רע"א 5017/01 שלמה קרן נ. אריה מנדיוק

1.המבקש והמשיב העבירו סכסוך עסקי שנתגלע ביניהם להכרעתו של בורר. לאחר שאושר פסק הבורר, אשר חייב את המבקש לשלם סכום כסף למשיב, הגיעו ביניהם הצדדים לידי הסכם פשרה ביחס לגובה הסכום אותו ישלם המבקש ולאופן התשלום. גם בנוגע ליישומו של הסכם פשרה זה נתגלעו חילוקי דעות בין המבקש למשיב. הצדדים גיבשו הסכם בוררות, אשר העביר את ההכרעה במחלוקות ביניהם לידיו של בורר, רו"ח יחזקאל פלומין. הבורר קבע, כי המבקש פרע חוב בסך 20,000 דולר שהגיע ממנו למשיב. כמו כן נקבע, כי המבקש חייב למשיב סך של 9,927 דולר. שני הצדדים לא השלימו עם פסק הבוררות. כל אחד מהם עתר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל) דחה את הבקשות. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, כי המחלוקת הינה שארית שולית וטפלה של הסכסוך המקורי שבין הצדדים. אכן נקבע, כי יש צדק בטענתו של המבקש, כי הבורר היה אמור לקבוע את מערכת היחסים הכספית שבין הצדדים בהתאם ל"חיובים וזיכויים שבוצעו בפועל", אך הוא סטה במידה מסוימת מן המנדט שניתן לו. אף על פי כן נמצא, כי אין מקום לבטל את פסק הבוררות או להחזיר את הדיון לבורר, מאחר שלא נגרם עיוות דין, כאמור בסעיף 26(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-.

3.משבחנתי את טענות המבקש, הגעתי למסקנה כי דינה של בקשה זו להידחות בלא צורך בתשובת המשיב. כפי שציין בית המשפט המחוזי, עסקינן בסרח עודף של הסכסוך הראשי בין בעלי הדין. זאת ועוד, אף אם נפלה שגגה מסוימת מתחת ידיו של הבורר, הרי משנמצא כי לא נגרם עיוות דין אין מקום להתערבות מצידו של בית המשפט. נוסיף על כל אלה, כי בענייני בוררות, אשר נדונו והוכרעו על ידי הבורר ולאחר מכן על ידי בית המשפט המוסמך, תינתן רשות ערעור רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות מיוחדת או בעלת השלכה ציבורית (רע"א 2118/00 ברגמן נ' שפר (לא פורסם)). טענותיו של המבקש במקרה שלפנינו אינן מעלות שאלה מסוג זה. כאמור, אף לגופו של עניין, אין הטענות הכלולות בבקשה מצביעות על טעם ממשי להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט קמא.

4.אי לכך, הנני מחליט לדחות את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.