רע"א 4895/19 פלוני נ. מכבי שירותי בריאות

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כבוד השופטת ארנה לוי ) מיום 10.7.2019 בת"א 17205-04-18, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים להגיש כתב תביעה מתוקן כתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. לצד זאת הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

1.

המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בטענות לרשלנות רפואית של המשיבות, בעקבות אבחון שגוי את המבקש 1 (להלן: "הקטין" ), בנם של המבקשים 2 ו-3 (להלן: "הורי הקטין" ), כמצוי על הספקטרום האוטיסטי. התביעה הוגשה כתובענה לנזקי גוף, ואגרה שולמה על פי סיווגה ככזו. ביום 5.3.2019 נדרש בית המשפט קמא לעניין סיווג התביעה, וקבע כי מדובר בתביעה כספית: פיצויים התבקשו בגין מנעד נזקים והוצאות שנגרמו מהאבחון השגוי, אך לא בגין פגיעה או ליקוי גופניים שנגרמו כתוצאה מהרשלנות הנטענת באבחון. משכך, נקבע כי על המבקשים להגיש כתב תביעה מתוקן, אשר במסגרתו יכמתו את הסעדים המבוקשים לערכם הכלכלי וישלמו אגרה בהתאם לערכם זה.

2.

המבקשים הגישו כתב תביעה מתוקן תוך בקשה לסווגו כתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף (להלן: "התביעה המתוקנת" ), וכן ביקשו ארכה להוספת חוות דעת רפואיות לצד התביעה המתוקנת. בהחלטתו מיום 10.7.2019 ציין בית המשפט קמא, בשנית, כי אין עסקינן בתובענה לפיצויים בגין נזקי גוף אלא בתובענה לסעדים כספיים. כן הוסיף כי על חוות הדעת הרפואיות להיות מוגשות במסגרת בקשה לתיקון כתב תביעה. לפיכך, התביעה המתוקנת לא התקבלה. למבקשים ניתנה אפשרות להגיש כתב תביעה העומד בתנאי החלטת בית המשפט עד ליום 18.7.2019, ולא תימחק תביעתם.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט קמא, שכן לקטין נגרמו כאב וסבל בשל אבחונו השגוי, בין היתר משום קבלת טיפולים רפואיים שלא תאמו את צרכיו, וכן נגרמו נזקים נפשיים להוריו. תביעה זו היא לשיטתם לנזקי גוף, ועל כן הם אינם מחויבים בפירוש הסכום הכלכלי הנתבע על ידם, בהתאם לתקנה 16(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984. כן טענו המבקשים כי חוות הדעת הרפואיות שביקשו להגיש לצד התביעה המתוקנת מהותיות לבירורה, ומשכך שגה בית המשפט קמא כשלא אפשר הגשתן. זאת, בייחוד לאור השלב המקדמי בו מצוי התיק.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

5.

עיקר משמעות סיווג תביעת המבקשים במקרה שלפניי, בשלב זה של ההליך, הוא לעניין האגרה הנדרשת עבור הגשתה לבית המשפט. תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות" ) מבחינות בין תשלום אגרה בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף (תקנה 5), אשר סכומה קבוע, לבין תשלום אגרה בתביעה לסעדים כספיים, אשר סכומה נגזר מגובה הפיצוי הנתבע (תקנה 2). ההגדרה של " תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף " בתקנה 1 לתקנות האגרות היא על דרך הריבוי בלבד (" לרבות תביעה לשיפוי או לפיצוי על תשלום פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל נזקי גוף, לרבות תביעה לפי חוק הפיצויים "), ואין בה כדי להבהיר מה בא בגדר המונח "נזקי גוף". אולם בדברי חקיקה אחרים מוגדר מונח זה כמתייחס ל "מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי..." (ראו סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975; סעיף 1 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964; סעיף 1 לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980). הגדרה זו מועילה לענייננו הן בשל החתירה לאחידות בפרשנות מונחי חיקוק (רע"א 5237/06 מדינת ישראל נ' מנסור , פסקה 6 (6.7.2008) (להלן: "עניין מנסור" )), והן בשל כך שהיא משקפת את המשמעות המקובלת של המונח. ואכן, הפסיקה שדנה בנושא קבעה כי עילת תביעה תוגדר "נזק גוף" אם היא עוסקת בפגיעה בגופו של אדם או בפגיעה או נכות נפשית שנגרמה לו בפועל, וליתר דיוק לעניין האחרונה – ליקוי רפואי בנפש (עניין מנסור , פסקאות 6–7; רע"א 8201/15 פלונית נ' משרד הבריאות , פסקה 9 (4.5.2016)). בענייננו, המבקשים לא טוענים כי אבחונו השגוי של הקטין יצר אצלו ליקוי או נכות, פיזית או נפשית. גם הנזקים הנטענים להורי הקטין, וזאת מבלי לחוות דעה לטבעם או לקשר הנדרש בין האבחון השגוי לבינם כניזוקים משניים – רובם ככולם אינם בגדר "פגיעה" החוסה תחת "נזק גוף", כפי שהמונח הוגדר בחקיקה והובהר בפסיקה.

6.

בתביעה המתוקנת פורטים המבקשים קשיים בלתי מבוטלים שחווה הקטין עקב אבחונו השגוי. בין היתר הליכים ואבחונים רפואיים שנאלץ לעבור, מעבר בין מסגרות חינוכיות שאינן מתאימות לו וקבלת טיפולים להם לא נדרש. כל זאת במשך שנתיים מיום האבחון השגוי ועד ליום בו ניתן אבחון התואם את מצבו האמיתי. יחד עם זאת, מהתביעה המתוקנת עולה כי פוטנציאל לפגיעה פיזית כתוצאה מהאבחון השגוי לא מומש ונחסך למרבה המזל מהקטין. לדוגמא, בפסקה 11 מתוארות בדיקות שהקטין אולץ לעבור, אך לא נטען כי הבדיקות גרמו לו נזק גופני. כן מצוין כי הנחיות טיפול שקיבלו הורי הקטין, אשר היו עשויות לגרום לנזק מעין זה, לא מולאו. כלשון התביעה: "התובעים טוענים כי במידה והקטין היה ממלא אחר הנחיות הנתבעות 1 ו-2 היה נגרם לו נזק גופני... ההורים שפעלו במשל שנים [...] להקטנת נזקיו של הקטין מנעו מהקטין נזקי גוף" . בפסקה 45 מצוין שכיום הקטין לומד בבית ספר כשתפקודו החברתי והישגיו בלימודים נורמטיביים ותואמים את גילו.

7.

המבקשים מוסיפים ופורטים קשיים רבים שחוו כהורי הקטין, כאשר האבחון השגוי הסב להם צער ולחץ, גרם לקשיים נפשיים, פגע בשגרת עבודתם ופרנסתם, ואף הביא להליך רפואי אותו נאלץ אב המשפחה לעבור. ואולם, קשיים אלו כשלעצמם, ובכל ההבנה למצבם הרגיש של ההורים, אינם עולים לכדי נזקי גוף, שכן אין הם מגיעים לדרגת " מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי" . ודוק, ככל שהורי הקטין מעוניינים לטעון כי הקושי הנפשי שנגרם להם עולה כדי נזק גוף (כגון שהוא עולה לכדי מחלת נפש, חו"ח) עליהם להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בהתאם להחלטת בית המשפט קמא.

8.

על יסוד כל האמור לא מצאתי כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. כפי שציין בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור, אף אם המבקשים יבחרו לצרף סעדים בגין נזקי גוף לתביעה, יש להבחין בינם לבין הסעדים הכספיים, אשר מהווים את החלק הארי של כתב התביעה המתוקן. עבור האחרונים יש לשלם אגרה על פי הנגזר מהם, בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות האגרות. לעניין פטור מאגרה, אשר התבקש כסעד חלופי בבקשה דנן, המשיבים רשאים לפנות לערכאה המבררת בהתאם לסעיף 14 לתקנות האגרות.

9.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לצידה. לגבי המועדים שקבע בית המשפט קמא להגשת כתב התביעה המתוקן על פי הוראותיו, הרי שלא מצאתי הצדקה בדין להתערב בעניין זה, משניתנה למבקשים שהות הולמת להגישו. לפנים משורת הדין, המבקשים רשאים להגיש את כתב התביעה המתוקן, בהתאם להוראות בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 5.3.2019, עד ליום 1.8.2019. אין צו להוצאות.