רע"א 499/98 סוהיל חסן נ. ספיה מחמוד חטיב

זוהי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 1.3.98 בה דחיתי את בקשת המבקשים לפטור אותם מחובת הפקדת ערבון.

המבקשים טענו כי המשיבה חייבת להם סכום של 20,000 ש"ח ועל כן אין מקום לחייב אותם בהפקדת ערבון. המשיבים הפנו את תשומת לב בית המשפט לכך שהסכום של 20,000 ש"ח שולם למבקשים, ועל כן דחיתי את הבקשה לפטור מערבון.

בבקשה לעיון חוזר מבהירים המבקשים כי בא-כח המשיבה אכן מסר להם שיק על הסכום האמור, אך השיק הוחזר לבא-כח המשיבה, בטענה שחסר סכום של 1,200 ש"ח בגין הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה שולם, אך שני השיקים הוחזרו בטענה שלא המשיבה, אלא בנה, חתום על השיק. ממשיך בא-כח המבקשים ואומר בבקשה "לאור הנ"ל עד לכתיבת שורות אלו המבקשים בפועל טרם קיבלו תשלום כלשהו מהמשיבה".

בתגובת המשיבה נאמר כי השיקים הוחזרו שלוש פעמים, בפעם הראשונה הוחזר השיק על סך 20,000 ש"ח בטענה כי יש צורך בתוספת ריבית. בא-כח המשיבה שלח שני שיקים, האחד על 20,000 ש"ח והשני על 1,200 ש"ח, על אף שכפר בזכותם של המבקשים לסכום זה. כעבור שבוע הוחזרו שני השיקים בטענה שהשיק על סך 1,200 ש"ח נמשך מחשבונו של בנה. של המשיבה בא-כח המשיבה החזיר את השיקים והבהיר שהבן חתם כיון שהמשיבה אלמנה שאינה קוראת עברית ואין ברשותה חשבון שיקים.

ושוב החזיר בא-כח המבקשים את שני השיקים בטענה כי עבר מועד התשלום.

המבקשים, למעשה, אינם מכחישים כי החזירו את השיקים, אך טוענים שכיון שלא קיבלו תשלום של 20,000 ש"ח, ניתן לקזז מסכום זה הוצאות.

ובכן, הסיבה היחידה שהמבקשים לא קיבלו את הסכום נעוצה בהם עצמם. החזרת השיקים, לפחות בפעם השלישית, בטענה שאינם מוכנים לקבל את כספם "בשיק של צד ג' אלא אך ורק בשיק בנקאי או מזומן" (מכתבו של בא-כח המבקשים מיום 1.3.98) - כאשר אין טענה שאין כיסוי לשיק - אינה בתום לב. שכן, השיק על הסכום הגבוה - 20,000 ש"ח היה שיק בנקאי ולא היה עליהם להחזיר את שני השיקים.

משנהגו כך אין להם להלין אלא על עצמם, ואין מקום כי בית משפט יתן ידו לנסיונותיהם שלא לקבל את התשלום שנפסק בבית המשפט קמא, על ידי כך שיפטור אותם מחובת הפקדת ערבון.

המבקשים יפקידו את הערבון עד ליום 28.4.98. המבקשים ישלמו הוצאות המשיבה בבקשה זו בסך 2,000 שקלים.