רע"א 4929/04 אלי פינס נ. חומרי בנין יוסי בע"מ

חומרי בנין יוסי בע"מ (להלן: המשיבה) פתחה בשנת 1998 תיק הוצאה לפועל מספר 12-06300-98-5 בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה כנגד חברת א.ד.נ מרכז בנייה בכרמל בע"מ (להלן: החברה) וכנגד המבקש, אשר הינו בעל מניות בחברה, בגין שטר שהינו שיק שמשכה החברה ואשר הוגש לביצוע (להלן: השטר).

המבקש צורף כחייב לתיק ההוצאה לפועל בהסתמך על כתב ערבות אישית עליו חתם בשעתו. הן המבקש והן החברה הגישו התנגדות לביצוע השיק. בדיון שהתקיים בפני רשם בית-המשפט בחדרה ביום 9.7.98 (הרשם א' קפלן, להלן: הרשם) טען המבקש, כי כתב הערבות שונה באופן כזה, שהגבלת סכום הערבות עד לסך של 30,000 ש"ח בלבד נמחקה. הרשם נעתר באופן חלקי להתנגדות המבקש ונתן לו רשות להתגונן על כל סכום שמעל 30,000 ש"ח.

על החלטתו של הרשם מיום 9.7.98 ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה. ביום 13.4.99 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ביין, ר' חפרי-וינוגרדוב ו-א' רזי) את ערעורו של המבקש וקבע, כי בהסכמת הצדדים תינתן למבקש ולחברה רשות להתגונן על מלוא החוב בטענה לכישלון תמורה מלא. בית-המשפט המחוזי התנה את רשות הערעור בתנאי, שתוך 7 ימים מיום מתן פסק-הדין ימציאו המבקש והחברה ערבות בנקאית בסך של 10,000 ש"ח וערבות צד ג' להבטחת יתרת סכום התביעה.

דא עקא, המבקש לא המציא את הערבות הבנקאית וערבות צד ג' שנדרשו ממנו ולפיכך ערעורו נדחה והחלטת הרשם מיום 9.7.98 נותרה על כנה.

ביום 30.12.03 הגיש המבקש לראש ההוצאה לפועל בחדרה בקשה בטענת "פרעתי", לפיה תיק ההוצאה לפועל מספר 12-06300-98-5 נפתח כנגד המבקש שלא כדין, משום שהמבקש חתם על כתב ערבות אישית שאיננה ערבות שטרית ומשכך המבקש איננו ערב למשיבה בערבות שטרית ולא ניתן כלל לפעול כנגדו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, אלא באמצעות תביעה רגילה בלבד. ראש ההוצאה לפועל בחדרה דחה ביום 1.1.04 את הבקשה בנימוק, שהמבקש עצמו אישר, כי הוא לא המציא את הערבות הבנקאית שנדרשה על-ידי בית-המשפט המחוזי.

על החלטתו האחרונה של ראש ההוצאה לפועל מיום 1.1.04 ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) קבע, כי אמנם נראה, שבתחילת ההליכים אכן נפל פגם בכך שהמבקש צורף כצד לבקשה לביצוע שטר על-סמך התחייבות אישית שחתם לטובת החברה ולא על-סמך ערבות הצריכה להופיע על השטר עצמו, אך בסופו של דבר פסק בית-המשפט המחוזי, כי אין בכך כדי להועיל למבקש, מקום שהיה מוטל עליו לטעון טענה זו בפני ראש ההוצאה לפועל. בית-המשפט המחוזי קבע, שגם אם היה מניח שהפגם שנפל חמור הוא, הרי ממילא פגם זה נרפא בפסק הדין של בית-המשפט המחוזי שניתן בערעור ובהסכמתם של הצדדים ביום 13.4.99.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש בעיקר, כי נפל פגם בהליך, מקום שלא המבקש או באי כוחו ואף לא ראש ההוצאה לפועל שמו ליבם לכך שהערבות מכוחה נתבע המבקש איננה ערבות שטרית, אלא ערבות כללית, אשר אינה יכולה לשמש בסיס לבקשה לביצוע שטר במסגרת הליך של הוצאה לפועל ומשכך לא הייתה לראש ההוצאה לפועל סמכות עניינית לדון בתיק. המבקש טוען, כי טענה בדבר העדר סמכות עניינית ניתן להעלות בכל עת ולו גם בשלב הערעור היות שגבולות הסמכות העניינית אינן ניתנות להתניה כלל.

המשיבה טענה, מנגד, כי המבקש מנסה בהעלאתו שאלה עובדתית ומשפטית לתקוף פסק דין חלוט מזה שבע שנים לערך. לטענת המשיבה, המבקש מנסה להסיט את הדיון לתחום דיני השטרות בעוד שדחיית הערעור בבית-המשפט המחוזי נומקה בעיקר על רקע הכלל של סופיות הדיון. המשיבה גם ביקשה לדחות את טענת חוסר הסמכות העניינית שהעלה המבקש וזאת משום שבית-משפט השלום - אליו הוגשה התנגדות המבקש לביצוע שטר – דן בטענה ודחה אותה.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור נחה דעתי, כי דינה להידחות. רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני בית-המשפט המחוזי והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

יתרה מזאת. בית-משפט זה כבר פסק, כי לאחר שבית-משפט דן בעניין ונתן את פסקו, שוב לא תוכל לצוף ולעלות שאלת הסמכות העניינית בכל שלב נוסף של הדיון (ראו ע"א 1049/94 דור אנרגיה בע"מ נ' חמדן , פ"ד נ(5) 820, 829). דין זה אינו מצטמצם "לשיקולים מעשיים של יעילות המערכת הדיונית בלבד, אלא שורשיה נובעים מתפיסה רחבה יותר של מניעות שיסודה בחובת תום לב ומניעת שימוש לרעה בהליכי בית המשפט על ידי צד המפסיד במשפט, המעלה לראשונה בערעור טענת העדר סמכות עניינית של הערכאה הדיונית" (ראו ע"א 1662/99 חיים נ' חיים , פ"ד נו(6) 295, 312-310 וכן רע"א 11220/04 אמיר מוקלד (קטין) נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם)).

לא זו אף זו. בסוגיה דנא הנני רואה עין בעין את קביעתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, לפיה גם אם נראה שבתחילת ההליכים אכן נפל פגם בכך שהמבקש צורף כצד לבקשה לביצוע שטר על-סמך התחייבות אישית שחתם לטובת החברה ולא על-סמך ערבות אוואל הצריכה להופיע על השטר עצמו, אזי לא היה בכך כדי להועיל למבקש, מקום שהיה מוטל עליו לטעון טענה זו בפני הרשם.

דעתי היא, כי על מקרה זה חלה תורת הבטלות היחסית, אשר לפיה "בכל מקרה בו נפל פגם משפטי, אם בפסק דין של בית משפט ואם בהחלטה של רשות מינהלית, בגדר הסמכות או מחוץ לסמכות, יש לבדוק את נסיבות המקרה, בראש ובראשונה את מהות הפגם, ולהתאים את הסעד שיינתן על ידי בית המשפט לכל הנסיבות" (ראו רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי , פ"ד נה (4) 673, בעמ' 685). נסיבותיו של המקרה דנן הן כאלה שעל החלטת הרשם, לגביה מלין המבקש, הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי והערעור נדון בפני הרכב של שלושה שופטים ואף נתקבל על-ידם בהסכמתם של הצדדים. המסקנה הנדרשת הינה, שגם אם נפל פגם בהחלטתו של הרשם, הרי שהוא נרפא בפסק הדין של בית-המשפט המחוזי. למבקש ניתנה הזדמנות הוגנת להעלות את טענותיו העובדתיות והמשפטיות לגבי ערבותו לשטר במסגרת התנגדותו לביצוע השטר בפני הרשם ואף במסגרת הערעור, אולם הוא לא עשה כן ומכיוון שכך החלטת הרשם הינה בבחינת פסק-דין חלוט.

אשר-על-כן בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיבה שכר-טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח.