רע"א 5042/10 אילן בבין נ. ולדיסלב חמלניצקי

1.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ו' מרוז) דחה את בקשתם של המבקשים לצוות על המשיב 3 (להלן – עורך דין) לגלות מסמכים מסוימים הנמצאים בחזקתו. על כך מלינים המבקשים בבקשת רשות הערעור.

2.

בין המבקשים לבין המשיבים 2-1 (להלן – המשיבים) מתנהל הליך אזרחי בקשר לדירת מגורים שהמבקשים חפצו למכור ואשר המשיבים רצו לרוכשה. הצדדים חתמו על חוזה מכר לגבי הדירה ביום 20.8.09 במשרדו של עורך הדין. החוזה נערך על ידי עורך הדין, לבקשתם של שני הצדדים. בידי עורך הדין מצויים שני מסמכים הקשורים לדירה ואשר נחתמו על ידי המשיב 1. עורך הדין סרב לגלות את שני המסמכים מן הטעם ש"אינם חלק מהמסמכים הקשורים בין התובעים [המבקשים דכאן] לבין הנתבעים [המשיבים דכאן] אלא מסמכים אשר הוחתמו ע"י הח"מ כחלק מהקשר הנובע מהמחויבות המקצועית בין הלקוח (הקונה) לעו"ד". המשיבים התנגדו לבקשה מן הטעם שמדובר במסמכים שחל לגביהם החיסיון של לקוח-עורך דין. בית המשפט דחה את הבקשה על יסוד טענת החיסיון.

3.

דינה של בקשת רשות הערעור להתקבל. הסיבה פשוטה: כאשר אנשים שונים פונים במשותף לעורך דין אחד על מנת שיבצע עבורם יחד עבודה משפטית, הרי דברים שנאמרו לעורך הדין ומסמכים שהגיעו לידיו מצד אחד אינם חסויים בפני הצד האחר (ע"א 442/81 גרומט נ' סרוסי , פ"ד לו(4) 214, 221 (1982); Paul Matthews & Hodge M. Malek, Disclosure 322 (3 rd ed. 2007)) ). בענייננו נטען ולא הוכחש, כי שני הצדדים פנו במשותף לעורך הדין על מנת שיערוך את חוזה המכר וזאת הוא עשה עבורם. אין כל טענה כי שני המסמכים שבמחלוקת הגיעו לידיו של עורך הדין שלא כחלק מן השירות שנתן בקשר לעריכת חוזה המכר. ברי, כי אין די בכך שהמשיבים מתנגדים שעורך הדין יחשוף את המסמכים שבידיו. להתנגדות היה מקום רק אם המסמכים הגיעו לידי עורך הדין מן המשיבים שלא בקשר לעניין המשותף שבינם לבין המבקשים. אין כל טענה כי אלה הנתונים. מכאן שהחיסיון אינו חל.

4.

ראוי להעיר שתי הערות: ראשית, עורך הדין אינו בעל דין בהליך שבין המבקשים למשיבים. עם זאת, לא הועלתה כל טענה שבשל נתון זה אין מקום ליתן צו גילוי המכוון לעורך הדין. בוודאי שניתן היה לזמנו ליתן עדות ולהציג את שני המסמכים. או אז הייתה עולה ממילא סוגיית החיסיון (להליך גילוי כלפי גורם חיצוני, שאינו בעל דין, ראו ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון , פ"ד מב(1) 563 (1988)). שנית, למעשה אין מדובר בבקשה לגילוי מסמכים, שהרי המבקשים אינם מעוניינים בכך שעורך הדין יגיש תצהיר ובו יגלה אלו מסמכים נמצאים ברשותו. ברור שהם חפצים לעיין במסמכים.

5.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. הבקשה מתקבלת ועל עורך הדין לאפשר עיון במסמכים תוך עשרה ימים מקבלת פסק דין זה. המשיבים 2-1 ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח לטובת המבקשים.