ער"א 5433/22 ליאור עמוס נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 14.8.2022 ברע"א 4980/22, בה נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטתה מיום 1.8.2022 בה הורתה על דחיית בקשתו למתן פטור מלא מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, תוך הפחתת סכומה של הערובה.

דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בענייני אגרה וערובה הוא רחב, וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בו (ראו לדוגמה לאחרונה: ער"א 5135/22 ורטנסקי נ' עו"ד מרדכי לנצ'נר (4.8.2022); ער"א 4981/22 כהנא נ' עו"ד קרן פסח , פסקה 1 (26.7.2022)). החלטת הרשמת אינה מגלה כל עילה להתערבות. הרשמת העמידה את גובה הערובה על סכום מופחת חרף העובדה שהמערער לא הניח תשתית עובדתית מלאה ועדכנית באשר למצבו הכלכלי, וזאת הגם שהובהר לו לא אחת כי עליו לעשות כן (וראו למשל: ער"א 1916/21 עמוס נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (24.3.2021); בשג"ץ 8591/20 ליאור נ' עיריית פתח תקווה (10.12.2020); בש"א 3970/15 ליאור נ' משרד ראש הממשלה , פסקה 5 (21.6.2015)); וחרף סיכויי ההליך העיקרי – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי הדוחה בקשה למתן פטור מתשלום אגרה – אשר נאמדו על ידי הרשמת בצדק רב, ככאלה שאינם מצדיקים היעתרות מלאה לבקשתו.

יוער כי ההליך העיקרי שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי הינו תביעה נגד המשיבה לתשלום סך של "בין 40,000,000 ש"ח למיליארד דולר" בטענה כי לא שולמו לו תמלוגים עבור פטנטים שהמציא לטענתו. תביעה דומה אשר הוגשה על ידו לבית המשפט המחוזי בחודש דצמבר 2020 נמחקה על ידי רשמת בית המשפט בעקבות אי-תשלום אגרה, לאחר שבקשה שהגיש למתן פטור מתשלומה נדחתה אף היא בשל אי-העמדת תשתית מספקת בנוגע למצבו הכלכלי ובשל כך שכתב התביעה אינו מגלה עילה. ערעור ובקשת רשות ערעור שהגיש המערער בעניין זה נדחו גם הם תוך שהובהרו לו הקשיים בתביעתו (ראו: רע"א 1103/21 ליאור נ' מדינת ישראל (14.4.2021)). דומה כי המערער לא השכיל לתקן את הליקויים שבהתנהלותו.

הערעור נדחה אפוא.