רע"א 4980-22רע"א 4980-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת העמיתה ש' דותן) בע"ר 19507-07-22 מיום 12.7.2022. בפסק הדין נדחה ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' ערקובי) בת"א 2370-07-22 מיום 4.7.2022, בה נדחתה בקשת המבקש למתן פטור מתשלום אגרה.

רקע והליכים קודמים

2.המבקש – שאינו מיוצג – הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה כספית נגד מדינת ישראל, על סך "בין 40,000,000 ש"ח לבין מיליארד דולר", בטענה שלא שולמו לו תמלוגים עבור השימוש בשבעה פטנטים שהמציא. בד בבד, הגיש המבקש בקשה לפטור מתשלום אגרה, לה צירף תדפיסי חשבון בנק.

3.ביום 4.7.2022 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו לפטור מאגרה, תוך שקבע כדלקמן: "נקודת המוצא של החלטתי הינה כי המבקש אינו מסוגל לשלם את האגרה בשל עוניו. אלא שלא די בכך כדי להוביל לפטור מאגרה", והוסיף כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה: "יש לבחון לא רק את מצבו הכספי של התובע, אלא מכלול שיקולים נוספים, בכללם, היות התובע תובע סדרתי, ומהותה של התביעה ועילת התביעה עצמה. מעיון בתובענה כפי שהוגשה נלמד כי התובענה נעדרת כל סיכוי. המבקש אינו מפרט מהי עילת התביעה, אינו מניח כל תשתית עובדתית המקימה לו עילה, אינו מפרט כיצד חישב את סכום התביעה העומד על 40 מיליון ש"ח, ולמעשה התובענה נעדרת כל תשתית עניינית ממנה ניתן לדלות מהי עילתו של המבקש ומדוע הוא סבור כי על המדינה לפצותו בסכום המבוקש".

4.המבקש מיאן להשלים עם החלטה זו, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו טען, בין השאר, כי נשיא בית המשפט המחוזי העניק לו פטור מתשלום אגרה בשנת 1999. ביום 12.7.2022 דחה בית משפט המחוזי את ערעורו של המבקש, והדגיש כי התובענה נעדרת כל פירוט בנוגע למהות הפטנטים הנטענים, השימוש שנעשה בהם או תחשיב של גובה הפיצוי הנתבע. לצד זאת, העיר בית המשפט כי הטענה שלפיה ניתן למבקש פטור מאגרה בשנת 1999 אינה מקימה עילה למתן פטור מאגרה כיום.

5.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

ככל שניתן להבין מהבקשה, המבקש חוזר על עיקרי הדברים שפורטו בפני בית המשפט המחוזי, ללא הצגת טיעון משפטי נהיר המתייחס לפסק הדין מושא בקשה זו.

6.למען שלמות התמונה, יצוין כי גם בהליך דנן הגיש המבקש בקשה לפטור מלא מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקש לא הוכיח עילת תביעה והיעדר יכולת כלכלית, ואף הוסיפה כי מדובר ב-"תובע סדרתי" שניהל למעלה מ-100 הליכים בפני הערכאות השונות. ביום 1.8.2022 דחתה כב' הרשמת ל' משאלי שלומאי את הבקשה, תוך הפחתת סכום הערובה. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה ביום 14.8.2022, וערעור על החלטה זו נדחה ביום 18.8.2022 (ער"א 5433/22; כב' השופט ד' מינץ).

7.עוד יצוין, כי תביעה דומה שהוגשה על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי בחודש דצמבר 2020 נמחקה על-ידי בית המשפט מחמת אי-תשלום אגרה. זאת, לאחר שבקשה שהגיש המבקש למתן פטור מתשלומה נדחתה בשל אי-העמדת תשתית ראייתית מספקת בנוגע למצבו הכלכלי ובשל כך שכתב התביעה אינו מגלה עילה. ערעור שהגיש המבקש בעניין זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי (ע"ר 16971-02-21; כב' השופטת העמיתה ש' דותן) ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא (רע"א 1103/21; כב' השופט ע' פוגלמן).

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" ניתנת במשורה, מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או מקום בו מתעורר חשש מפני עיוות דין חמור (ראו, מיני רבים: בע"מ 3979/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 22 (1.9.2022)). אמת מידה זו חלה גם בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דן והכריע בערעור על החלטת רשם של אותו בית משפט (ראו, למשל: רע"א 1270/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (6.5.2021)).

בענייננו, סבורני כי בקשת רשות הערעור אינה באה בגדר אמת המידה האמורה. למעלה מן הצורך, אוסיף כי לא מצאתי פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, גם לגופם של דברים.

כפי שאף צוין בהחלטה הקודמת שעסקה בעניינו של המבקש (רע"א 1103/21 הנ"ל), בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה נדרש להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: כי אין בידו לשלם את האגרה, וכי ההליך שהגיש מגלה עילה (ראו: תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007).

אף אם ניתן להניח לצורך הדיון כי המבקש אכן הוכיח חוסר יכולת כלכלית – כפי שהניח בית המשפט קמא – עיון בבקשה ובכתב התביעה המקורי מלמד כי אין בהם כדי למלא אחר התנאי השני שנזכר לעיל: לא ניתן למצוא בהם את הנדרש לתביעה מהסוג בה עסקינן, ולו באופן מינימלי (ראו והשוו: רע"א 6146/21 כהנא נ' פסח, פסקה 6 (14.10.2021)); ומאידך, הינם עמוסים בטיעונים פנטסטיים, שאין בינם לבין התביעה דבר וחצי דבר. אשר על כן, גם בהינתן הפרשנות המצמצמת המקובלת במחוזותינו לדרישה כי ההליך יגלה עילה, לא מצאתי פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי לעניין זה.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.