רע"א 4923/07 יעקב אליאס נ. עמיגור ניהול נכסים בע''מ

החלטה זו עניינה שתי בקשות ערעור שהגיש המבקש - רע"א 4392/07 ורע"א 7414/07 - בעניין הפסקת הטיפול בהליכיו בבית המשפט המחוזי.

1.

ביום 26.3.06 נתן בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופט ד' חסדאי) פסק דין (ת.א 786/04) שהורה למבקש לפנות את הדירה ברחוב ביאליק 302/2 באשקלון (להלן: הדירה ), הואיל ולא הוכיח כל זכות חוקית להחזיק בה (להלן: פסק הדין ).

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' טימור) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, הואיל וסבר שלא הוגשה בקשה בעניין זה לבית משפט השלום כנדרש על פי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בעניין זה ( רע"א 1551/07 ) קבעתי כי הגם שלא הוצגה אסמכתא להגשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט השלום, הרי שלמעשה הוא קיים דיון בנושא. משכך, הוריתי כי יש להשיב את הבקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בה לגופו של עניין.

3.

במסגרת הטיפול בעניינו של המבקש נתן בית המשפט המחוזי החלטה, לפיה בשל פגמים שנפלו בכתבי הטענות שהגיש המבקש, הותנה המשך הטיפול בהליכיו, לרבות הבקשה לעיכוב ביצוע, בתשלום סך של 1,500 ₪ לכיסוי הוצאות המשיבה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור ( רע"א 4923/07 ) שלוותה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המבקש, אין זה הוגן לתלות את גורל הערעור, שנסוב על פינויו מדירת מגוריו, בתשלום כספי בגין פגמים טכניים. כן, טען המבקש כי המשיבה פעלה בחוסר ניקיון כפיים והטעתה את בית המשפט המחוזי, כשטענה שבית המשפט העליון הכריע בבקשת רשות הערעור בטרם נעשה כן, לטענתו.

בהחלטה שנתתי ביום 22.7.07 לא מצאתי מקום להיענות לבקשות המבקש. באשר לבקשה לעיכוב הביצוע נקבע כי כאמור ברע"א 1551/07, הטיפול בנושא הוא בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ועל כן כל בקשה בעניין זה יש להפנות אליו. לגופו של עניין, נקבע כי מאחר שהמבקש לא צירף מסמכים הנוגעים למצבו הכלכלי אין לקבל את טענותיו באשר לעוות דין שכביכול נגרם לו בשל החיוב הכספי שהושת עליו.

3.

לאחר מתן ההחלטה, הגיש המבקש שלוש בקשות נוספות - נשוא החלטה זו - במסגרת רע"א 4923/07: בקשה לעיון חוזר, "בקשה למתן החלטה לאלתר" ובקשה לסעד ביניים. בתגובה שהגישה המשיבה נטען כי אין מקום להיענות לבקשות, הואיל וההחלטה מיום 22.7.07 סתמה את הגולל על הליך זה.

עיינתי בטענות הצדדים, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות. ההחלטה שניתנה ביום 22.7.07, בה נדחתה בקשתו של המבקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, הביאה לסיומו של ההליך המשפטי בעניינו, ומשכך הליך זה מוצה. כידוע, אין בסמכותו של בית המשפט לאפשר עיון חוזר בבקשה שיהיה בבחינת "גלגול רביעי", אף אם הבקשות נתמכות המסמכים שלא הוגשו במסגרת בקשת רשות הערעור (ראו למשל: בג"צ 1918/96 כהן נ' שופטת בית-המשפט העליון (לא פורסם, 8.9.96) ; רע"א 9146/06 מירוצ'ניק נ' נעלה - עמותה להתיישבות בשומרון של עובדי תעש"א בישראל (לא פורסמה, 25.3.07)).

4.

ביום 24.6.07, בשל התעלמות המבקש מהוראת בית המשפט בדבר תשלום הוצאות למשיבה, מחק בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש. לפיכך, ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, במסגרתם נקבע כי עליו לפנות את הדירה עד ליום 4.9.07. גם על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור ( רע"א 7414/07 ), ובה חזר על הטענות שהעלה במסגרת רע"א 4923/07. בד בבד הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. בתגובתה טענה המשיבה כי בית המשפט לא הוטעה וכי לא נעשה כל מעשה מרמה מצידה, כפי שניסה לטעון המבקש. לטענת המשיבה, דווקא המבקש הוא זה שפעל בחוסר ניקיון כפיים בכך שהעלים פרטי מידע רלוונטיים מבית המשפט. כך למשל, הוא הסתיר, לטענתה, את בעלותו בדירה נוספת באשקלון – ממצא עובדתי שנקבע בפסק הדין.

גם דינה של בקשה זו להידחות. הגם כי מבחינה פורמאלית שמורה למבקש הזכות להגיש בקשת רשות ערעור נוספת על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.6.07, הרי שמבחינה מהותית מדובר בחזרה על האמור בבקשה שהגיש ברע"א 4923/07, שנדונה ונדחתה. כאמור, לא מצאתי כי היה בחיוב המבקש בתשלום 1,500 ש"ח כתנאי להמשך הטיפול בהליכים כדי לפגוע במתן יומו של המבקש בבית המשפט. מהשתלשלות העניינים עולה כי בית המשפט שב והעניק למבקש הזדמנויות לשלם סכום זה לאחר שחלף המועד שקבע לכך, אף לפנים משורת הדין. משבחר המבקש שלא לנצל את ההזדמנויות שנקרו בדרכו, אין לו להלין אלא על עצמו.

לאור האמור, הבקשות ברע"א 4923/07 וברע"א 7414/07 נדחות.

5.

לסיום, אציין כי הבקשות שהגיש המבקש, נוסחן אינו בהיר, מה שהקשה על מלאכת השיפוט. יתר על כן, יש להצר על סגנונו הבוטה, הגס, והמשתלח של המבקש. שפה כזו מקומה לא יכירנה בכתבי טענות המוגשים לבית המשפט. הגם כי ערה אני למצוקתו של המבקש, איני רואה בה כדי להצדיק את הדרך בה בחר להציג את עניינו. לאור האמור, ובהתחשב בכך שנתבקשה תגובת המשיבה, אני מחייבת את המבקש לשאת בשכר טרחת עורך דין על סך 1,000 ₪ ובהוצאות משפט.