רע"א 4856/10 התכוף בע"מ נ. בנק אגוד לישראל בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( סגן הנשיא י' זפט ) מיום 27.6.2010, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להארכת צו מניעה שניתן במעמד צד אחד המונע חילוטן של שתי ערבויות בנקאיות שהוצאו לטובת משטרת פרו. המדובר בערבויות שהוצאו על ידי המשיב 1, בנק אגוד לישראל בע"מ.

2.

כעולה מן הבקשה וצרופותיה, בשנת 2009, נחתם הסכם בין המבקשת- חברה ציבורית העוסקת בתכנון, ייצור והרכבה של כלי רכב ייעודיים לשימושים אזרחיים וצבאיים- לבין משרד הפנים – משטרה לאומית של פרו (להלן משטרת פרו ). לפי ההסכם, אמורה היתה משטרת פרו לרכוש מאת המבקשת 44 כלי רכב ממוגנים משני סוגים שונים.

3.

המבקשת העמידה לרשות משטרת פרו שתי ערבויות בנקאיות: האחת- להבטחת סכום מקדמה ששלמה האחרונה בסכום של 4,439,600$, שהוא בשיעור 40% מן התמורה החוזית. השניה- ערבות ביצוע העסקה בסכום של 55,950$.

4.

ביום 9.6.2010 הודיעה משטרת פרו, בהתאם להחלטת משרד הפנים של ממשלת פרו, על ביטולו הגורף של ההסכם, מן הטעם כי המבקשת לא מילאה אחר התחייבויותיה לפי ההסכם. ההחלטה נסמכה על חוות דעתו של עורך דין 'חיצוני' אליו פנה משרד הפנים בפרו לצורך ייעוץ משפטי בנושא.

כן הודיעה משטרת פרו על כוונתה לחלט את הערבויות הבנקאיות.

5.

המבקשת מציינת כי חלק ניכר מבין הרכבים שהוזמנו, הועברו לפרו עוד במהלך חודשים מרץ עד מאי 2010, ושוחררו מן המכס באישורה של משטרת פרו. לגבי יתרת כלי הרכב, נטען כי עודם מעוכבים באיטליה לנוכח הודעת משטרת פרו, לפיה אין בכוונתה לאשר כניסת הרכבים לפרו.

6.

המבקשת טוענת כי ביטול ההסכם נעשה אף שהיא מילאה אחר כל התחייבויותיה לפי ההסכם ולאחר ששגרה את הרכבים למשטרת פרו. לדבריה הטעם לביטול ההסכם נגוע במרמה שיסודה ככל הנראה בשיקולים פוליטיים זרים.

7.

לנוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, ובהתאם להוראות ההסכם בעניין, פנתה המבקשת ביום 17.6.2010 לנקיטת הליך בוררות במדינת פרו. במסגרת הליך זה, עתרה המבקשת לכך כי המשיבה 2 תחוייב למלא אחר התחייבויותיה לפי ההסכם.

8.

בסמוך לאחר מכן, ביום 20.6.2010, עתרה המבקשת לפני בית משפט קמא למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיב 1 להימנע מחילוטן של הערבויות הבנקאיות עד "למתן פסק דין בתובענה העיקרית". בפתח בקשתה, הבהירה המבקשת כי בהתאם להוראות ההסכם שבינה לבין המשיבה 2, צריכה המחלוקת שביניהן להתברר במסגרת הליך בוררות שיתנהל בפרו. על כן, הצהירה המבקשת, כי בכוונתה להגיש בתוך שבעה ימים ממועד הגשת הבקשה, תובענה למתן צו מניעה קבוע, שיאסור על חילוט הערבויות עד לתום הליך הבוררות בו נוקטת היא בד בבד עם הגשת הבקשה לבית המשפט בישראל. עוד באותו היום, נעתר בית המשפט לבקשה והורה על מתן הצו המבוקש אשר יעמוד בתוקפו עד יום

28.6.2010. הובהר, כי "הצו ניתן כדי לאפשר למבקשת לפנות לרשות שיפוטית מוסמכת בפרו ולקבל שם סעד כנגד מימוש הערבות".

9.

המבקשת פנתה ביום 24.6.2010 לבית המשפט בפרו בבקשה למתן צו כנגד מימוש הערבויות. משלא ניתנה כל הכרעה בבקשה ולנוכח מועד תום תוקף הצו הישראלי שהתקרב ובא, פנתה המבקשת בשנית אל בית המשפט המחוזי ועתרה להארכת תוקפו של הצו מיום 20.6.2010 עד למתן החלטה בבית המשפט בפרו, ולא יאוחר מתום 30 יום מיום הגשת בקשתה. בית משפט קמא דחה את הבקשה בנמקו "הצו מיום 20.6.2010 ניתן רק כדי לאפשר למבקשת לנקוט בהליכים הראויים בפרו ולהקפיא את המצב עד לפתיחת ההליכים. משנפתחו ההליכים שם, אין עוד מקום לסעדים כאן, גם אם בית המשפט בפרו אליו פנתה המבקשת לא נתן את הצו המבוקש". בהתייחס לטענת המבקשת לפיה הליך הדיון בבקשה לסעד זמני בבתי המשפט בפרו מתנהל משך פרק זמן של 15-30 ימים, כך שלמעשה לא ניתן לקבל סעד מיידי הגם שמדובר במקרים

דחופים- קבע בית משפט כי אם אכן זהו מצב הדברים (אף שציין כי מתקשה הוא להאמין לכך) "משקבלה המבקשת על עצמה את השיפוט והדין הפרואני, מצבה אינו אמור להיות טוב ממצבו של כל בעל דין אחר הנזקק לסעד בבית משפט בפרו".

10.

על החלטה זו, סבה בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות המבקשת

11.

בבקשה שלפני עמדה המבקשת על הנסיבות שקדמו לביטול החוזה, ובעיקר על המצג שהציגה משטרת פרו בהתנהגותה, לפיו נחזתה כמעוניינת בהמשך קיום ההסכם עד סמוך למועד ביטולו, אף שבפועל חתרה תחת ביצועו, ככל הנראה משיקולים פוליטיים זרים. בנסיבות העניין, דרישת חילוט הערבויות הבנקאיות הנזכרות וניסיונה של משטרת פרו לחמוק מביצוע תשלום יתרת חובותיה לפי ההסכם- עולים לדברי המבקשת כדי מרמה והונאת המבקשת. למצער, המדובר בהתנהגות המונעת ממניעים פסולים, נגועה בשרירותיות ובחוסר תום לב קיצוני. עוד נטען כי משטרת פרו עושה ופועלת בכל דרך כדי לעכב את תחילתו של הליך הבוררות ולסכלו. על כן סבורה המבקשת, כי ענייננו בא בגדר אותם המקרים החריגים בהם ישנה הצדקה לחרוג מעקרון אוטונומית הערבות הבנקאית. בכלל טענות אלו, מציינת המבקשת כי מחד, משטרת פרו טרחה ושלחה נציגות בכירה מטעמה לישראל לצורך בחינת כלי הרכב הממוגנים ואישור התאמתם; כן אישרה את משלוח אספקת כלי הרכב לפרו; ואף בקשה ואישרה את שחרור כלי הרכב מן המכס עם הגיעם לאדמת פרו. הצדדים אף בקשו לתאם מועדי הדרכות והכשרה בקשר לכלי הרכב, עם הגעתם לפרו, עבור סגל משטרת פרו. יתר על כן, ביום 28.5.2010, מועד סמוך למועד הודעת ביטול ההסכם, התקיימה פגישה בין בא כח המבקשת בפרו ובין ראש ממשלת פרו, במהלכה הצהיר האחרון מפורשות כי ממשלת פרו מתכוונת לעמוד בהוראות ההסכם ולכבדן. מנגד, כפי שנודע למנכ"ל המבקשת, במקביל להתנהלות הנחזית על פני הדברים, פעלה משטרת פרו לשם שחרורה מן ההסכם. לשם כך בין היתר פנתה לקבלת חוות דעת משפטית 'מוזמנת' ופסולה, מאת עורך דין פרטי שהיה מצוי בניגוד עניינים חמור ובוטה. על חוות דעת זו, נשענת לטענת המבקשת הודעת ביטול ההסכם.

בכל האמור יש כדי להסביר לטענת המבקשת את פתאומיות ביטול ההסכם באופן חד צדדי ע"י משטרת פרו מבלי שבדקה כלל את כלי הרכב ומבלי שניתן הסבר של ממש לסיבת הביטול. וכל זאת, כאשר כלי הרכב האמורים נמצאים במחוזות פרו ואין כל בטוחה לכך כי ניתן יהיה להשיבם למבקשת. לכך יש לצרף גם את העובדה כי משטרת פרו נמנעה מלהציג למבקשת את חוות הדעת הנזכרת, על מנת שלא יתברר, כבר עתה, בטרם חולטו הערבויות הבנקאיות, כי אין לה כל אחיזה. העובדה כי שיקולים פוליטיים עומדים ככל הנראה ביסוד הדברים נלמדת לטענת המבקשת מהתפטרות שר הפנים של ממשלת פרו, לכאורה על רקע אי הסכמתו לביטול ההסכם עם המבקשת.

בנסיבות אלו, ולנוכח פרק הזמן הממושך יחסית (15-30 ימים) בו צפויה להינתן הכרעה בבקשה לסעד זמני בערכאות השיפוטיות בפרו, נדרש סעד זמני לפרק זמן זה. שאם לא כן, צפוי חילוטן של הערבויות הבנקאיות עוד בטרם ברור הטענות המשפטיות בהליך הבוררות בו נקטה המבקשת כאמור. לטענת המבקשת במצב דברים זה עלול הדיון בהליך הבוררות להתייתר ובכך תחמוק משטרת פרו מברור הטענות כנגדה. יצוין, כי טענת הימשכות ההליך המשפטי בפרו לקבלת סעד זמני נתמכה בחוות דעת עורך דין אשר מקום עיסוקו בפרו.

עוד נטען, כי לבית המשפט בישראל ישנה הסמכות ליתן סעד זמני אשר ישמש ככלי עזר עד למתן פסק דין זר. וכי בנסיבות העניין מתן הסעד צודק הוא: אין בו כדי לפגוע במעמדה של הערבות האוטונומית אלא אך להשהות ביצועה. המבקשת פעלה ללא שיהוי להשגת הצו המבוקש מאת מערכת המשפט בפרו. המבקשת שנתפסה בעיני בית משפט קמא כמי שמבקשת לקבל זכויות יתר על פני המתדיינים האחרים בפני מערכת המשפט בפרו, למעשה נאלצת להתמודד מול מערכת סדורה ומאורגנת של כוחות פוליטיים ושלטוניים, אשר שמו להם למטרה לנשלה מכל זכויותיה, וכן למסכת לחצים פסולה ורחבת היקף. מאזן הנוחות נוטה בברור לטובת מתן הסעד- שכן חילוט הערבויות הגבוהות, יסב למבקשת ולציבור משקיעיה נזק כלכלי רב, וכן צפוי לייתר כאמור את הליך הבוררות. מנגד, למשטרת פרו שהינה 'גוף מדינתי', כהגדרת המבקשת, לא צפוי להגרם כל נזק מעיכוב חילוט הערבויות.

לפיכך סבורה המבקשת כי יהא זה מוצדק להמשיך ולעכב את מימושן של הערבויות לפרק זמן קצר נוסף, עד להכרעת בית המשפט בפרו בבקשת המבקשת.

למצער, עתרה המבקשת כי בית משפט זה יורה על עיכוב חילוטן של הערבויות בשבעה ימים בלבד , על מנת שתינתן לה שהות קצרה לעתור בדחיפות בבקשה מתאימה להחשת ברור בקשתה למתן הסעד הזמני לפני בית המשפט בפרו. בשים לב לפגרת החג בה מצויה מערכת המשפט בפרו נכון למועד הגשת הבקשה.

12.

ביום 28.6.2010, מועד קבלת הבקשה בבית משפט זה, הורתי על מתן צו ארעי המונע את חילוט הערבויות הבנקאיות נשוא הליך זה, בכפוף לכך שהמבקשת תאריך את תוקף הערבויות עד למתן החלטה אחרת. כן הורתי כי הצו יפקע מאליו עם מתן החלטה כזו או אחרת בבית משפט מוסמך בפרו. המבקשת אכן האריכה את תוקפן של הערבויות הבנקאיות לפרק זמן של 60 ימים נוספים (עד ליום 30.8.2010). ובהודעת עדכון נוספת מיום 12.7.2010, שנדרשה לה המבקשת בהתאם להחלטתי מיום 8.7.2010, פרטה כי נכון לאותו מועד טרם הוכרעה הבקשה הנדונה בבית המשפט בפרו הגם שנודע למבקשת כי בית המשפט בפרו "יושב על המדוכה"; עוד צוין כי המבקשת פעלה להחשת ההכרעה באמצעות הגשת בקשה מתאימה; וכי בא כוחה ושגריר ישראל בפרו נפגשו עם ראש ממשלת פרו וזה האחרון הודיעם כי עניין ביטול ההסכם שבין המבקשת למשטרת פרו ידון במסגרת אחת מישיבות הממשלה הקרובות.

תגובת המשיב 1

13.

הבנק המשיב 1, הודיע בתגובתו לבקשה, כי אינו מתנגד למתן הסעד המבוקש.

דיון והכרעה

14.

בקשת המבקשת לכך כי יינתן סעד זמני מאת בית המשפט בישראל, שעה שהעניין נדון בפני בית משפט זר, מעוררת על פניה שאלות של סמכות ושל שיקול דעת. בייחוד כך, כאשר עסקינן בסעד זמני הנדרש כעזר להליך בוררות המתנהל במדינה זרה (ראו לעניין זה: רע"א 5805/90 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן ניו-יורק פ"ד מה(3) 45 (1991); המר' (מחוזי תל אביב-יפו) 8786/95 windsoft inc נ' אינטרקון מערכות (1988) בע"מ (לא פורסם, 3.8.1995); בש"א (מחוזי חיפה) 6414/03 BEEMSTERBOER COLDSTOR SERVICES B.V

נ' קורניש חן (1987) בע"מ (לא פורסם, 27.11.2003); רע"א 102/88 מעדני אווז הכסף בע"מ נ' CENT OR S.A.R.L .

פ"ד מב(3) 201 (1988); ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1829/02

ELI -LI LY EXPORY S.A נ' חברת לוכסמבורג תרופות בע"מ (לא פורסם, 24.6.2002); בש"א 8019/01

BRITISH

AMERICAN TOBACCO LIMITED

נ' COMPANY LTD

THE JERUSALEM

CIGARETTES (לא פורסם, 25.9.2001); ת"א (מחוזי ירושלים) 1477/97 MARK

ANDER

נ' PETER DALE

(לא פורסם, 10.8.1998).

15.

הטעם המונח ביסוד החלטת בית משפט קמא, כן הטעם שהונח ביסוד החלטתי מיום 28.6.2010- חד הוא: מתן אפשרות בידי המבקשת להביא את בקשתה למתן סעד זמני בפני בית המשפט המוסמך לכך בפרו. יודגש, כי זוהי גם כל תכליתה של הבקשה שלפני. המבקשת איננה טוענת כנגד קיום ההליך בבית המשפט בפרו או כנגד קיום הליך הבוררות שם. אדרבא, שני הליכים אלו נפתחו על ידה וברצותה בכך, תוך שקיבלה עליה את הדין בפרו ובכלל זה כללי הדיון ומועדיו. כל שבקשה המבקשת הוא כי יינתן סיפק בידה להביא את בקשתה למתן צו מניעה זמני לכדי בירור. המבקשת הבהירה כאמור, כי הוסיפה ועתרה לפני בית המשפט בפרו להחשת ברור בקשתה. וכי בית משפט בפרו "יושב על המדוכה" בעניינה. בית המשפט המחוזי ובית משפט זה אינם ממונים על קצב הדיונים בפרו. בית המשפט המחוזי נתן צו זמני ובמסגרת הדיונים לפני הוארך הצו. אך מעבר לסעד שנועד ל"גישור" לצורך פניה לבית משפט מוסמך בפרו, לא ניתן לסייע למבקשת.

16.

זאת ועוד, כנטען בבקשה, עוד ביום 24.6.2010 עתרה המבקשת לפני בית המשפט בפרו בבקשה למתן סעד זמני, המבקשת עצמה ביקשה כי הצו יהיה בתוקף לא יאוחר מ-30 יום מיום הגשת הבקשה (סעיף 9 לעיל). פרק זמן זה ממילא יחלוף בימים אלו. כדי לאפשר למבקשת לנקוט בכל צעד נוסף שתבקש בפרו אני מורה כי תוקפו של צו המניעה יוארך עד ליום 1.8.2010. בכך יסתיים הליך זה.

17.

לא יהיה צו להוצאות.