רע"א 4853/14 אייל גוהר נ. יוסף וקנין עו"ד

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיאה שנלר, סגן הנשיאה ד"ר ורדי והשופט ברנר) בע"א 39430-10-12 מיום 2.6.14, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת הבכירה ניב) בת"א 51271-08 מיום 3.8.12, והתקבל ערעור שכנגד לעניין ההוצאות. הפרשה עניינה סכסוך חוזי ועסקי.

רקע

ב.

המבקש 1 הוא רואה חשבון בעל רישיון תיווך במקרקעין ויזם עסקאות במקרקעין העובד בשיתוף עם המבקש 2, קבלן ויזם של עסקאות מקרקעין. במהלך שנת 2007 נפגשו המבקשים עם פלוני מר דניאל העוסק בתיווך וביזמות במקרקעין והוא גילה אוזניהם בדבר מגרש בגבעת שמואל, שבו ניתן לבנות 42 יחידות דיור. לפי הטענה, פנו אל המשיב 1 והציעו לו לפעול בשיתוף פעולה להקמת קבוצת רכישה שתבנה במשותף בניין דירות במגרש, והסכימו עמו ועם שותף נוסף על חלוקת הרווחים. בשלהי 2007 נפגשו באירוע חברתי המשיב 1 ועו"ד נוימן, בא כוח אחד מבעלי הזכויות במגרש. עו"ד נוימן סיפר למשיב 1 כי הוא מייצג בעלי מגרש בגבעת שמואל, והמשיב 1 הביע את רצונו לרכוש את המגרש. למחרת היום חתם המשיב 1 על התחייבות לתשלום דמי תיווך לדניאל, וכן הוסכם, כי בעלי המגרש ימכרו את המגרש לקבוצת הרכישה תמורת 18.5 מיליון ₪, וכי תינתן לרוכשים ארכה בת 40 ימים לגיבושה של הקבוצה. בפגישה שנערכה בחודש פברואר 2008 בין המשיב 1 למבקשים 2-1, פרץ עימות בין המשיב 1 לבין המבקש 1, ובסיומה הודיע המשיב 1 למבקש 2 כי יחסיהם הגיעו לסיומם. נסיונות ליישור ההדורים לא צלחו. זמן קצר לאחר מכן רכש המשיב 1 את המגרש באמצעות המשיבה 2. משנודע הדבר למבקשים, פנה המבקש 1 למשיב 1. האחרון הציע לו להצטרף לרכישה ביזמות, אך המבקש 1 סירב. המבקשים הגישו תביעה כנגד המשיבים בגין הפרת חוזה ורשלנות מקצועית מצד המשיב 1. לטענת המשיבים, מנגד ההתקשרות לא הופרה, אלא בוטלה משלא התגבשה קבוצת רכישה, והמשיב 1 לא ייצג את המבקשים.

ג.

בית משפט השלום קבע, כי הצדדים הסכימו לארגן במשותף קבוצת רכישה בת 42 רוכשים ולרכוש בעבורה את המגרש. כן נקבע, שהצדדים לא העלו על הכתב הסכמה זו ולא נתנו דעתם לשאלה מה יקרה אם קבוצת הרכישה לא תתהוה, אך מן הראיות עולה, כי גילו דעתם, שהמגרש יירכש אך באמצעות קבוצת רכישה, ולא מכספם הפרטי. עוד קבע בית המשפט, וזו עיקר, כי מן הראיות עולה, שלא התגבשה קבוצת רכישה, וכי אף ההיגיון הכלכלי מחייב מסקנה זו, שכן סביר כי אילו התגבשה קבוצה כאמור, היה המשיב 1 היה ממשיך לפעול כמוסכם, ולא רוכש את המגרש במסגרת עסקת יזמות המצריכה משאבים כלכליים. בהקשר זה נדחתה הטענה כי המשיב 1 לא השקיע הון משל עצמו, והכין מבעוד מועד משקיעים לעסקת היזמות. כן נדחתה הטענה שהמשיבים יזמו את ההיפרדות ואת העימות שאירע בפברואר 2008. הוסף, כי המשיב 1 לא היה בא כוח המבקשים במסגרת העסקה, וכי ההסכם בין הצדדים הוא הסכם השתדלות, אשר בהעדר גיבוש קבוצת רכישה לא הושגה מטרתו הסופית, ואין להטיל אחריות על מבטלו. תביעת המבקשים נדחתה איפוא.

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים. נקבע, כי קביעותיו של בית משפט השלום הן קביעות עובדתיות המבוססות על הראיות ועל העדויות שנשמעו לפניו, ואין מקום להתערב בהן. צוין, כי המניע לביטול העסקה אינו רלבנטי, משנקבע כי מדובר בחוזה השתדלות וכי זו לא נשאה פרי, רשאים היו המשיבים לבטל את העסקה, זאת אף אילו הוכח כי המניע לסיום ההתקשרות כלכלי גרידא. הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיבים בגין אי חיוב המבקשים בהוצאות משפט התקבל. נקבע, כי משנדחתה במלואה התביעה ומשמדובר בתביעה בסכום לא מבוטל המצריכה השקעת משאבים רבים של הצדדים, לא היה מקום לפטור את המבקשים בלא כלום. נפסקו איפוא הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגובה 20,000 ₪ בגין ההליך בבית משפט השלום ו-30,000 ₪ נוספים בגין ההליך בבית המשפט המחוזי.

הבקשה והכרעה

ה.

בבקשה הנוכחית נטען, כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עלו שאלות בעלות חשיבות משפטית כללית והן רלבנטיות של המניע לביטול חוזה ההשתדלות וכן אופן פירוק בשל שותפות ועתיד השותפות, מקום שנושאים אלה לא הוסדרו בין הצדדים בהסכם ביניהם. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לחלק מן הממצאים העובדתיים. לבסוף, נטען שלא היה מקום להתערב בשיעור ההוצאות.

ו.

לאחר העיון סבורני כי אין המקרה שלפנינו, חרף האצטלה שהמבקשים חפצים להעטות עליו, כזה המעורר שאלות בעלות אופי עקרוני החורגות מעניינם של הצדדים. כנודע, הרשות לערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, ומוגבלת ככלל למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית. אשר מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה. הבקשה, רובה ככולה, מופנית כנגד ממצאי עובדה של בית משפט השלום, וכידוע, ככלל אין בית משפט של ערעור נוטה להתערב באלה אלא במקרים חריגים (ע"א 2835/04 דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (2005); ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח קלמן בראשי , פ"ד נב(2) 582, 594 (1998) ). לגופם של דברים אציין, כי נוכח ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, אין מקום להתערבות במסקנתו שבהעדר התגבשות קבוצה, לא היו המשיבים חייבים בקיום ההסכם.

ז.

באשר לשיעור ההוצאות, וגם אם ניתן היה לסבור כך או אחרת, אם כבית משפט השלום ואם כבית המשפט המחוזי, אין הנושא מצדיק התערבות בית משפט זה (לאמות המידה להתערבות בשיעור הוצאות שבהן חויב בעל דין ראו והשוו ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון , פ"ד לג(1) 509, 510 (1979); ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק ", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)). בהקשר זה אזכיר את דברי מ"מ הנשיא (כתארו אז) שמגר בבר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) פ"ד לו (3) 123, 128-127 – בהחלטה המצוטטת תדיר בהקשר הגלגול השלישי – כי "אמת המידה שלפיה יוכרע בבקשה אינה אם אכן מקובלת על בית המשפט שדן בבקשת הרשות לערער התוצאה אליה הגיעה הערכאה הקודמת... כל שנובע מדחייתה של הבקשה הוא כי המקרה לא נמצא אותה עת ראוי

להידון במסגרתו של ערעור נוסף...". כך גם בנידון דידן, בלא שאטע מסמרות נוכח התוצאה.

ח.

איני נעתר איפוא לבקשה.