רע"א 4801/06 Cardo Systems Inc נ. Suganet Technologies International 2001

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא י' זפט), בה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשות לקיים כל קשר עם גורמים מולם קיימה המשיבה פעילות שיווקית, ומורה למבקשות לספק למשיבה מוצרים בהתאם להזמנות שתעביר לידיהן המשיבה.

2.המבקשת 1, Cardo Systems Inc. , חברה שמקום מושבה בארצות הברית, עוסקת בפיתוח ובייצור מוצרים הנלווים לטלפונים ניידים (המבוססים על טכנולוגית Bluetooth ). המבקשת 2, Cardo Peripheral Systems Ltd. הינה נציגתה של המבקשת 1 בישראל (שתי המבקשות יכונו יחדיו להלן - קרדו). ביום 10.11.03 התקשרה קרדו עם המשיבה בהסכם הפצה ושיווק (להלן - ההסכם), לפיו התחייבה המשיבה לשווק את מוצריה של קרדו בישראל ובעולם כולו למעט אזורים מסוימים - ובכללם מדינות צפון אמריקה - שהוצאו מגדר תחולת ההסכם. תוקפו של ההסכם הוגבל לשנה אחת, אך נקבע כי הוא יחודש מדי שנה באופן אוטומטי אם לא יודיע אחד הצדדים על ביטולו 30 ימים עובר למועד חידוש ההסכם. כמו כן, נקבע כי כל אחד מהצדדים יוכל לבטל את ההסכם בכל עת במתן הודעה של 60 ימים מראש. סעיף 4.8 להסכם מסדיר את היחסים בין הצדדים לאחר ביטול ההסכם. בהתאם לסעיף זה, אם קרדו תמכור את מוצריה ללקוחות של המשיבה ( Sygnet accounts ) לאחר ביטול ההסכם, היא תשלם למשיבה עמלה בגובה 5% מהכנסותיה מאותם לקוחות במשך תקופה של שנתיים ממועד סיום ההסכם. לחלופין, מאפשר סעיף זה למשיבה לבחור להמשיך למכור את המוצרים ללקוחותיה הפעילים ( active Sygnet accounts ), בעצמה. זאת, בתנאי שההסכם לא בוטל על רקע הפרה יסודית מצידה. ההסכם כולל תניית בוררות, לפיה כל סכסוך הנוגע להסכם יועבר לבוררות בפני בורר יחיד שימונה על ידי ראש לשכת עורכי הדין בישראל. על הליך הבוררות חל חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ולפי הוראות ההסכם עליו להסתיים תוך 60 ימים.

3.ביום 21.3.06 הודיעה קרדו למשיבה על ביטול ההסכם מחמת הפרה יסודית. בעקבות זאת, פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי וביקשה צו מניעה זמני, עד להכרעה בהליך הבוררות, שיאסור על קרדו ליצור קשר עם לקוחותיה של המשיבה, ויחייב את קרדו למכור את מוצריה לאותם לקוחות אך ורק באמצעות המשיבה. המשיבה ביססה טענתה זו על הוראת סעיף 4.8 להסכם שבין הצדדים. בבית המשפט המחוזי הסכימו הצדדים כי בית המשפט אינו נדרש להכריע בשאלת הפרת ההסכם וויתרו על חקירות המצהירים. משכך, נתן בית המשפט החלטתו על בסיס ההנחה לפיה המשיבה לא הפרה את ההסכם הפרה יסודית, וקבע כי המשיבה זכאית לכאורה - בהתאם להוראת סעיף 4.8 - להוסיף ולשווק את מוצרי קרדו ללקוחותיה לתקופה של שנתיים מהמועד שהודיעה קרדו על סיום ההתקשרות. בית המשפט ציין, כי אף שיחסי האמון המאפיינים התקשרויות בין יצרן למפיץ מעוררים קושי באכיפתם, במקרה זה הסכימו הצדדים מראש להמשיך יחסים אלה גם לאחר ביטול ההסכם ויש ליתן תוקף להסכמה. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי בהעדרו של צו מניעה עשויות להיפגע ציפיותיהם של לקוחותיה של המשיבה. פגיעה זו, כך נקבע, עלולה לפגום ביחסים של המשיבה עם לקוחותיה בעתיד (כשתבקש לשווק להם מוצרים אחרים) ולגרום לה נזק שקשה להעריך את היקפו. על רקע זה החליט בית המשפט המחוזי ליתן למשיבה את הסעד הזמני שביקשה. בית המשפט הוסיף וקבע כי לצורך ביצוע הצו תעביר המשיבה למבקשת תצהיר ובו רשימת לקוחותיה ( Sygnet Accounts ), שהוגדרו על ידי בית המשפט המחוזי כגורמים מולם קיימה המשיבה פעילות שיווקית, הכוללת התכתבויות דו צדדיות ומשלוח דוגמאות של מוצרים ומחירים. תוקפם של צווי המניעה הוגבל עד ליום 18.3.08, והותנה במינוי בורר או פנייה מצד המשיבה לראש לשכת עורכי הדין לצורך מינוי בורר. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות וערעור הוגש על פיה.

4.קרדו מלינה בפניי הן על מתן הצווים והן על היקפם. נדון אם כן, ראשית, בעצם מתן צו המניעה הזמני ולאחר מכן נפנה לשאלת היקפו, קרי, להגדרת המושג " Sygnet Accounts " ולתוכנה של הרשימה שהועברה לקרדו על ידי המשיבה. בכל הנוגע לצו המניעה לכשעצמו, טוענת קרדו כי ביטלה את ההסכם על רקע הפרה יסודית מצידה של המשיבה ומשכך, ולאור משבר האמון שבין הצדדים, לא היה מקום ליתן צו המורה על המשך יחסי ההפצה. המשיבה מצידה טוענת כי לא הייתה כל הפרה יסודית וכי מכל מקום הסכימו בעלות הדין בבית המשפט המחוזי כי שאלת ההפרה לא תידון. קרדו אינה מכחישה את עצם ההסכמה האמורה, אך היא סבורה כי בית משפט קמא לא היה רשאי להניח בהחלטתו - על יסוד הסכמה זו - כי המשיבה לא הפרה את ההסכם. לטענתה, על מנת לקבל את הסעד שביקשה היה על המשיבה להביא ראיות לכאורה לכך שההסכם בוטל שלא כדין. את העובדה שהמשיבה לא עשתה כן, טוענת קרדו, יש לפרש לרעתה של המשיבה ולא לטובתה. קרי, לשיטת קרדו, נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי הייתה צריכה להיות כי ההסכם בוטל כדין, וכי המשיבה הפרה את ההסכם. אין לקבל טענה זו.

5.הפירוש שנתן בית המשפט המחוזי להסכמת בעלות הדין בדיון בפניו הינו הפירוש הסביר ביותר בנסיבות העניין. לפי הוראות ההסכם יכול כל אחד מהצדדים לבטלו ללא כל סיבה (בהודעה של 60 ימים מראש). אין כל צורך בהפרה מצד המשיבה כדי שתקום לקרדו זכות ביטול של ההסכם. כלומר, גם אם נלך לפי שיטת קרדו ונניח כי הביטול נעשה כדין, אין להסיק מכך כי ההסכם הופר. מכל מקום, השאלה שהועלתה בבית המשפט המחוזי לא הייתה האם בוטל ההסכם כדין אלא האם יש להפעיל את המנגנון המפורט בסעיף 4.8, כבקשת המשיבה. כאמור, הפעלת המנגנון מותנית בכך שלא הייתה הפרה יסודית מצד המשיבה. הטענה כי אין להפעיל את המנגנון בשל הפרה יסודית מצד המשיבה הינה טענתה של קרדו, והנטל להוכיחה מוטל על כתפיה. שאלת ההפרה במקרה זה יכולה הייתה להיות מוכרעת אך ורק לאחר בירור עובדתי בבית משפט קמא, ובעלות הדין שתיהן ויתרו על בירור זה. בנסיבות אלה, הסיק בית המשפט המחוזי - ובצדק - כי נקודת המוצא לדיון שבפניו הינה העדרה של הפרה. אם סברה קרדו כי נקודת המוצא צריכה להיות אחרת, היה עליה להבהיר זאת בעת הדיון בבית המשפט המחוזי.

6.על רקע זה, בעת בחינת החלטתו של בית המשפט המחוזי אצא מאותה נקודת הנחה ממנה יצא בית המשפט, לפיה המשיבה לא הפרה את ההסכם הפרה יסודית. בהתחשב בהנחה זו ובאמור בסעיף 4.8 להסכם, נראה כי אכן עומדת למשיבה טענה חזקה לעניין זכותה לכאורה לקבלת סעד. טענתה של קרדו, לפיה אין לאכוף את ההסכם בהיותו הסכם הפצה המחייב יחסי אמון בין הצדדים לו, אינה משכנעת בנסיבות העניין. עצם העובדה שביצועו של ההסכם מחייב מידה מסוימת של אמון בין הצדדים אין די בה כדי לשלול אפשרות של אכיפתו (ראו, רע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ נ' מנשה ח.אלישר בע"מ (לא פורסם)), לא כל שכן מקום בו מדובר באכיפה לתקופה מוגבלת. יתרה מזו, במקרה דנא הסכימו הצדדים בהסכם עצמו כיצד יתנהלו היחסים ביניהם לאחר ביטולו שלא עקב הפרה יסודית. קרדו לא הציגה טיעון משכנע מדוע יש להתעלם מהסכמה זו. נוסיף, כי במקרה דנא, כאשר רווחיה של המשיבה בהווה ובעתיד תלויים (כרווחיה של קרדו) בהתנהלות נאותה מול לקוחותיה, וכאשר הליך הבוררות בין הצדדים הוגבל לתקופה של 60 ימים, ספק אם קיים חשש אמיתי לנזק שייגרם לקרדו. יש לציין גם, כי בית המשפט המחוזי הורה למשיבה ליתן ערבות על מנת להבטיח תשלום בגין כל הזמנה מהמבקשות. אף בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין מאזן הנוחות לא מצאתי פגם. לאור כל אלה איני רואה לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעניין עצם מתן צו המניעה הזמני.

7.לעומת זאת, בכל הנוגע להיקפם של הצווים, מקובלת עלי טענתן של המבקשות לפיה בית המשפט המחוזי הגדיר את המונח Sygnet accounts

באופן רחב יתר על המידה. סבורני כי יש להגביל את הגדרת המונח Sygnet accounts

- לצורך קביעת היקף צו המניעה הזמני - לגופים אשר הזמינו ומזמינים מן המשיבה את מוצרי קרדו. בסעיף 4.8 להסכם הסכימו הצדדים להקפיא את המצב הקיים בעת סיום ההסכם לתקופה של שנתיים, באופן שהמשיבה תוסיף לשווק את מוצרי המבקשות ללקוחותיה "הפעילים" ( active Sygnet accounts ). גם בהנחה שהסכם זה היה מסתיים ללא סכסוך, ספק בעיניי אם כוונת הצדדים בדברים אלה הייתה כי המשיבה תוסיף ותשקיע מאמצים, לאחר תום ההסכם, בשיווק מוצרי קרדו לגופים שלא ביקשו להזמין את המוצרים - גופים שכל פעילותה מולם התמצתה בתכתובות דו צדדיות ומשלוח דוגמאות. מכאן, שאין להחיל את צו המניעה הזמני על גופים אלה. אדגיש, כי אין בדברים אלה כדי לקבוע מסמרות בסוגיה זו, שתוכרע, מן הסתם, בבוררות שבין הצדדים.

8.משבאתי לכלל מסקנה זו, איני נדרש לטענותיה של קרדו בדבר תוכנה של הרשימה שהעבירה לידיה המשיבה. אציין רק כי רשימה זו וטענותיה של קרדו לגביה חיזקו את דעתי כי היקפו של צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי היה רחב יתר על המידה. על המשיבה להעביר לידי קרדו רשימה חדשה - ערוכה על דרך של תצהיר - שתכלול את פרטיהם של לקוחות שהזמינו ומזמינים ממנה את מוצריה של קרדו. ככל שתתעוררנה מחלוקות בין בעלות הדין בדבר תוכנה של הרשימה, הן תתבררנה בפני בית המשפט המחוזי בגדרן של בקשות מתאימות. יתר הוראות צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי יוותרו בעינן. הצו הזמני יעמוד בתוקף עד למתן פסק-הבוררות, אלא אם יחליט הבורר לעשותו, כולו או מקצתו, לסעד סופי (ראו, סעיף 17(א) לחוק הבוררות).

9.הערעור מתקבל בחלקו, כאמור לעיל. אין צו להוצאות.