פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4988/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
עזרא גבאי
נ ג ד
המשיבה:
אסית הנדסה (1985) בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.5.2017 בהפ"ב 14632-10-16
(ע"י השופט
י' שבח
)
בשם המבקש: עו"ד
יפעת בן דוד עמית
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיא י' שבח ) מיום 21.5.2017 בהפ"ב 57939-09-16 והפ"ב 14632-10-16.
2.
חברת איזוטסט בע"מ (להלן: חברת
איזוטסט ) התקשרה עם המשיבה, חברת אסית הנדסה (1985) בע"מ (להלן: חברת
אסית ), בהסכם לביצוע עבודות. המבקש, בעל השליטה בחברת איזוטסט, ערב באופן אישי לחיוביה. לימים טענה חברת אסית כי לא הועברו לה כספים כפי שנקבע בהסכם. על רקע זה היא הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר ביטחון אשר המבקש ערב לו, בסך מיליון ₪. במסגרת ההליך הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני שלפיו הם הסכימו להעביר את הסכסוך ביניהם להליך בוררות. בהודעה נכתב כי "הצדדים ימנו בורר בהסכמה שידון במכלול הטענות שיש לצדדים ביחס להסכם ההתקשרות".
בהתאם לאמור, התקיים הליך בוררות לפני השופטת בדימוס ו' אלשיך (להלן: הבוררת ) . ביום 19.7.2016 ניתן פסק בוררות בסכסוך, בו נקבע כי חברת איזוטסט חייבת לחברת אסית סך של 2,769,607 ₪. עוד נקבע שהמבקש חייב אף הוא בסכום זה, כערב אישי לחיוביה של חברת איזוטסט.
3.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות, בהסתמך על עילות ביטול שונות לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק
הבוררות ). בין היתר טען המבקש, כי הבוררת פסקה בניגוד לדין המהותי כאשר דנה בתיק לפי דיני החוזים, ולא לפי דיני השטרות; כי הבוררת חרגה מסמכותה כאשר פסקה לטובת חברת אסית סכום גבוה מסכום השטר שהוגש למימוש בלשכת ההוצאה לפועל; כי לא ניתנה לו זכות הטיעון בהליך הבוררות; וכי הבוררת לא הכריעה באחד מהעניינים שנמסרו להכרעתה. עוד טען המבקש, כי יש עילה לבטל את הפסק בשל משוא פנים מצד הבוררת. בית המשפט המחוזי דן בכלל טענות המבקש ודחה אותן אחת-לאחת. כך בין היתר, נדחתה הטענה כי הבוררת הייתה צריכה לבסס את קביעותיה על דיני השטרות בלבד, וכי היא חרגה מסמכותה. נקבע כי אמנם המשיבה נקטה בלשכת ההוצאה לפועל הליך לביצוע שטר בסך מיליון ₪ בלבד, אולם אין ללמוד מכך שהצדדים ביקשו לכבול את סמכויות הבוררת לסכום זה, שהרי הם הסכימו להעביר לבוררות את " מכלול הטענות "
ביחס להסכם.
עוד נקבע, כי מסקנה זו נלמדת גם מנוסח תניית הבוררות בהסכם, בה נקבע כי " כל חילוקי דעות " שינבעו ממנו יועברו לבוררות. לצד זאת, דחה בית המשפט המחוזי גם טענות נוספות שהעלה המבקש.
4.
על רקע זה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנא, בה הוא שב ומעלה את עיקר טענותיו דלעיל. המבקש אינו טוען כי המקרה מעורר שאלה עקרונית כלשהי, אלא הוא עותר להתערבותו של בית משפט זה מ"שיקולי צדק" ו"עיוות דין". לגופם של דברים, המבקש חוזר על טענותיו בענין תחולתן וקיומן של עילות ביטול ביחס לפסק הבוררות, מכוח סעיפי משנה שונים של סעיף 24 לחוק הבוררות.
5.
דין הבקשה לרשות ערעור להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה. המבקש קיבל את יומו לפני הבוררת ולפני בית המשפט המחוזי, וניתנה לו הזדמנות נאותה לשטוח את טענותיו. אין חולק כי ההליך לפני בית המשפט המחוזי התקיים כסדרו וכתקנו. בנסיבות אלו, קשה עד מאוד להלום את הטענה כי נגרם למבקש "עיוות דין". ודוק, אמת המידה למתן רשות לערער על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי הדן בענייני בוררות, כאשר ההתערבות המתבקשת היא מ"שיקולי צדק" או "עיוות דין", היא אמת מידה דווקנית ומצמצמת. ככלל אצבע, ניתן לקבוע כי כאשר התקיים הליך תקין לפני בית המשפט המחוזי בו נבחנו כדבעי כלל טענות הצדדים ביחס לאישור ולביטול פסק הבוררות, לא תהא הצדקה להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט בשל "עיוות דין" או מ"שיקולי צדק". התערבות בנסיבות כאמור תישמר רק למצבים שבהם תוצאת
ההליך מקפחת את אחד הצדדים עד כדי כך שלא ניתן בשום פנים ואופן להותירה על כנה, ומדובר במקרים נדירים-שבנדירים:
"אמנם, בית משפט העליון רשאי לפתוח את שעריו גם במקרים שבהם מתחייבת התערבות ערעורית מצדו משיקולי צדק או מניעת עיוות דין; אלא שבנדון דידן הודגש לא אחת, כי 'לא כל טעות, או קביעה שלכאורה ניתן היה לקבעה אחרת, עולות כדי עיוות דין'... לא למותר לציין, כי ברובם המוחלט של המקרים, בקשות רשות ערעור המבוססות על טענת 'עיוות דין' אינן מתקבלות. אף שבעלי הדין משוכנעים כי ההכרעה שנתקבלה בעניינם שגויה ובלתי צודקת, יש מרחק רב בין תחושה זו - אף אם לעיתים היא נכונה - לבין הכרה ב'עיוות דין' המצדיק לבחון את הסכסוך באופן חריג על-ידי הערכאה העליונה. הדברים נכונים בפרט, כאשר נמצא כי בעלי הדין קיבלו את יומם לפני הערכאות וההליכים התקיימו בעניינם כתקנם" (רע"א 3092/17 אזולאי נ' חב' לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ (30.5.2017). וראו גם: רע"א 1550/16 יפרח נ' נורני , פסקה 5 (1.6.2016); רע"א 7247/15 תכשיטי כפריס בע"מ נ' רוטמנס תכשיטים (2009) בע"מ , פסקה 4 (15.11.2015)).
במקרה דנן,
ההליך לפני בית המשפט המחוזי התקיים באופן תקין. טענות המבקש בענין תחולתן של עילות הביטול נבחנו כדבעי, והן זכו להתייחסות מעמיקה ומפורטת. בית המשפט המחוזי הפעיל את שיקול דעתו כחכמתו, ואיני סבור כי תוצאת הפעלת שיקול הדעת כשלעצמה הינה בלתי סבירה או מקפחת את המבקש עד כדי כך שמתחייבת התערבות נדירה וקיצונית מצד בית משפט זה על יסוד העילה שעניינה ב"שיקולי צדק" ו"עיוות דין". למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף לגופם של דברים, קביעותיו המרכזיות של בית המשפט המחוזי בענין סמכותה של הבוררת אינן מגלות פגם. בנסיבות אלו איני סבור כי ישנה עילה למתן רשות ערעור.
6.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ח
באב התשע"ז (10.8.2017).
ש
ו פ ט