושים, ויש לחייבו בהפקדת ערובה. כמו כן הוסיף, כי הפקדת ערובה הכרחית גם בשל מצבו הכלכלי הקשה של שבאנה.
3.
בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.6.2018 – נדחתה הבקשה. אשר למצבו הכלכלי של שבאנה קבע בית המשפט, כי אין לשלול את הטענה שמצבו הכלכלי הוא אכן בכי רע, "ואולם אין די בכך בלבד כדי לחייב את התובע בהפקדת ערובה, נוכח מעמדה של זכות הגישה לערכאות והרצון שלא לסכלה מחמת עוני בלבד" . בהתייחס לסיכויי התביעה קבע בית המשפט, כי "אין מקום לדון ולהכריע בטענה זו אגב אורחא, במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה" . יחד עם זאת הוא הוסיף, כי "פתוחה הדרך לפני הנתבע 1 [דיבסי נ' ס'] להגיש בקשת-סף מתאימה בהליך שבכותרת" .
4.
בבקשה שלפנַי חזר דיבסי על טענותיו כבראשונה. הוא שב והדגיש, כי אם לא תתקבל בקשתו, ולא תופקד ערובה על-ידי שבאנה – יגרם לו נזק רב. לטענתו, "עלול להתנהל הליך ארוך מורכב ומיותר" , שבסופו הוא יכול למצוא את עצמו בפני שוקת שבורה, כך שגם אם תידחה התביעה, שבאנה לא יוכל לעמוד בהחזר הוצאותיו.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. " תקנה 519 לתקנות מעניקה [...] לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלה האם לחייב ליתן ערובה. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטה, אלא במקרים בהם ניתנה ההחלטה בניגוד לדין או שמובילה היא לעיוות דין" (רע"א 9934/16 קרמנשהצ'י נ' ביזאן , פסקה יג (18.1.2017)). בנדון דידן, בית המשפט המחוזי שקל ואיזן וחיקר בין השיקולים השונים והכריע, כי "לעת הזאת" – דין הבקשה להידחות.
אכן, ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, אולם לא די בכך על מנת להצביע על פגם שנפל בהחלטתו של בית המשפט המחוזי; שיקוליו נכוחים ומסקנתו מבוססת. לצד זאת יודגש – לא נסתם הגולל. עומדת לו לדיבסי, האפשרות להגיש בקשת-סף שבמסגרתה יוכל בית המשפט לבחון לעומק את טענותיו, כאמור בסעיף 3 להחלטת בית המשפט המחוזי.
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ג באדר ב' התשע"ט (20.3.2019).
ש ו פ ט