רע"א 4866/13 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. יונתן שליידר

1.

עיינתי בטענותיהם של בעלי הדין והיועץ המשפטי לממשלה, בהתייחס לבקשת רשות הערעור ברע"א 4866/13. לאחר עיון בחומר החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. זאת, מטעמים מעשיים, ולא בשל אחד משני הטעמים שהועלו בבקשת רשות הערעור. באומרי טעמים מעשיים, כוונתי היא לשוויו השולי של הסכום שבמחלוקת, 14 מיליון ש"ח, ביחס לסך הסכומים שבחשבון הנאמנות, במקור, מעל שני מיליארד ש"ח, ועתה, כ-1.5 מיליארד ש"ח. כל זאת על רקע העובדה שסכומה של התובענה הייצוגית מוערך על ידי התובעים הייצוגים-המשיבים בכ-9.5 עד 11 מיליארד ש"ח. לא שוכנעתי כי יהיה בהקפאת הסכום שבמחלוקת כדי להביא תועלת ממשית לחברי הקבוצה, באופן המצדיק את מתן הסעד הארעי החריג משהו, עליו הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור. אבהיר כי אין בתוצאה אליה הגעתי, כדי להביע עמדה כלשהי, ולוּ במשתמע, לגבי השאלה האומנם היה מקום לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מן הטעם שזו עומדת בסתירה להחלטה קודמת שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. כמו כן, איני רואה מקום להביע עמדה אם היה מקום לקבוע בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, כי בקשת התובעים הייצוגיים לסעדים זמניים תוכרע למעשה, בסופו של דבר, על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ולא על ידי הערכאה בה מתבררת התובענה הייצוגית. נוכח התוצאה אף אין צורך להתייחס לשאלה אם מוטלת חובה על תובע ייצוגי להמציא התחייבות עצמית, בד בבד עם בקשה לסעד זמני המוגשת לאחר אישור תובענה ייצוגית. מאחר שדין הערעור להתקבל מן הטעמים המעשיים עליהם עמדתי לעיל, ניתן להותיר את ההכרעה בסוגיות אלו לעת מצוא. הערעור מתקבל, אם כן, והחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.6.2013 מבוטלת.

2.

בכך מסתיים הטיפול ברע"א 4866/13, בלא צו להוצאות.