רע"א 8861/10 דאוד שיבאן נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' פוקס ) בע"א 3842-06 מיום 1.11.2010 בה נדחתה בקשה מטעם המבקש לביטול פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי (כתוארו אז) מ' רניאל מיום 17.9.2007 אשר דחה ערעור שהגיש המבקש ואחרים מחמת אי הפקדת עירבון.

רקע והחלטתו של בית המשפט המחוזי

1.

המבקש ואחרים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנהריה (השופט א' שחורי ) מיום 15.8.2006 בו חויבו בתשלום סכומים שונים למשיב. יצויין כי במסגרת הערעור הוגשה בקשה לפטור מהפקדת עירבון אשר נדחתה. ביום 17.9.2007 דחה רשם בית המשפט המחוזי את הערעור, מאחר שלא הופקד עירבון על ידי המערערים.

2.

ביום 22.8.2010, בחלוף קרוב לשלוש שנים ממועד מתן פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת הבקשה טען כי הטיפול בערעור וכן בבקשה לפטור מהפקדת עירבון, הופקד בידי עורכת דין שלא עדכנה אותו באשר להתקדמות ההליכים וכי רק לאחרונה פנה לבא כוחו הנוכחי על מנת שיברר מה עלה בגורל הערעור שהגיש. לטענתו, רק אז התברר לו כי הערעור נדחה, ולמעשה רק ביום 18.7.2010 ולאחר הגשת בקשה על ידי בא כוחו הנוכחי לקביעת מועד לדיון בערעור, הומצא לו פסק הדין מיום 17.9.2007. המערער הדגיש כי הטיפול בערעור, לרבות בעניין הפקדת העירבון, נמסר לעורכת הדין ביוזמת שאר המערערים וכי לא נמסר לו על ידה או על ידם כי היה חייב בהפקדת עירבון.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט המחוזי היה נכון להניח, לצורך הדיון, כי פסק דינו של הרשם הומצא למבקש רק ביום 18.7.2010 כטענתו. יחד עם זאת נקבע כי אף אם אלו פני הדברים, הרי שעדיין לא ניתן הסבר מניח את הדעת מצידו לאי הפקדת העירבון במועד, המקים עילה לביטול פסק הדין. בהקשר זה נדחתה טענתו של המבקש כי לא ידע כי היה עליו להפקיד עירבון, וזאת על יסוד העובדה כי בקשה לפטור מהפקדת עירבון שהוגשה עוד ביום 12.12.2006 נתמכה בתצהיר מטעמו. כמו כן, נקבע כי קבלת הבקשה לביטול פסק הדין, אשר הוגשה כ שלוש שנים לאחר מתן פסק הדין תביא לפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיב באשר לסופיות הדיון וזאת בעוד שהמבקש לא הציג כל טעם לשיהוי הניכר בניסיונותיו לברר מה עלה בגורל ערעורו. עוד נקבע כי אין בטענת המבקש בדבר טיפול כושל מצד באת כוחו הקודמת כדי להקים עילה לביטול פסק הדין. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי אף סיכויי הערעור אינם מטים את הכף לטובת המבקש, בשים לב לעובדה כי פסק הדין מבוסס בעיקרו על ממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוטה להתערב.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות המבקש

4.

המבקש משיג על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לזקוף לחובתו את העובדה כי לא בירר אודות התקדמות הליך הערעור במהלך תקופה של שלוש וחצי שנים. לעניין זה טוען המבקש כי הוא איש מן היישוב שאינו משפטן אשר סמך על באת כוחה באותה העת וכי אין להחמיר עימו, בשים לב לטענתו - שלדידו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי - כי פסק הדין הומצא לו רק ביום 18.7.2010. בנוסף, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי סיכויי הערעור אינם מזהירים. לעניין זה נטען כי הערעור אינו משיג על קביעות עובדתיות או ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, אלא במסקנות שהסיק ובקביעות משפטיות שלשיטתו שגויות ונעדרות בסיס. לבסוף, טוען המבקש כי היה מקום לקבל את בקשתו משיקולי צדק ועל מנת לאפשר לו את יומו בבית המשפט.

דיון והכרעה

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיב. "החייאת ערעור" לאחר שנדחה מחמת אי הפקדת עירבון תעשה במקום בו התברר כי למחדלו של המבקש יש הסבר מניח את הדעת [ראו: בש"א 5822/05 לה נסיונל

חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם (לא פורסם, 28.6.2006), פסקה 22 להחלטת השופטת מ' נאור ; על תכליתו של כלי זה ראו: ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט , פ"ד נו(1) 865 (2001)]. אף על יסוד הנחתו של בית המשפט המחוזי לפיה פסק הדין הומצא ב אופן אישי לידי המבקש רק לאחרונה, איני סבור כי הוצג הסבר מניח את הדעת כאמור.

בתצהיר שצורף לבקשה שהוגשה לביטול פסק הדין הצהיר המבקש כי הטיפול בערעור הופקד בידי עורכת דינו הקודמת וכי מאז עמד איתה בקשר והיא מסרה לו כי העניין בטיפול. בנוסף, לגרסתו של המבקש ההחלטה אשר דחתה את הבקשה לפטור מהפקדת עירבון הומצא ליתר המערערים אך לא לו. ואולם, אם היו הם כולם מיוצגים על ידי אותה עורכת דין, הרי שהמצאת ההחלטה לבאת כוחם, משמעה המצאת ההחלטה לבאת כוחו של המבקש. זאת ועוד: בכתב הערעור שהוגש לא נזכרה כל כתובת אחרת להמצאת כתבי בית דין למעט כתובתה של אותה עורכת הדין. בנסיבות אלה, מתחזקת המסקנה כי רישום ההמצאה ליתר המערערים מלמדת כי ההחלטה הומצאה לעורכת הדין שייצגה את כלל המערערים, לרבות המבקש. בנסיבות אלה, אי רישום המצאת כתב בי הדין למבקש באופן אישי אינה מלמדת בהכרח על אי המצאה.

אוסיף כי המבקש עצמו אינו טוען כי ההחלטה לא הומצאה לבאת כוחו אלא טוען כי זו מסרה לו כי העניין בטיפול. בנסיבות אלה, מתמצית טענת המבקש ברשלנות מצד עורכת דינו. ואולם, בכך אין לדידי משום הסבר מניח את הדעת לאי הפקדת העירבון (השוו: ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי (לא פורסם, 15.12.2010), פסקה 10 לחוות דעתי). ודוק: יתכן כי אם בקשה זו הייתה מוגשת במועד סמוך יותר למועד בו ניתן פסק הדין, הייתה הנטייה להיענות לה גדולה יותר. ואולם, במקרה זה, שותף אני לדעתו של בית המשפט המחוזי כי חוסר המעש מצידו של המבקש בקידום ההליך בו נקט ואי בדיקה של סטאטוס ההליך, במשך תקופה של כשלוש שנים מהווה שיקול מכריע לדחיית בקשתו, וזאת אף אם יש ממש בטענת המבקש בדבר רשלנות באת כוחו הקודמת ואיני נדרש לכך.

אעיר כי לא מצאתי כי נפל פגם אף ביתר נימוקיו של בית המשפט המחוזי.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.