רע"א 4795/09מרקעי תקשורת בע"מ נ. Sun-Times Media Group Inc

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' סגל- ס"נ) מיום 30.4.09 בתיק ע"א 2578/08, בו התקבל ערעור המשיבה על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל) מיום 15.10.08 בתיק בש"א 1302/08.

1.ביום 7.10.07 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה (חברה זרה), בה נטען כי המשיבה הפרה תניית סודיות בהסכם שנכרת בין הצדדים (להלן: ההסכם ), וכתוצאה מכך נאלצה המבקשת לשלם למשיבה סכום גבוה יותר עבור מניות בחברה מסוימת. ביום 17.10.07 ניתן למבקשת, במעמד צד אחד, היתר להמציא את כתב התביעה למשיבה בארצות הברית. ביום 24.1.08 הגישה המשיבה בקשה לביטול היתר ההמצאה, בה נטען כי בהסכם נקבעה תניית בוררות במדינת ניו-יורק, בגינה יש לעכב את ההליכים בישראל. מנגד טענה המבקשת, כי התנייה אינה חלה, וכי לא התקיימו תנאי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ובפרט הדרישה כי מבקש העיכוב "היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות". ביום 15.10.08 קיבל רשם בית המשפט המחוזי את עמדת המבקשת. נקבע, כי אמנם תניית הבוררות חלה על הסכסוך נשוא התובענה, אך גם כי המשיבה לא הוכיחה את נכונותה ליישב את הסכסוך בבוררות.

2.ביום 30.4.09 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה, ביטל את היתר ההמצאה, והורה על עיכוב ההליכים. ראשית נקבע כי בנסיבות העניין הסעיף החל הוא סעיף 6 לחוק הבוררות, שעניינו "עיכוב הליכים על פי אמנה בין לאומית". הוטעם כי סעיף זה שולל את שיקול דעתו של בית המשפט שלא לעכב הליכים, למעט במקרים בהם מתקיימים שלושת החריגים שבסעיף 2(3) לאמנת ניו-יורק ("אם מצא שההסכם האמור בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או אינו בר ביצוע") אשר אינם מתקיימים במקרה זה. עוד נאמר, כי לא מדובר "במקרה יוצא דופן ונדיר המצדיק חריגה מן הכלל של עיכוב הליכים". מעבר לצורך נקבע, כי המשיבה עמדה גם בתנאי סעיף 5 לחוק הבוררות בכל הנוגע לנכונות ליישב את הסכסוך בבוררות, ועוד הוסיף בית המשפט כי לא זיהה חוסר תום לב מצד המשיבה. לבסוף הומלץ לצדדים לבכר את דרך המשא ומתן.

3.בבקשה הנוכחית נטען, בין היתר, כי פסק הדין מעורר שאלה עקרונית, שעניינה היקף שיקול הדעת המסור לבית משפט הדן בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות. הוזכרה פסיקת בית משפט זה המכירה בקיומו של שיקול דעת במקרים חריגים (רע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (לא פורסם, 7.9.05)), ונטען כי קיימת מחלוקת בין ערכאות דיוניות לגבי חובת המבקש עיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק להראות כי הוא פועל בתום לב ובדרך מקובלת. במישור קונקרטי יותר נטען כי תניית הבוררות אינה חלה על הסכסוך, וכי אף אם ייקבע שיש להחילה - הרי שהסכמת המבקשת לתחולה רחבה זו הושגה במרמה. נטען עוד, כי שגה בית המשפט קמא כשלא דן בטענות אלה. לבסוף נטען כי המשיבה מצויה בהקפאת הליכים בארצות הברית, כי היא לא הצהירה שהיא נכונה לקיום הליכי הבוררות ומכאן כי הבקשה לעיכוב הליכים לוקה בחוסר תום לב.

4.בתגובה תמציתית שהגישה המשיבה נמסר כי היא מצויה בהקפאת הליכים ולפיכך אין בדעתה להמשיך ולממן ניהול הליכים משפטיים. בקצרה הוסף כי לא היה מנוס מלתקן את החלטת הרשם שהחיל סעיף חוק לא מתאים, כי בית המשפט דן בטענות המבקשת לגבי אי תחולת תניית הבוררות ודחה אותן לגופן, כי טענת חוסר תום הלב הועלתה לראשונה בפני סגן הנשיא סגל - וכי היא נדחתה לגופה בפסק הדין.

5.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אכן, שאלת שיקול הדעת המסור לבית משפט הדן בבקשה לעיכוב הליכים לפי אמנה בין לאומית (קרי, לפי סעיף 6 לחוק הבוררות) היא שאלה מורכבת שניתן לטעון כי יש לה חשיבות משפטית כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). קיומו של שיקול דעת מסוים הוכר בשנים האחרונות בפסיקת בית משפט זה (ראו בין היתר עניין hotels.com ; רע"א 8024/06 Dolphin

Maritime Ltd נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ (לא פורסם, 28.5.07); רע"א 2035/06 G+H Schallschutz GmbH נ' התכוף בע"מ (לא פורסם, 31.7.06); רע"א 2528/08 קוצקי נ' הראל (לא פורסמה, 4.1.09)), ואופן יישומו בנסיבות של תקנת הציבור תלוי ועומד בימים אלה בפני הרכב שלושה (רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies ,Inc. ).

6.ברם, במקרה שלפנינו איני סבורה כי שאלה זו מתעוררת. בית המשפט המחוזי קבע, כממצא עובדתי, כי לא זיהה חוסר תום לב מצד המשיבה. בנסיבות אלה, בהן ממילא נקבע כי המשיבה היתה תמת לב בבקשת עיכוב ההליכים, הרי שלא עולה למעשה השאלה המשפטית בדבר החלת דרישת תום הלב במסגרת סעיף 6 לחוק הבוררות. לאור הממצא העובדתי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי הרי שההכרעה בשאלה העקרונית לא נדרשת כאן. השגתה של המבקשת על קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי ודאי שאין מקומה במסגרת ערעור בגלגול שלישי.

משכך, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.