רע"א 4899/01 בני בנימין לקרץ י.י. (1993) בע"מ נ. ח'שיבון ח'ליל בע"מ - בפ

בפניי בקשה להפחתת סכום עירבון, ולהארכת המועד להפקדתו.

עילת הבקשה טמונה בהליכים קודמים בין הצדדים, אשר בהם נפסקו הוצאות לטובת המבקשת, הוצאות אשר לא שולמו עד עתה על ידי המשיבה. ההוצאות נפסקו בשתי החלטות שיפוטיות. האחת מיום 7.10.99, (להלן - ההחלטה הראשונה ) החליט בית המשפט המחוזי בחיפה על מחיקת תביעה (ת.א. 10130/96) שהגישה המשיבה כנגד המבקשת, מחמת העדר התייצבות מטעם המשיבה, ועל חיוב המשיבה בהוצאות המבקשת בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מס ערך מוסף. ההחלטה השנייה היא מיום 23.12.96, ובה נפסקו לטובת המבקשת 5000 ש"ח, בתוספת מע"מ (להלן - ההחלטה השנייה ) מדובר בערעור על החלטת רשם בעניין עיקול זמני, אשר בו נקבע כי ההוצאות בהליך יהיו לפי התוצאה הסופית של ההליך העיקרי. הואיל והליך זה נמחק, ועל כך אין חולק, טוענת המבקשת כי על המשיבה לשלם לה גם סכום זה.

למען השלמת התמונה יצויין, כי ההחלטה נשוא הבקשה לרשות לערער היא החלטה של בית המשפט המחוזי בנצרת, המתירה למפרק של החברה המשיבה להמשיך בניהול התובענה בת.א. 10130/96 (אשר נמחקה, כאמור). עוד יצויין, כי בדיון בבקשת המשיבה לבטל את ההחלטה בדבר מחיקת התובענה האמורה, קבע בית המשפט כי המדובר בבקשה מוקדמת, וכי ניתן יהיה לשוב ולפנות בעניין זה לבית המשפט אם יינתן למשיבה אישור לניהול התביעה, בידי בית המשפט של הפירוק. כאמור, אישור כאמור ניתן בהחלטה נשוא בקשת הרשות לערער ברע"א 4899/01.

מן הבחינה העקרונית, אין מחלוקת כי קיומו של חוב מצד המבקשת כלפי המשיבה, אשר עשוי להעמיד למבקשת זכות קיזוז אם המשיבה תחוייב בהוצאות כלפיה, יכול להוות "ערובה סבירה אחרת" במובן תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (ראו לעניין זה, למשל, רע"א 5672/94 פלמבאום נ' רענן , תקדין עליון 95(1) 399). המחלוקת היא בשאלה, האם חובה של המבקשת כלפי המשיבה הוא חוב ודאי ומגובש במידה כזו, אשר מאפשרת לבסס עליו חלופה להפקדתו של ערבון כספי.

נראה לי, כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. בסיס אחד לחוב הנטען של המשיבה בהוצאות המבקשת בהליכים קודמים טמון בהחלטה הראשונה, בדבר מחיקת התובענה של המשיבה. כאמור, במסגרת החלטה זו, חוייבה המשיבה בהליך שבפניי בהוצאות המבקשת בסך 10,000 ש"ח. ברם, נוכח ההחלטה המאשרת לכונס הנכסים הרשמי להמשיך בהליכים נגד המבקשת, היא ההחלטה נשוא הבקשה לרשות לערער, נתונה ההחלטה בדבר מחיקת התובענה בסימן שאלה, ונפתחה הדרך בפני המשיבה להביא לביטולה, ובתוך כך להביא לביטול חיובה של המשיבה בהוצאות במסגרת אותה החלטה. לעניין זה יש לציין, כי למשיבה טענות שונות ביחס לנסיבות שגרמו לאי ההתייצבות אשר עמדה בבסיס החלטת המחיקה, ויש להניח שטענות אלה יועלו במסגרת ההליך שיינקט לצורך בטול ההחלטה הראשונה.

אשר לחוב ההוצאות השני עליו מבוססת הבקשה שבפניי, הרי שזה נשען על ההחלטה השנייה בדבר חיוב בהוצאות במסגרת ערעור על החלטת רשם לגבי עיקול זמני, חיוב שהותלה בתוצאות הסופיות של ההליך. ברם, תוצאותיו הסופיות של ההליך תלויות בגורלה של ההחלטה על מחיקת התובענה האמור בת.א. 10130/96, וממילא גם חיוב זה בהוצאות הוא, עתה, חיוב שנוי במחלוקת.

במצב דברים זה, אינני סבור כי החיובים בהוצאות, עליהם מבוססת בקשת המבקשת בפניי, הם חיובים מגובשים וודאיים במידה כזו שניתן לראות בהם ערובה סבירה במקום הפקדתו של ערבון כספי להבטחת הוצאות המשיבה. היה ויידחו טענות המשיבה כנגד ההחלטה למחוק את תובענתה, או כנגד חיוביה הנזכרים בהוצאות, תוכל המבקשת לשוב ולחדש את בקשתה להמרת הערבון הכספי אשר חוייבה בהפקדתו.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה. הערבון הכספי יופקד בתוך 20 ימים מיום המצאתה של החלטה זו.