רע"א 489/11 דר י. שגב ושות' עורכי דין נ. אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח ), בה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעד זמני של רישום הערת אזהרה.

2.

בין הצדדים לבקשת רשות הערעור מתנהל סכסוך בנוגע לתוקפו של הסכם שכר טרחה מיום 15.3.2005 (להלן: ההסכם ) שנכרת בקשר לפרויקט מקרקעין ברחוב החרש בתל אביב (להלן: הפרויקט ). בהסכם שנכרת בין המבקשת למשיבה 1 נכתב, כי המבקשת זכאית לשכר טרחה בשיעור 1.5% מסכום מכירה או השכרה של כל יחידה בפרויקט, אשר נמצא בבעלות המשיבה 2, שישולם למבקשת גם אם תופסק העסקתה בפרויקט. כן נכתב, כי "אם הפרויקט יימכר, ייקבע תנאי בהסכם שהרוכש של הפרויקט יתחייב בהתחייבות זו של אנגל ג'נרל". לאחר שנותקו היחסים המקצועיים בין המבקשת למשיבות, התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לתוקפו של הסכם שכר הטרחה. על רקע זה הוגשה תביעת המבקשת נגד המשיבות בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (ת"א 17163-07-10). במסגרת כתב התביעה התבקשו מספר סעדים, ביניהם מתן צו עשה קבוע, המחייב את רשם המקרקעין לרשום הערת אזהרה בדבר ההתחייבות נשוא הסכם שכר הטרחה בגין הפרויקט.

3.

בנוסף הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני שיאסור על ביצוע דיספוזיציה במקרקעין (להלן: הבקשה הראשונה ). בקשה זו נדחתה בהחלטתו של השופט י' פרגו מיום 3.8.2010. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 5882/10), שנדחתה בהחלטתי מיום 5.8.2010.

4.

ביום 7.12.2010 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת למתן סעד זמני, בה ביקשה להורות על רישום הערת אזהרה לפיה כל עסקה במקרקעין האמורים תהא כפופה להחלטת בית המשפט, ולחילופין או בנוסף, להורות למשיבות להכניס בכל עסקה הקשורה במקרקעין תנאי, לפיו הזכויות והחובות במקרקעין יהיו כפופים להכרעת בית המשפט בתובענה שבפניו; להורות למשיבות למסור לכל רוכש פוטנציאלי מידע בדבר טענות המבקשת לזכויות על פי ההסכם; להורות למשיבות למסור לידי המבקשת את פרטי הקשר של כל רוכש פוטנציאלי וליתן בידה זמן מספיק על מנת לידע את הרוכש הפוטנציאלי בדבר טענותיה לזכויות על פי ההסכם; ליתן כל סעד אחר שימנע מהתובענה להפוך תיאורטית (להלן: הבקשה השניה ).

5.

בהחלטתו מיום 9.1.2011 דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט ציין, כי אמנם מדובר בבקשה שהגדרת הסעד הזמני המבוקש בה שונה מן הסעד הזמני שהתבקש בבקשה הראשונה, אולם למעשה מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת". מטרת הבקשה השניה זהה למטרת הבקשה הראשונה והיא מניעת דיספוזיציה במקרקעין. אמנם הפעם לא מדובר בצו מניעה אלא ברישום הערת אזהרה, אולם אין ספק כי רישום שכזה עלול להרתיע כל קונה סביר ובר דעת מעשיית עסקה.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי כידוע, אין כל אפשרות לכפות על המשיבות או על מי מהן את שירותי המבקשת, והמבקשת מודה בכך, כך שמבלי להיכנס לשאלת תוקפו של החוזה בשלב מקדמי זה, אין מדובר לכאורה בזכות בעלת מאפיינים קנייניים, כי אם בתביעה כספית כנגד המשיבות או מי מהן. בית המשפט קבע, כי משניטל האופי הקנייני מן הסכסוך שבין הצדדים, לא קיימת כל הצדקה לעצור או להגביל את ההתקשרות בנוגע למכירת המקרקעין על דרך שמירת המצב הקיים. במקרה דנן רישום הערת אזהרה יכול להקל על גביית פסק דין אם המבקשת תזכה בתביעתה, אך תכלית רישומה אינה הפיכתה לבטוחה. יתרה מכך, הסעד העיקרי בתובענה, ומכל מקום, הראשון שבהם, הינו צו המחייב את רשם המקרקעין ברישום הערת אזהרה – סעד שלא יכול להינתן במסגרת הסעד הזמני.

6.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, החלטתי לדחות את הבקשה. דעתי כדעת בית המשפט המחוזי; הבקשה הנוכחית דומה במהותה לבקשה הקודמת, שנדחתה בבית המשפט המחוזי, ואשר בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת הדחיה נדחתה אף היא. בבקשה הראשונה התבקש סעד זמני שימנע דיספוזיציה במקרקעין, ובבקשה השניה התבקש סעד זמני של רישום הערת אזהרה, לפיה כל עסקה במקרקעין נשוא התובענה, תהא כפופה להחלטת בית המשפט – סעד שיקשה על ביצוע דיספוזיציה במקרקעין. משנדחתה בקשת המבקשת למתן צו האוסר על ביצוע דיספוזיציה, היא פנתה בבקשה למתן צו שתכליתו להקשות על ביצוע דיספוזיציה.

כפי שקבעתי בהחלטתי בבקשת רשות הערעור הקודמת שהגישה המבקשת, גם בהנחה, לצורך הדיון, שהמבקשת זכאית לשכר טרחה, אין הצדקה לכך שהמבקשת תמנע את מכירת המקרקעין. אם אכן המבקשת זכאית לשכר טרחה לגבי העבר – היא זכאית לפיצויים. עסקינן בזכות כספית, ככל שהיא קיימת, ולשם כך אין הכרח במניעת הדיספוזיציה במקרקעין או, כפי שמבוקש עתה, בהכבדה על ביצוע דיספוזיציה כזו. אכן, מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת". עם כל הניסיון להציג את השאלה כשאלה חדשה איני סבורה כי לכאורה יש למבקשת זכות לרישום הערת אזהרה.

7.

הדברים שנאמרו בהחלטתי במסגרת בקשת רשות הערעור הקודמת – יפים גם בנוגע לבקשה הנוכחית. לכך אוסיף, כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הסעד של רישום הערת אזהרה הוא סעד המבוקש בכתב התביעה, וגם משום כך לא ניתן להיעתר לבקשה כזו במסגרת בקשה לסעד זמני.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבות, אין צו להוצאות.