רע"א 4967/04 אליעזר עבדי נ. פקיד השומה עכו

העובדות, כפי שתוארו בהחלטה נשוא בקשה זו, הן כדלקמן: המבקש הגיש, לבית המשפט המחוזי, ערעור על שומה שהוצאה לו, בגין שנות המס 1993-1992. המבקש לא התייצב לדיון, ועל כן נמחק הערעור. המבקש עתר לבטל את פסק-הדין המורה על מחיקת הערעור, ובית המשפט פסק כי פסק-הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות משפט. דא עקא, ששוב לא התייצב המבקש לדיון שנקבע, על אף שזומן כדין. בית המשפט החליט שלא להורות על ביטול פסק-הדין, והבהיר, כי אם המבקש יגיע להסדר עם פקיד השומה ויוגש הליך מתאים, ניתן יהיה לשקול את ביטול פסק-הדין. המבקש בחר להגיש בשנית ערעור בגין השומה שנקבעה לו – בלא להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור ובלא להבהיר מדוע יש לאפשר לו לשוב ולהגיש ערעור כאמור. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הסף, ואולם, גם הפעם נאות ללכת לקראת המבקש, וקבע כי "בטרם יינתן תוקף סופי לפסק דין זה, וכדי לנסות ולברר – לפנים משורת הדין – אפשרות של הסדר" – נקבע התיק לדיון במעמד הצדדים. דיון אכן התקיים, אך ללא תוצאות, ומשכך, קבע בית המשפט כי פסק-הדין יעמוד בעינו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. לדעת המבקש, שאיננו מיוצג, לא היה מקום להורות על דחיית ערעורו על הסף, שכן לא נמסרה לו הזמנה כדין לדיון בבית המשפט, והמשיב לא פעל בשקידה הראויה לאיתורו. לשיטתו, סיכוייו לזכות בערעור על החלטת פקיד השומה גבוהים, והוא מעלה טענות שונות לגוף העניין. המבקש טוען כי אין לחייבו בקיום דרישות פרוצדוראליות כגון הגשת בקשה להארכת מועד, מקום בו הוא איננו מיוצג וסובל מחסרון כיס.

לא ניתן להיעתר לבקשה. בית המשפט המחוזי הורה על דחיית הערעור שהוגש בשנית הואיל וקבע שההליך שננקט איננו הולם וכי המבקש לא הצביע על טעמים המצדיקים הגשת הליך "באיחור כה רב", ואף לא הגיש בקשה להארכת מועד. יצוין, כי מן החומר שבפני עולה שטענות המבקש בדבר אי-זימון כדין לדיון נתבררו – ונדחו – בערכאה המבררת. בנסיבות אלה אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.