רע"א 4832/15 בלה קוליבר נ. קבוצת טלניר יזמות וניהול פרויקטים בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 10.6.2015 בע"א 15075-12-14 (כב' השופטת א' כהן ), אשר במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום תל-אביב-יפו מיום 22.10.2014 (תא"מ 55571-05-13, כב' השופט ע' אלקלעי ).

2.

המבקשת היא דיירת בבית משותף ברמת-גן. בין דיירי הבית המשותף לבין המשיבה נחתם הסכם לביצוע עבודות בבנין במסגרת תכנית תמ"א 38. בנוסף נחתם הסכם נפרד בין המבקשת למשיבה. לאחר ביצוע העבודות תבעה המבקשת את המשיבה בטענה שזו הוליכה אותה שולל וגרמה לה לחתום על מסמכים אשר הסבו לה נזקים רבים: נשללה ממנה חניה פרטית שהייתה צמודה לדירתה, והיא קבלה חניה גרועה יותר; מיקומם של חדר פחי הזבל ושל בלוני הגז של הבניין הועתק בסמוך לחלונות דירתה, והיא סובלת מריחות רעים; המשיבה מסרבת להתקין סורגים על חלונותיה ועוד.

1.

בית משפט השלום דחה את מרבית הסעדים שנתבעו. לענין החניה נפסק, כי המבקשת לא הוכיחה שהוצג לה מצג שווא לגבי טיב החניה החדשה, ונהפוך הוא – הוענקה לה זכות בחירה ראשונה, והיא בחרה באופן חופשי וללא לחץ. נציגי המשיבה כלל לא נכחו בעת הבחירה, וממילא היא אדישה לחלוקת מקומות החניה בין הדיירים השונים. בית המשפט הדגיש בנוסף, כי המבקשת מעוניינת לקבל חניה השייכת לדיירת אחרת בבנין, אשר לא צורפה כנתבעת. לגבי הסורגים נקבע, כי המשיבה מוכנה להתקין סורגים פנימיים על חלונותיה של המבקשת, וכי בקשתה של האחרונה להתקין סורגים חיצוניים אינה מתקבלת על הדעת ואף לוקה בחוסר תום לב, היות שהתקנה כזו תפגע ותכער את החזות האחידה של הבניין. בנוגע למיקום חדר האשפה ובלוני הגז פסק בית המשפט, כי הוכח שהמבקשת חתמה על ההסכם ועל תכניות הבנין, בהן פורטו בדיוק המיקומים הנוכחיים. היה עליה לבדוק היטב את המסמכים עליהם היא חותמת, ואין לה להלין אלא על עצמה. בית המשפט קיבל את תביעתה של המבקשת בענין אחד בלבד, והוא התחייבות המשיבה לשלם בגין עשרה חודשים של ניתוק דודי השמש בבנין. המשיבה חויבה בתשלום של 1,000 ₪, אך סכום זה קוזז מסכום ההוצאות שנפסק לחובת המבקשת – 5,000 ₪.

2.

ערעור שהגישה המבקשת על פסק דין זה נדחה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, כי פסק הדין של בית משפט השלום מנומק כדבעי, ומבוסס על קביעות עובדתיות והתרשמות ישירה מעדויות, בהן לא נוטה ערכאת הערעור להתערב. טענת עושק שהעלתה המבקשת נדחתה מאחר שנטענה לראשונה בערעור, ואילו טענותיה האחרות בנוגע למצג שווא, חוסר תום לב ומרמה הופרכו לחלוטין בדיון בתביעה. בית המשפט הדגיש, כי על אף שהמבקשת ייצגה את עצמה בערעור, העובדה שאינה דוברת עברית ונעזרה בשירותי מתורגמן בדיונים בשתי הערכאות אינה מותירה ספק שאת כתב הערעור שלה ניסח עורך דין או משפטן. בעת הדיון בבית משפט השלום הייתה המבקשת מיוצגת.

זאת ועוד, בית המשפט דחה בקשה מטעם המבקשת לצרף בשלב הערעור חוות דעת הנדסית לפיה נגרמו למבקשת נזקים עקב העבודות בבנין. נקבע, כי לא הייתה מניעה ממשית להגיש את חוות הדעת בבית משפט השלום וכי חוסר ניסיונה המשפטי של המבקשת לא פוטר אותה מסדרי הדין.

3.

עתה מעוניינת המבקשת לקבל רשות לערער גם על פסק דין זה. לטענתה, שני בתי המשפט שדנו בעניינה טעו בהכרעותיהם, והיא נותרה מול שוקת שבורה וללא יכולת להיפרע בגין הנזקים שגרם לה השיפוץ בבנין ובגין העושק מצד המשיבה. נטען, כי המבקשת היא חסרת ניסיון עסקי, והדבר נוצל על-ידי המשיבה אשר החתימה אותה על הסכם בלתי הוגן השולל ממנה זכויות מהן נהנתה לפני ביצוע תכנית תמ"א 38. בתוך כך, המבקשת סבורה שלמשיבה יש ענין בחלוקת החניות בין הדיירים, שכן

חניות "טובות" תסייענה לה בשיווק הדירות החדשות שבנתה בבנין.

בנוסף, המבקשת קובלת על כך שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתה לצירוף חווד דעת הנדסית בשלב הערעור, בהתעלם מטענותיה כי היא אישה מבוגרת וחסרת ניסיון בהתנהלות משפטית.

4.

דין הבקשה להידחות. עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 11706/05 גבעת נילי - כפר שיתופי בע"מ נ' חיון

(8.5.2006)). ככלל, בקשה כזו תתקבל רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כל הטיעונים שהעלתה המבקשת נוגעים לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ולא מעוררים כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך. מכאן שאין טעם המצדיק דיון ב"גלגול שלישי" לפני ערכאה שיפוטית נוספת.

5.

סוף דבר, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.