פרטי ההליך
החלטה בתיק רע"א 4867/22
בבית המשפט העליון
רע"א 4867/22
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. פלוני
3. קרית חינוך - מגדל אור ע"ר
4. משרד העבודה והרווחה
5. משטרת ישראל - מדינת ישראל
6. הראל חברה לביטוח
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ת' שרון נתנאל) מיום 19.05.2022 בתיק
א 18908-06-13
בשם המבקשים: עו"ד רון נחשון
החלטה
1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) בת"א 18908-06-13 מימים 19.5.2022 ו-24.5.2022, בגדרם נדחתה בקשת המבקשים לפטור מיתרת אגרה.
העובדות בתמצית
2.ביום 14.3.2021 קיבל בית המשפט המחוזי בפסק דינו את תביעת המבקשים לפיצוי בגין נזקי גוף, ופסק לטובתם סכום של 1,673,031 ש"ח (מתוכם נוכה סכום של 985,278 ש"ח של תגמולי המל"ל). מכיוון שסכום זה נמוך ב-60% מתחום הסמכות העניינית של בית משפט השלום, חויבו המבקשים בהשלמת האגרה בהתאם לתקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות).
3.המבקשים הגישו בקשה לפטור מתשלום יתרת האגרה, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.5.2022, בה נקבע כך:
"לאור הסכום שנפסק, ולאור כך שהתיק נשמע לגופו במשך שעות רבות והתקיימו בו 14 ישיבות, שרובן היו ישיבות הוכחות, מטילות תקנות האגרות חיוב ביתר אגרה, שכן לא מתקיימת איזה מנסיבות הפטור הקבועות בהן.
ניתן אך לומר כי, בנסיבותיו של תיק זה, מתן פטור מיתרת האגרה יחטיא את כוונת מתקין תקנות האגרות ואת תכליתן.
אשר לטענה להיעדר יכול כלכלית – המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים לשם מתן פטור מטעמים כלכליים. ראשית כל, מאחר שלא צירף לבקשה תצהיר ומסמכים אשר יש בהן [כך במקור] כדי להניח בפני בית המשפט תמונה מלאה באשר למצב הכלכלי של המשפחה. לעניין זה, אין די במסמכי הרווחה שהוגשו במהלך שמיעת התיק.
הטענה לאי יכולת תשלום אף אינה עולה בקנה אחד עם כך שבמסגרת פסק הדין, נפסקו לתובעים פיצויים בסכום כולל של מאות אלפי שקלים"
4.בהמשך לכך, המבקשים הגישו בקשה להבהיר אם ההחלטה הנ"ל חלה גם על בקשתם להפחתת האגרה, מהטעם שלדידם, חלה על נסיבות העניין תקנה 5א לתקנות האגרות, שלפיה תשולם אגרה מופחתת בתביעה הנגררת להרשעה בעבירות מין במסגרת תיק פלילי. בית המשפט המחוזי הבהיר בהחלטתו מיום 24.5.2022 כי האמור בהחלטתו מיום 19.5.2022 חל אף ביחס לטענה האמורה.
5.מכאן הבקשה דנן, בה טוענים המבקשים כי היה מקום להחיל על תביעתם את תקנה 5א לתקנות האגרות, ולחלופין יש להחיל עליה את תקנה 5(ג) לתקנות האגרות. בד בבד הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
6.דין הבקשה להידחות.
תקנה 5א לתקנות האגרות קובעת כדלקמן:
"בתביעה הנגררת להרשעה בפלילים בעבירות מין לפי סימן ה' בפרק י' לחוק העונשין או בתביעה שהגיש הנפגע נגד מי שביצע מעשה המהווה עבירת מין בשל עבירות מין שנעברו כלפיו לפי סימן ה' האמור או בתביעה לפי חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, תשולם אגרה לפי פרט 2א או 9א שבתוספת, לפי העניין"
לשלמות התמונה יצוין כי לפי פרט 2א לתקנות, בגין תביעה המוגשת לפי תקנה 5א לבית משפט השלום יש לשלם סכום של 536 ש"ח; ובגין תביעה המוגשת לפי תקנה זו לבית המשפט המחוזי – יש לשלם סכום של 965 ש"ח.
על בסיס האמור בתקנה זו, טוענים המבקשים כי ראוי היה להורות על הפחתת האגרה, היות שתביעתם היא תביעה נגררת להרשעה בפלילים בעבירות מין.
7.כאמור, דין הטענה להידחות, זאת, נוכח דבריו הברורים של בית המשפט המחוזי בסעיף 3 לפסק דינו מיום 14.3.2021 שם הבהיר בית המשפט בזו הלשון:
"יובהר, כי אין מדובר בתביעה אזרחית, הנגררת לפלילים, אלא עסקינן בתביעת נזקי גוף "רגילה", העומדת בפני עצמה, כאשר הממצאים והמסקנות של פסק הדין בהליך הפלילי משמשים בה כראייה לכאורה..."
לא למותר לציין כי פסק הדין האמור הוא חלוט. כמו כן, בהינתן לשונה הברורה של תקנה 5א לתקנות האגרות, המתייחסת אך לתביעה הנגררת להרשעה בפלילים בעבירות מין, כמשמעה בסעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – אין לקבל את טענת המבקשים לפיה התקנה חלה על כל תביעה שמגיש נפגע עבירות מין נגד מי שביצע בו עבירות מין.
8.לחילופין, טוענים המבקשים כי יש להחיל על עניינם את תקנה 5(ג). אולם, טענה זו אינה ברורה, שכן כך נהג בית המשפט המחוזי. למען הסר ספק, אציין כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ביחס לתחולת תקנה 5(ג) לתקנות האגרות, שכן, נימוקיו של בית המשפט המחוזי מקובלים עליי, ולא נפל בהם כל פגם. לא למותר לשוב ולהזכיר את תכליתה של תקנה 5(ג) לתקנות האגרות שהיא ליצור תמריץ שלילי לניפוח סכומי תביעה, באופן שיעקוף את כללי הסמכות העניינית, וזאת תחת ההנחה שבכוחו של בעל דין לאמוד, ולו באופן גס, את הסכום עליו יש להעמיד תביעה בגין נזקי גוף (ראו: רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית, פס' 5 (23.10.2013)). סבורני כי תקנה זו מקדמת אף את האינטרס הלגיטימי של בעל הדין שכנגד לדעת כבר עם הגשת כתב התביעה, מהו טיב ההליך בו הוא נתבע ומהן העלויות הכרוכות בניהול ההליך מבחינתו, על-מנת שיוכל לכלכל את צעדיו.
9.אציין כי בעבר נשמעה הדעה לפיה תקנה 5(ג) לתקנות האגרות היא הוראה קוגנטית ולבית המשפט אין שיקול דעת ביחס ליישומה במקרה קונקרטי (שם, פס' 6; רע"א 1495/14 פלוני נ' בית חולים צרפתי, פס' 4 (22.10.2014)). מנגד, קיימת גישה שונה שלפיה לבית המשפט נתון שיקול דעת אם ליישם את תקנה 5(ג). בין כך ובין כך, בענייננו, מדובר במקרה המובהק בו ראוי להחיל עליו את תקנה 5(ג). הפער בין הסכום עליו הועמדה התביעה (4,430,939 ש"ח למבקש 1 וסכום של 264,604 ש"ח למבקשים 3-2), לבין הסכום שנפסק בפועל לטובת המבקשים (1,673,031 ש"ח), מלמד שלא מדובר באי-דיוק זניח בהערכת סכום התביעה, אלא בניפוח של סכום התביעה בכשלושה מיליון ש"ח. כמו כן, בהקשר זה, ראוי לשוב ולהדגיש את שציין בית המשפט המחוזי – כי בית המשפט קיים 14 ישיבות, רובן ישיבות הוכחות, לצורך בירור התביעה, והדבר מחזק את המסקנה בדבר ההצדקה לחיוב תשלום האגרה במלואה במקרה דנן.
10.אשר לטענת המבקשים לפיה בית המשפט המחוזי "לא ראה לנגד עיניו את מצבם הסוציו-אקונומי", אציין כי המבקשים לא הציגו בפני בית המשפט המחוזי כל ראיה לתמיכה בטענותיהם לעניין מצבם הכלכלי, ודי בכך כדי לדחות טענה זו.
11.נוכח כל האמור, דינה של הבקשה להידחות. משהגענו למסקנה זו, מתייתר הצורך בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשים.
אך מהטעם שלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ב בטבת התשפ"ג (15.1.2023).
ש ו פ ט ת