רע"א 4932/14 יצחק וולך נ. עמירון סי.טי.אל מימון והשקעות בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) מיום 26.6.2014 בתיק רע"א 12564-05-14, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט מ' סובל ) אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל אשר מינה את בא-כוחה של המשיבה ככונס נכסים למכירת מיטלטלין מעוקלים השייכים למבקש. לצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא.

1.

בתיק הוצאה לפועל אותו פתחה המשיבה מינה רשם ההוצאה לפועל, ביום 5.2.2014, את בא-כוחה של המשיבה, עו"ד סלפוי, ככונס נכסים למכירת כתבי יד עתיקים ופריטי יודאיקה השייכים למבקש-החייב. בהחלטת הרשם על מינוי כונס הנכסים נדחו טענות המבקש באשר ליושרו ולמהימנותו של עו"ד סלפוי, ולא התקבלה בקשתו למינוי כונס נכסים "נייטרלי". עוד נקבע בהחלטה כי "לא הוכח כי היה דופי בהתנהגותו של בא כוח הזוכה ולא הובא לפניי נימוק לשלילת האמון בו. כמו כן, לא מצאתי כי הוכחו נגדו הטענות בדבר כשלונו בעבר בתפקידו ככונס נכסים ... מדובר בהאשמות כבדות משקל אשר לא הונח בסיס עובדתי איתן להוכחתן כלל".

בית משפט השלום דחה את בקשת רשות הערעור על ההחלטה באומרו כי ההנמקה של רשם ההוצאה לפועל מקובלת עליו במלואה. בית המשפט הוסיף וציין כי ממילא נדרש כונס הנכסים לקבל את אישור הרשם לכל פעולה שיבקש לנקוט, כך שמכירת המיטלטלין תתבצע תחת פיקוח שיבטיח כי המכירה תתקיים באופן ראוי.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי החלטות בדבר זהותו של כונס נכסים מצויות בשיקול דעת רשם ההוצאה לפועל וכי הוא לא מצא סיבה שתצדיק את התערבותו בהחלטה.

2.

בקשת רשות הערעור דנא, במסגרתה מעוניין המבקש לבטל את החלטת בית משפט קמא ולמנות כונס נכסים "נייטרלי" במקום עו"ד סלפוי, מתבססת על טענות המופנות כלפי יושרו והגינותו של עו"ד סלפוי. המבקש מצביע על מספר החלטות ופסקי דין של ערכאות שונות שבהם, לטענתו, הטיל בית המשפט דופי בהתנהלות עו"ד סלפוי. לפיכך נטען כי אין מקום לאפשר לו למכור, ככונס נכסים, את כתבי היד ופריטי היודאיקה שבבעלות המבקש. המבקש מוסיף וטוען כי עו"ד סלפוי הסתיר מרשם ההוצאה לפועל את הביקורת שהוטחה בו על-ידי בתי משפט בעבר וכי הוא הטעה את בית המשפט בכך שהצהיר כי טיפל במאות תיקי כינוס נכסים לאורך 40 שנה בלי שנפל דופי בפעולותיו . נטען כי בשל הטעייה זו בלבד יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולהדיח את עו"ד סלפוי מתפקידו. המבקש מוסיף כי רק לאחר שניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל, נודע לו על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו משנת 1995 בתיק פירוק 86/95, המתייחסת לעו"ד סלפוי, אשר במסגרתה הודח מתפקידו כמפרק זמני של חברת בר גבע (להלן: עניין בר גבע ). המבקש מציין כי החלטה זו לא עמדה לפני רשם ההוצאה לפועל בעת שהחליט על מינוי כונס הנכסים. המבקש הביא את ההחלטה לידיעת בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אך לטענתו ערכאות אלה לא התייחסו להחלטה במפורש ובאופן מעמיק. לטענת המבקש הדברים האמורים בהחלטה מצדיקים את קבלת בקשת רשות הערעור ושינוי החלטת הרשם.

יצוין כי המבקש לא צירף לבקשתו בהליך דנא את החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניינו, כנדרש, ועל-כן ההתייחסות להחלטה זו מבוססת על עיון, באמצעות "נט המשפט", בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט השלום, אשר אליה צירף המבקש את החלטת הרשם.

הכרעה

3.

לאחר העיון בבקשה ובהחלטות הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלי שנתבקשה תשובה. כידוע, רשות ערעור "בגלגול רביעי" תינתן במקרים חריגים שבחריגים, כגון מקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות מיוחדת החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת (ראו, למשל, רע"א 2353/13 הלפרין נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (13.5.2013), וההפניות שם).

כאמור בהחלטות הערכאות הקודמות, על-פי סעיף 80(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, רשאי רשם ההוצאה לפועל למנות את בא-כוחו של הזוכה בתיק הוצאה לפועל ככונס נכסים, והדבר נתון לשיקול דעתו. לפיכך טענות המבקש מתמקדות באופן בו הפעיל הרשם את שיקול דעתו במינוי עו"ד סלפוי, שהיא סוגיה שאינה חורגת מדלת אמותיו של הסכסוך הספציפי שבין הצדדים ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. לא זו אף זו – מדובר בעניין הנתון במידה רבה מאד לשיקול דעת הערכאה הדיונית (במקרה דנא – רשם ההוצאה לפועל) ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב באופן הפעלת שיקול הדעת, אלא אם נפל פגם חמור בעניין זה. מדובר בעניין הנוגע לאופן הפעלת הסמכות לצורך קידום ומימוש הליכי ההוצאה לפועל, אשר לגביו, בדומה להחלטה בדבר סדרי הדיון, ראוי להותיר בידי לשכת ההוצאה לפועל שיקול דעת רחב כדי לאפשר לה לפעול ביעילות. קל וחומר כאשר מדובר בבחינת ערעורית שלישית של ההחלטה האמורה, המותנית בקבלת רשות. במצב הדברים הנדון בענייננו, לא היתה כל הצדקה לפנייה לבית משפט זה, הן נוכח היות הסוגיה עניין פרטני לצדדים ללא כל היבט כללי, הן נוכח העובדה שמדובר בסוגיה לגביה נמסר לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב שאין נטייה להתערב באופן הפעלתו והן נוכח העובדה ששתי ערכאות ערעוריות ביטאו עמדה ברורה ביחס לטיעוני המבקש. הפניה לבית משפט זה לצורך קיום דיון ב"גלגול רביעי" צריכה להיעשות רק במקרים יוצאי דופן המעוררים שאלה עקרונית כללית, וחריגה ברורה מהגבלה זו כמוה, במידה מסוימת, כשימוש לרעה בהליכי משפט ובזכות הגישה לערכאות.

4.

אוסיף כי עיינתי בהחלטה בעניין בר גבע , שניתנה לפני קרוב ל-20 שנה, ועל-אף שהיא כוללת התייחסות קצרה וביקורתית לעו"ד סלפוי, לא מצאתי כי יש באמור בה כדי להצדיק התערבות בהחלטות הערכאות הקודמות, בייחוד כאשר מדובר בבקשה ב"גלגול רביעי". כמו כן, לא למותר לציין כי מאחר שמכירת כתבי היד ופריטי היודאיקה השייכים למבקש תתבצע בפיקוח רשם ההוצאה לפועל, רבות מחששות המבקש באשר למכירת חפציו בתמחור חסר זוכות למענה מספק.

5.

בפסקה 60 לבקשת רשות הערעור מציין המבקש החלטה נוספת של רשם ההוצאה לפועל, שלא צורפה לבקשה דנא, מיום 27.4.2014. על-פי האמור בבקשה שלפניי, ניתן להבין כי בהחלטה זו של הרשם יש התייחסות ישירה לטענות המבקש כלפי עו"ד סלפוי בקשר עם ההחלטה בעניין בר גבע . בבקשה דנא פורש המבקש על-פני מספר עמודים טענות כנגד החלטה זו של הרשם מיום 27.4.2014.

ככל שרשם ההוצאה לפועל אכן החליט כאמור, קיימות מספר בעיות בהתנהלות המבקש בעניין זה: ראשית , היה על המבקש לצרף את החלטתו הנ"ל של הרשם (כמו גם את החלטת הרשם מיום 5.2.2014) לבקשה דנא. שנית , אם מעוניין המבקש לטעון כנגד ההחלטה מיום 27.4.2014, עליו לפנות בהשגה כדין לבית משפט השלום, אך בכל מקרה לא ניתן לצרף טענות כלפי החלטה אחת לבקשת רשות ערעור המוגשת כלפי החלטה אחרת. זאת ועוד, ככל שהרשם אכן התייחס בהחלטתו לטענות המבקש לעניין בר גבע , יש בכך כדי לספק מענה לטענתו המרכזית של המבקש בבקשה זו ביחס ל"התעלמות" הערכאות הקודמות מההחלטה בעניין בר גבע .

6.

כמפורט לעיל, הבקשה לא מצדיקה מתן רשות ערעור ודינה להידחות. על-כן ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. לפנים משורת אין צו להוצאות, אף כי נראה שהיתה הצדקה לחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הגשת בקשה שעל פי כל קנה מידה לא היה לה מקום.