רע"א 489/98 מוריס עקרמי נ. שלמה עזיזיאן

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (השופטים א' א' לוי- אב"ד, א' חיות, ש' ברוש) בע"א 587/96 מיום 20/1/98.

1.הצדדים הינם חוכרים במשותף של מגרש בחולון וכל אחד מהם הקים על מגרשו בית מגורים. המבקש הגיש תביעה כנגד המשיב בבית משפט השלום להגבלת המשיב בפעולות בניה שונות, ולפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, עקב מעשיו של המשיב. המשיב הגיש תביעה שכנגד לתשלום נזקים אשר נגרמו לו לטענתו, עקב התנהגות המבקש. המבקש לא הגיש סיכומים בכתב חרף החלטת בית המשפט, חרף הארכת מועד שניתנה לו על פי בקשתו וחרף הבטחותיו.

2.פסק דינו של בית המשפט השלום ניתן בהעדר סיכומים מטעם המבקש ותוך שבית המשפט עושה שימוש בסמכותו מכוח תקנה 160(ד) סיפא לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). בית המשפט החליט להתייחס לראיות לגופן, קיבל בחלקה את תביעת המבקש, ודחה במלואה את התביעה שכנגד משקבע שזו לא הוכחה. בית המשפט הביא בחשבון את אי הגשת הסיכומים על ידי המבקש בעת פסיקת ההוצאות.

3.על פסק דינו של בית המשפט השלום הוגשו ערעור מטעם המשיב וערעור שכנגד מטעם המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי כאשר המבקש כתובע, למרות כל ההזדמנויות והאורכות שניתנו לו לפנים משורת הדין, לא הגיש את סיכומיו ואף לא סיפק לבית המשפט כל צידוק או הסבר לכך, ראוי שבית המשפט לא יזדקק לבחינת התובענה לגופה אלא יורה על דחייתה. את מסקנתו סמך בית המשפט על החלת תקנה 160(ד) בשילוב עם תקנה 157(3) לתקנות ועל פסיקה רלוונטית. כפועל יוצא קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את ערעור המשיב ודחה את התביעה המקורית של המבקש מהטעם של העדר סיכומים. לגבי ערעור המשיב בעניין התביעה שכנגד, קבע בית המשפט שלעניין זה היה המבקש במעמד של נתבע ולכן צדק בית המשפט בבחינת התביעה לגופה, בהתאם לסיפא של תקנה 157(3). בית המשפט המחוזי דחה אף את הערעור שכנגד שהגיש המבקש, בין היתר, מהטעם של התערבות בפסק דינו של בית המשפט השלום ודחיית התביעה.

4.בבקשתו לפני בית משפט זה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את התביעה מהטעם של העדר סיכומים. המבקש טוען שלא יצאה הלכה מידי בית משפט זה לגבי הדרך בה על שופט לנהוג במקרה שאחד הצדדים אינו מגיש סיכומיו במועד או בכלל, וכי התקנות רומזות על כך שבית המשפט צריך לבחון את התובענה ולהכריע בה לגופה עפ"י חומר הראיות שבפניו.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. נושא המועד להגשת סיכומים והשלכות אי הגשה במועד מוסדרים בצורה ממצה בתקנות. תקנה 160(ד) קובעת כי "דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת". תקנה 157(3) קובעת, בין היתר, כי כאשר במועד שנקבע לדיון לא התייצב התובע, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה. בדחותו את התביעה פעל בית המשפט המחוזי במסגרת סמכותו ותוך התערבות בשיקול דעתו של בית משפט השלום. כעת מבקש המבקש מבית משפט זה להתערב בשיקול הדעת שהפעיל בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור שני.

6.רשות לערעור שני ניתנת אך ורק במקרה שבו מתעוררות סוגיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגות מעניינם של הצדדים (ראה בר"ע חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). המקרה הנדון לא מעורר סוגיה שיש בה כדי להצדיק ערעור שני בפני בית משפט זה. בית המשפט המחוזי הפעיל סמכותו כדין ובהתאם להלכה שיצאה מבית משפט זה ולפיה כאשר התובע איחר איחור ניכר בהגשת סיכומיו, ולא נתן טעם כלשהו להצדקת האיחור, יש טעם והגיון בדחיית תביעתו (ר"ע 45/84 אחוזות אחוה בע"מ נ' נירנברד פ"ד לח(1) 585). במקרה שלפנינו ניתנה למבקש, לפי בקשתו, הארכת מועד של כחודשיים להגשת סיכומיו והוא, לא רק שלא עמד במסגרת זמן זו, אלא אף לא טרח להגיש סיכומיו כלל עד למתן פסק הדין, כחצי שנה לאחר המועד החדש שנקבע להגשת הסיכומים. בנסיבות אלו נחה דעתי כי אין מקום לרשות ערעור בעניין זה.

הבקשה נדחית.