רע"א 5013/10 עז' המנוח עבדאלכרים חאמד באמצעות יורשיו נ. מוחמד עבדאללה אלצ

1.

תחילתו של ההליך שלפניי בתובענה שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים על-ידי המשיב, נגד המבקשים, לפינוי נכס הנמצא בירושלים וכן לקבלת דמי שימוש ראויים בעדו. בפסק-דינו מיום 8.3.2009 קבע בית משפט השלום (כב' הנשיא א' כהן ), כי מהתשתית הראייתית שהונחה לפניו עולה כי המשיב זכאי להחזיק בנכס, וכי לא הורם על-ידי המבקשים הנטל להוכיח כי הם מחזיקים בנכס כדין. משכך, פסק בית המשפט כי על המבקשים לסלק ידם מן המקרקעין ולהחזיר את החזקה למשיב. על פסק-דינו של בית משפט השלום ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור – אשר נדון במעמד צד אחד – נדחה על-ידי בית המשפט (כב' השופטים מ' מזרחי ,

י נועם ו נ' סולברג ), מחמת אי-התייצבותם של המערערים ואי הגשת עיקרי טיעון מצידם. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אך זו נדחתה. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי "לא ניתן הסבר ראוי למחדל אי-ההתייצבות ביום הדיון". זאת, מאחר שהנימוק שעמד בבסיס הבקשה – מות דודו של בא-כוח המבקשים – אינו מצדיק את אי-ההתייצבות לדיון שהתקיים בחלוף יומיים. בנוסף, מצא בית המשפט כי לא ניתן על-ידי המבקשים הסבר המניח את הדעת ביחס לשאלה מדוע עורך הדין האחר ממשרדו של בא-כוח המבקשים – אשר היה חתום אף הוא על כתב הערעור – לא יכול היה להתייצב במועד הדיון. עוד קבע בית המשפט, כי בקשותיהם של המבקשים לדחיית הדיון, לא הוגשו על-פי הנוהל שנקבע לעניין דחיית מועדים על-ידי נשיאת בית משפט זה. בצד האמור, הוסיף בית המשפט המחוזי, לגופם של דברים, כי הערעור נסב על קביעות עובדתיות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ובהן לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, הכוללת, למעשה, שתי בקשות שונות: האחת, בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה – כאמור – את ערעורם של המבקשים בהיעדר התייצבות; השנייה, בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק-הדין. בד בבד, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית משפט השלום עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

3.

בגדרי הבקשה, טוען בא-כוח המבקשים כי מות דודו יומיים קודם לדיון הינה סיבה המצדיקה את דחייתו. בנוסף, טוען הוא כי עורך הדין האחר המצוין בכתב הערעור לא יכול היה להתייצב בדיון – הן מאחר שהטיפול בעניין נושא המחלוקת היה מוטל עליו באופן בלעדי, הן משום שעורך דין זה הופיע באותו היום בדיון לפני בית משפט אחר. עוד טוען בא-כוח המבקשים כי סיכויי ההצלחה של המבקשים בערעור הינם גבוהים. לבסוף, גורס בא-כוח המבקשים כי אי ביטול פסק-הדין יגרום לפינוי המבקשים ממקום מגוריהם, ומכאן שהדבר יסב להם פגיעה ניכרת.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, וכן בפסק-דינו של בית משפט השלום, נחה דעתי כי דין הבקשה – על ראשיה השונים – להידחות. כידוע, בעת בחינת בקשה לביטול פסק דין על-פי צד אחד, שניתן בשל אי התייצבותו של המבקש, יש לעמוד על שני עניינים שונים: הראשון, הסיבה לאי ההתייצבות; והשני, סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק-הדין (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 340 (מהדורה שמינית, 2005)). בית המשפט המחוזי לא מצא כי סיכויי הערעור גבוהים, בציינו כי במקרה דנן, ערעורם של המבקשים עוסק רובו ככולו בקביעותיה של הערכאה הדיונית, אשר נסבו על ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידיה, שבהם – כידוע – ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. תפיסה זו מקבלת משנה תוקף כאשר עסקינן בממצאי מהימנות, וכזה הוא המקרה שלפנינו (ראו: ע"א 9622/07

הולין נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב , סעיף 19 לפסק הדין (לא פורסם, 30.5.2010)). לא הונחה עילה להתערב בקביעה זו. גם באשר ליסוד השני – אי התייצבותו של בא-כוח המבקשים – אין עילה להתערב בהחלטתה של הערכאה הקודמת, אשר קבעה כאמור כי לא הוצג טעם מספיק למחדליו של בא-כוח המבקשים.

לכך יש להוסיף כי בית משפט זה הינו הערכאה השלישית השומעת את עניינם של המבקשים. כידוע, הכלל שנקבע בפסיקה הוא שרשות ערעור תינתן בעניינים מעין אלה רק מקום שבו מעלה הבקשה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ

פ"ד לו(3) 123 (1982)). דא עקא, שהמבקשים לא הצביעו בבקשתם על שאלה משפטית שכזו, הן בכל שאמור בבקשה לביטול פסק דין, הן בטענותיהם לגופה של המחלוקת; נהפוך הוא – עיון בכתב הערעור מלמד על שורה של טענות נגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום שבהם, כאמור, אין נוהגת ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן בהליכים ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא. משנדחתה הבקשה למתן רשות לערער, ממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.