רע"א 4920/22 בן מוחה ארמונד נ. עו"ד רועי זאבי- בתפקידו כנאמן

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' פרידמן ) מיום 14.7.2022 בפש"ר 52570-06-15 ופש"ר 11299-09-15, בה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב פינויים מבית מגוריהם.

הרקע לבקשה

1.

בקליפת האגוז, נגד המבקשים מתנהלים הליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי. במהלך שנת 2015 ניתנו צווים לכינוס נכסיהם לבקשתם, ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד על נכסיהם. לאחר שלא עלה בידי המבקשים להגיש הצעת הסדר מטעמם ונוכח טענות המנהל המיוחד להתנהלות חסרת תום לב מצדם, ביום 3.10.2019 הוכרזו המבקשים פושטי רגל, משיב 1 מונה נאמן לנכסיהם (להלן: הנאמן ) ובית המשפט הורה לו לפעול לקידום הליכי מימוש דירת מגוריהם בעיר עכו.

2.

בעקבות ההכרזה, פורסמה הודעה בדבר העמדת דירת המגורים למכירה, הוגשו הצעות לרכישה, נערכה התמחרות ובסופה הוכרזו זוכים (להלן: הזוכים ). בטרם אישור עסקת המכר עם הזוכים, ביום 20.6.2021 איפשר בית המשפט המחוזי למבקשים להודיע בתוך 7 ימים האם בכוונתם להפקיד סך של 640,500 ש"ח עבור פדיון זכויותיהם במקרקעין (סכום השווה לשווי זכויותיהם בנכס פחות שווי הדיור החלופי כפי שהוערך על ידי בית המשפט), שאם לא כן, יאושר המכר לזוכים.

3.

המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על ההחלטה האמורה, ועמו בקשה לעיכוב ביצועה עד להכרעה בערעור (ע"א 5599/21). ביום 26.10.2021, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, נעתר בית המשפט (השופט י' עמית ) לבקשה לעיכוב ביצוע ובלבד שבתוך 45 ימים יופקד על ידם סך של 630,000 ש"ח. נקבע כי ככל שלא יופקד הסכום האמור במועד שנקבע, יבוטל עיכוב הביצוע. המבקשים לא הפקידו את הסכום במועד שנקבע והגישו בקשה להארכתו. בית המשפט נעתר לבקשה לפנים משורת הדין, אך גם לאחריה לא הופקד הסכום ובקשה נוספת להארכת המועד נדחתה ביום 1.2.2022.

4.

על רקע האמור, ביום 10.2.2022, לבקשת הנאמן, הורה בית המשפט המחוזי על פינוי המבקשים מדירתם בתוך 30 ימים לצורך התקשרות עם הזוכים בהסכם מכר. ביום 7.3.2022, בסמוך לחלוף המועד שקבע בית המשפט המחוזי ולאחר שערעורם לבית משפט זה נדחה לגופו, עתרו המבקשים לעיכוב ביצוע הליך פינוי הדירה בשישה חודשים. נטען כי דחיית מועד הפינוי הכרחית על מנת לאפשר להם, בשל גילם ומצבם הרפואי, לאתר דירה חלופית שתענה על צרכיהם. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו ביום 7.4.2022 בקבעו כי מדובר בבקשה לעיון חוזר בהחלטות קודמות שלא נמצאה לה הצדקה כאשר הגיעה העת לשים קץ "לגרירת הרגליים" מצד המבקשים. חרף זאת, מצא בית המשפט ליתן למבקשים ארכת היערכות אחרונה בת 60 ימים.

5.

חרף האמור, ביום 10.7.2022 הגישו המבקשים בקשה נוספת להארכת המועד לפינויים. המבקשים ציינו כי הם מצאו דירה להשכרה ראויה למגורים, אולם מבדיקה מול המשכיר עולה כי המועד המוקדם ביותר לאכלוסה הוא יום 10.9.2022. עוד ביקשו המבקשים כי עד להפקדת כספי התמורה בקופת הכינוס, בית המשפט יורה לנאמן להעביר מתוך קופת הכינוס תשלום עבור מימון שכר הדירה למשך 18 חודשים ומימון הוצאות הובלת חפציהם. הנאמן התנגד לבקשה. נטען כי ככל שביקשו המבקשים להרהר אחר החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.4.2022, בה נדחתה בקשתם לדחיית הפינוי בשישה חודשים, היה עליהם להגיש ערעור עליה. אלא שהם לא עשו כן, ואף נמנעו מלקיים את ההחלטה תוך עשיית דין עצמי. כמו כן, טענת המבקשים לפיה יואילו להתפנות עד ליום 10.9.2022 היא בגדר אחיזת עיניים, שכן לוּ היה בכוונתם הכנה להתפנות מרצון, הם היו מציגים הסכם התקשרות עם המשכיר הפוטנציאלי. הנאמן ציין כי גם הזוכים מתנגדים להארכת המועד. באשר לבקשת המבקשים להפקדת הסכום עבור מימון הדיור, נטען כי מדובר בבקשה מקוממת המבטאת אך את ניסיונם של המבקשים לאחוז בנכס בכל דרך אפשרית, כאשר אם תוגש בקשה מתאימה לאחר פינויים מהנכס, ניתן יהיה להידרש לה.

6.

ביום 14.7.2022 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים מנימוקי הנאמן. נקבע כי למבקשים ניתן זמן היערכות משמעותי ביותר, בן למעלה משנה, ונראה כי בקשתם הנוכחית אינה אלא ניסיון נוסף לסכל את הליך הפינוי. נוכח חלוף הזמן, יש ליתן את הבכורה לאינטרס הזוכים כמו גם לאינטרס הנושים בהליך. בית המשפט הוסיף וקבע כי ככל שיוצג על ידי המבקשים הסכם שכירות, ניתן יהיה לשקול את בקשתם להעביר סכום מקופת הכינוס לידיהם או לידי המשכיר.

7.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט בהערכת הנזק שייגרם להם אם לא יעוכב הפינוי לתקופה קצרה בלבד, שכן פינויים בעת הזו יותיר אותם, בגילם המתקדם ובמצבם הרפואי שאינו שפיר, ללא קורת גג. המבקשים ציינו כי גם אמה של המבקשת מתגוררת עמם וגם היא צפויה להיפגע מפינוי הדירה, בשל גילה המתקדם ומצבה הבריאותי הקשה. עוד הם הוסיפו שעל פי ההלכה הפסוקה, נטיית בית המשפט היא להיעתר לבקשות לעיכוב פינוי מנכס המשמש למגורים בשים לב לנזק הרב הגלום בכך. דברים אלה אמורים בפרט בשים לב לכך שהסכם המכר עם הזוכים טרם נחתם והתמורה טרם שולמה, וברי שבנסיבות אלה יש להעדיף את זכויותיהם של המבקשים על פני זכויות הזוכים. המבקשים הדגישו כי הם הפנימו שיידרשו לעזוב את דירת מגוריהם, אולם מועד הכניסה לדירה המותאמת למגבלותיהם הוא רק ביום 15.9.2022. בהקשר זה צורף לערעורם מכתב מטעם מתווכת על פיו כל תנאי השכירות סוכמו עם המשכיר ומועד החתימה על הסכם השכירות אינו מצוי בשליטתם. על רקע כל האמור טענו המבקשים כי יש להיעתר לבקשתם למתן ארכה קצרה וזניחה שתמנע את הנזק הרב שעתיד להיגרם להם.

דיון והכרעה

8.

דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

9.

הן בית המשפט המחוזי והן בית משפט זה הלכו כברת דרך משמעותית לקראת המבקשים. תחילה ניתנה להם האפשרות להגיע להסדר עם נושיהם באופן שייתר את הצורך במימוש דירתם. אלא שהמגעים העלו חרס. חרף זאת, לאחר שהוכרזו המבקשים פושטי רגל ולאחר שנערכה התמחרות וכבר הוכרזו זוכים לרכישת הדירה, ניתנה למבקשים הזדמנות לפדות את זכויותיהם בסכום השווה להצעה הזוכה. המשיבים לא עמדו במועד שהוקצב להם על ידי בית המשפט המחוזי לצורך כך, אולם חרף האמור מועד זה הוארך. בעקבות הגשת ערעורם על ההחלטה, גם בית משפט זה נעתר לבקשתם והורה על עיכוב ביצוע ההחלטה בכפוף להפקדת סכום מסוים על ידם. אלא שגם בכך לא עמדו המבקשים. לפנים משורת הדין הוארך מועד ההפקדה, אך גם לאחר מכן לא הפקידו המבקשים את הסכום בו חויבו ועיכוב הביצוע בוטל. גם לאחר דחיית ערעורם פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי לעיכוב פינויים למשך שישה חודשים ובקשה זו נדחתה תוך שניתנה להם ארכה אחרונה בת 60 ימים לצורך היערכותם לפינוי. המבקשים לא נקטו בהליך ערעורי לגבי החלטה זו, וגם לא קיימו אותה. כחודש ימים לאחר המועד בו היו אמורים המבקשים לפנות את דירתם, הם הגישו את הבקשה הנוכחית בה עתרו לדחיית המועד בחודשיים נוספים, עד ליום 10.9.2022, כאשר בבקשה שלפנַי שוב שוּנה המועד הנטען ליום 15.9.2022.

10.

הנה כי כן, במשך למעלה משנה הועדפו האינטרסים של המבקשים על פני האינטרסים של נושיהם ושל הזוכים. בתוך כך העמיד בית המשפט לנגד עינו הן את המשמעויות הקשות שיש לפינוי אדם מבית מגוריו והן את גילם ומצבם הרפואי של המבקשים ושל אם המבקשת. אלא שהמבקשים הגדישו את הסאה, תוך שעשו דין לעצמם, באופן שהביא את בית המשפט למסקנה כי בעת הזו נוטה הכף לטובת העדפת האינטרסים של הנושים והזוכים על פני אלה של המבקשים. בשים לב להתנהלות המבקשים כמתואר לעיל, לחלוף הזמן הרב מאז הכרזת הזוכים, ולכך ששאלת פינויים של המבקשים מדירתם למעשה אינה שנויה במחלוקת (שכן אף הם, כלשונם, "הפנימו" זאת), איני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. זאת בפרט בשים לב להלכה הפסוקה לפיה התערבות ערכאת הערעור בשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של פשיטת רגל תיעשה במקרים חריגים בלבד (וראו: רע"א 8453/20 אבלס נ' אוברסיס , פסקה 16 (15.2.2021), אמת מידה הרלוונטית גם ביחס לאופן ניהול הליכי מימוש נכסים של חייבים, ובכלל זה דירת מגורים; ראו למשל: רע"א 1858/21 דבוש נ' עו"ד גלית שוקרון – הנאמנת , פסקה 9 (3.5.2021)). אם נלמד מניסיון העבר, קיימת סבירות גבוהה שהיעתרות לבקשה זו אך תוביל לבקשה נוספת הדומה לה.

11.

בשולי הדברים אוסיף כי לא מצאתי שיש במכתב שצורף על ידי המבקשים בעניין מועד החתימה על הסכם השכירות, כדי לשנות מהמסקנה האמורה. אף אם אניח כי יש במכתב זה כדי לספק ודאות לגבי מועד כניסתם לדירה, בנסיבות העניין גוברים האינטרסים הנוגדים כמפורט לעיל. אף לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים לפיה העובדה שלא נחתם הסכם עם הזוכים מטה את הכף לטובתם. בית המשפט המחוזי ציין כבר בהחלטתו מיום 7.4.2022 כי הטעם לאי-ההתקשרות בהסכם עם הזוכים הוא אי-פינויים של המבקשים את הדירה, ואין לאפשר להם להיבנות מכך.

הבקשה נדחית אפוא ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.