רע"א 4937/12 יעקב הלוי נ. נפתלי נביאן

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגנית הנשיא ש' דברת ) אשר דחה את ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופט א' באומגרט ) בשל אי-הפקדת עירבון.

1.

בשנת 2003 הכניס המבקש את רכבו למוסך שבבעלות המשיבים, לאחר שהרכב נפגע בתאונה קשה. המשיבים הגישו למבקש הצעת מחיר לתיקון הרכב, והוסכם כי המבקש ידאג להספקת חלקי החילוף הדרושים, ואילו המשיבים יבצעו את העבודה בלבד. עקב סכסוך שהתגלע בין הצדדים, שהה הרכב במוסך כשלוש שנים עד שנגרר על-ידי המשטרה. המבקש הגיש תביעת פיצויים לבית המשפט לתביעות קטנות בקריית גת (ת"ק 1505/05 הלוי נ' נפתלי ), שבה טען כי ברכבו בוצע תיקון לקוי וכי יש לפצותו בגין נזק שנגרם לו עקב ירידת ערך משמעותית של רכבו. בכתב ההגנה טענו המשיבים כי פנו פעמים רבות אל המבקש בבקשה שימציא להם את חלקי החילוף כמוסכם, אך זה לא עשה כן. על פי הנטען, בחלוף הזמן, ומשלא נטל המבקש את רכבו, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה המבקש ישלם סך של 500 ש"ח בגין תיקון הרכב, ויפנה את רכבו מן המוסך – אך זה לא עמד בה. כן הגישו המשיבים תביעה שכנגד בטענה כי נוכח האמור, יש לחייב את המבקש בתשלום בסך כ-50 אלף ש"ח בגין דמי חנייה במוסך עבור תקופת שהיית הרכב במוסך. ביום 12.9.2006 לא התייצבו המשיבים לדיון שנקבע בתיק. בית המשפט (כב' השופט ד' פולוק ) החליט לדון בתביעה בהעדר המשיבים, ולבסוף פסק כי עליהם לפצות את המבקש בסך של 17,800 ש"ח. המשיבים הגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרם, שבה טענו כי מועד הדיון "נשמט מזכרונם". ביום 26.11.2006 קיבל בית המשפט את בקשתם, נוכח סיכויי ההצלחה לקבלת הגנתם. בהמשך, נמצא כי המחלוקת שבין הצדדים בתיק מורכבת מדי לדיון במסגרת תביעה קטנה. משכך הורה בית המשפט ביום 3.9.2.2007 על העברת התיק לבית משפט השלום.

2.

בית משפט השלום בקריית גת שאליו הועבר התיק (כב' השופט א' באומגרט ) דחה את תביעת המבקש וקיבל את התביעה שכנגד שהגישו המשיבים. נקבע כי התיקון ברכב בוצע בצורה מיטבית; כי המבקש הפר את הסכמה שאליה הגיעו הצדדים, ולא הגיע במועד שנקבע לתשלום; כי גם לאחר שלבסוף שולם הסכום, לא הוציא המבקש את רכבו מן המוסך; וכי המבקש ידע כי הותרת הרכב במוסך גוררת תשלום דמי חנייה. בנסיבות אלה נקבע כי על המבקש לשלם בגין דמי חנייה כ-45 אלף ש"ח.

3.

על פסק הדין של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה לפטור מהפקדת ערובה, שבה טען כי הוא חסר אמצעים ואינו מתפרנס. המשיבים התנגדו לבקשה, בטענה כי המבקש לא הוכיח כי אין באפשרותו לגייס את הממון הנדרש ממעגל קרוביו; כי לא שילם עד היום את ההוצאות שבהן חויב בפסק הדין נושא ערעורו; וכי סיכויי ערעורו נמוכים. ביום 19.2.2012 דחה בית המשפט (כב' סגנית הנשיא

ש' דברת ) את הבקשה לפטור מהפקדת עירבון, לאחר שקבע כי סיכויי הערעור "אינם ברף הגבוה". עם זאת, כדי לא לחסום את דרכו של המבקש, הועמד סכום העירבון על 7,000 ש"ח. בהחלטה נוספת מאותו יום הורה בית המשפט על הפקדת העירבון עד ליום 15.3.2012. לאחר שלא הופקד העירבון במועד, הגישו המשיבים בקשה לדחיית הערעור, ובית המשפט (כב' השופט א' ואגו ) קבע כי ההליך יירשם לדחייה או למחיקה ללא התראה נוספת החל מיום 17.4.2012. לאחר זאת הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להפקדת עירבון, שבה אף ביקש כי יופחת סכום העירבון. בית המשפט מצא כי אין מקום לדון בשנית בשאלת גובה העירבון, ולפנים משורת הדין האריך את המועד להפקדת עירבון עד ליום 15.5.2012. ביום 19.4.2012 מסר בית המשפט (כב' סגנית הנשיא ש' דברת ) החלטה בזו הלשון: "ביום 15.4.2012 הוארך המועד להפקדת עירבון עד ליום 15.5.2012. למען הסר ספק, מובהר בזה למערער כי ככל שלא יופקד העירבון עד למועד זה, ידחה הערעור ללא כל הודעה נוספת [...]". מששוב לא הופקד העירבון במועד שנקבע, דחה בית המשפט ביום 21.5.2012 את ערעור המבקש. בית המשפט ציין כי תחת הפקדת העירבון, שלח המבקש הודעה לבית המשפט שלפיה הגיש ערעור לבית משפט זה – אך משלא התבקש ולא ניתן צו לעיכוב ביצוע, לא היה בהגשת הערעור כדי לעכב את ההליכים בתיק. על כן, משלא הופקד העירבון, נדחה הערעור כאמור.

יוער כי על ההחלטה מיום 19.4.2012 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בש"א 3919/12 הלוי נ' נביאן ). ואולם, משניתן פסק הדין הדוחה את הערעור, שבו "נבלעה" ההחלטה האמורה – התייתרה בקשתו זו, והמבקש הופנה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין ככל שיחפוץ בכך (החלטת הרשם ג' שני מיום 23.5.2012).

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש, שאינו מיוצג, טוען כי היה נכון לפטור אותו מהפקדת עירבון שכן מצבו הכלכלי בכי רע, ולראיה – בית המשפט המחוזי פטרו מתשלום אגרה; כי היה מקום לפטור אותו מהפקדת העירבון שכן לא נתקבלה תגובת הפרקליטות לבקשתו; וכי משום שאינו יכול להפקיד את העירבון כאמור – ננעלו בפניו שערי בית המשפט. בפי המבקש אף טענות מטענות שונות הנוגעות לסכסוך שבין הצדדים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, חיובו של מערער בהפקדת עירבון הוא הכלל, ומתן פטור מחובה זו הוא בגדר חריג (ראו תקנות 427, 428 ו-432 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). אם נמנע המערער מלהפקיד את העירבון הדרוש, הרי שלפי תקנה 431 לתקנות, ערעורו יירשם לדחייה ותומצא לו על כך הודעה. טעם הדבר הוא חשיבותו הניכרת של מוסד העירבון: כאשר עסקינן בערעור, העירבון נועד להבטיח כי המשיב לא ייצא נפסד בשל היעדר אפשרות לגבות הוצאות שעשויות להיפסק לטובתו. מטעם זה נפסק כי הפגם הדבק בערעור עקב אי-הפקדת עירבון במועד

–

אינו פגם של מה בכך

(רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר , פסקה 5 (21.2.2010); רע"א 4830/12 מפלגת הירוקים – למען ישראל ירוקה – לאיכות הסביבה נ' נהרי , פסקה 4 (20.8.2012) (להלן: עניין

מפלגת הירוקים )). אכן, דחיית ערעור מחמת אי-הפקדת עירבון – ודאי כשעסקינן במי שאיננו מיוצג – אינה תוצאה קלה, ונוכח זאת השאלה אם דחייה כזו עלולה לפגוע באופן בלתי מידתי בזכות הערעור על פסק דין של ערכאה ראשונה הותרה בצריך עיון (רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 5 (4.6.2012)). ואולם, בענייננו, היה נכון בית המשפט ללכת כברת דרך ניכרת לקראת המבקש. סכום העירבון הדרוש הפקדה הופחת; המועד להפקדתו הוארך לפנים משורת הדין; ושתי החלטות שונות התריעו בפני המבקש כי אי-הפקדת העירבון כאמור תביא לדחיית ערעורו. והנה, חרף כל אלה, לא הופקד העירבון הדרוש. בקשתו הנוכחית של המבקש אף אינה מציעה כל הסבר מניח את הדעת למחדלו, אשר עשוי היה לאפשר את "החייאת הערעור" לאחר שנדחה (השוו: רע"א 8861/10 שיבאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פסקה 5 (14.4.2011); בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע "מ נ' אלמלם , פסקה 22 (28.6.2006)).+

6.

אף שמוכן אני להניח כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים וכי הפקדת העירבון עלולה להכביד עליו, כבר נפסק כי על מי שמבקש לפטרו מהפקדת עירבון לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית עדכנית ומלאה בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו לגייס את הסכום (עניין מפלגת הירוקים , פסקה 7; בש"א 3849/11 פלג נ' SOFASA LLC

– חברה זרה הרשומה בארה"ב (22.5.2011)). כזאת לא נעשה בעניינו. פרט לטיעונים בעלמא, שלא נתמכו בראיות – לא העמיד המבקש ולו תחילתה של תשתית עובדתית אשר עשויה לאפשר היענות לבקשתו. ודוקו; המבקש מנסה להיבנות בהקשר זה מכך שבקשתו לפטור מאגרה נתקבלה. ברם, עיון בהחלטת בית המשפט מיום 26.12.2011 מלמד כי בקשה זו נתקבלה אך מן הטעם שלא נמסרה לגביה תשובה מטעם המשיבים. לעומת זאת, בקשת המבקש לפטור מהפקדת עירבון נדחתה לגופה, בין היתר משום שסבר בית המשפט כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. כידוע, שיקול הדעת המסור בהקשר זה לערכאה המבררת הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור ( עניין מפלגת הירוקים , שם ). בנסיבות המקרה לא מצאתי כי יש הצדקה לעשות כן.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.