רע"א 4833/19 רועי יוסף חזן נ. מיכאל דיין

1.

המבקש עבד בבית קפה (להלן: בית הקפה ) במרכז מסחרי (להלן: המרכז המסחרי ) בשלהי שנת 2017 ולמשיב היה דוכן מכירות באותו מרכז מסחרי. ביום 14.12.2017, בסיום יום העבודה, ביקש המשיב מאחד מעובדי בית הקפה לאחסן בבית הקפה מוצרים השייכים לו למשך שעות הלילה. המבקש הגיע לבית הקפה בשעות הלילה, לאחר סגירתו, ופתח אותו באמצעות מפתח שהיה ברשותו. המבקש לקח שקיות עם ציוד שהיה בבית הקפה, לרבות מוצריו של המשיב והוציא את הציוד אל מחוץ לחנות. על רקע זה הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות (ותלונה במשטרה). ביום 27.1.2019 קיבל בית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש (כב' הרשם הבכיר ב' בן סימון ) את התביעה, קבע כי המבקש גנב את סחורת המשיב וחייבו לשלם למשיב סך של 3,028 ש"ח בגין עלות המוצרים שנגנבו; והחזר הוצאות הקשורות באיסוף הראיות מטעם המשיב. עוד השית בית המשפט על המבקש סך של 1,500 ש"ח בגין הוצאות משפט.

2.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין. ביום 4.7.2019 בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רומנוב ) דחה את הבקשה, משמצא כי המקרה אינו עומד באמת המידה המחמירה למתן רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות. צוין כי המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקר על עובדות המקרה; כי לא נמצא פגם בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט

לתביעות קטנות; וכי ממילא אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה. כמו כן, בית המשפט לא מצא להתערב בקביעות בית המשפט לתביעות קטנות באשר לסכומי החזר ההוצאות. עוד הוער כי ספק אם יש לבחון את המקרה באספקלריה של עבירת הגניבה, שכן עסקינן בהליך אזרחי, ולכן די בכך שהוכח כי המבקש נטל את סחורת המשיב וגרם לו נזק כדי לפסוק לטובת המשיב.

להשלמת התמונה יוער כי ביום 7.7.2019 נדחתה בקשת המבקש שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות לתיקון פסק הדין בהיעדר כל טעות בפסק הדין.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקש מגולל את גרסתו העובדתית לאירועים וטוען כי נפלו שגיאות מהותיות בהחלטת בית המשפט המחוזי. בין היתר נטען כי בית המשפט המחוזי לא דן בטענות שהעלה בבקשה למתן רשות לערער ביניהן טענת המבקש כי לא הזיק למשיב או גנב ממנו; וכי אף אם נגרם למשיב נזק, היה על בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום פיצויים בשל התנהגות המשיב לפני ואחרי האירוע שתרמה להתגבשות הנזק, ולחלופין בשל כך שהחבות לתשלום פיצויים מוטלת על מעבידו של המבקש. עוד טוען המבקש נגד הסכומים שנפסקו לחובתו. לבסוף, המבקש מלין על כך שלא התקבלה בקשתו לתיקון פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי,

התשמ"ד-1984. הקביעות בהחלטת בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית גם בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצדה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.