רע"א 5047/17 ציון בן יאיר נ. חנניה ארנסט אוחנונה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא א' פרקש , סגן הנשיא מ' דרורי והשופט ע' שחם ) מיום 21.5.2017 בע"א 17148-05-16, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בירושלים (השופטת

מ' ליפשיץ-פריבס ) מיום 16.3.2016 בת.א. 8941-03-10 ות.א. 3809-02-12. בד בבד הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

ענייננו במחלוקת בין המשיבים 1 ו- 2 (להלן: המשיבים ) , אשר הינם בעלי 75% מנכס המצוי במבשרת ציון (להלן: הנכס ), לבין המבקשים והמשיבים 9-3, הטוענים להיותם יורשי המשיב 10 (להלן: המנוח ), שהינו בעל הזכויות ב- 25% מהנכס. הצדדים הגישו בבית משפט השלום תביעות הדדיות לסילוק יד מרכוש משותף בנכס או לפינויו, והדיון בתובענות אוחד. בהתאם להחלטת בית משפט השלום, נידונה תחילה תביעתם של המשיבים נגד המבקשים בנוגע לשימוש של האחרונים בנכס, היא מושא הבקשה שלפני, ונקבע כי יתר הטענות שהועלו בתביעות ההדדיות תתבררנה במסגרת פסק דין משלים שיינתן בהמשך ההליכים. המשיבים טענו בתביעתם כי המבקשים השתלטו על חלקים ברכוש המשותף בנכס ובנו בהם ללא כל זכות וללא היתר בנייה כדין. השתלטות זו, טענו המשיבים, כללה, בין היתר, הנחת קרוואן (להלן: הקרוואן ) ושימוש בו למגורים; הצבת מחסן (להלן: המחסן ); וגידור חלק מהרכוש המשותף (להלן: הגדר ).

3.

בית משפט השלום קבע כי הוכח כי הצבת הקרוואן ברכוש המשותף והשימוש בו על ידי המבקשים נעשו ללא הרשאה של המשיב 1 וללא היתר בנייה כדין, תוך הפרה של צו הריסה של הקרוואן וצו איסור שימוש בו שניתנו נגד המבקשים. נקבע כי בשלב מסוים עמד גם המשיב 2 על ביצוע צו הריסתו של הקרוואן. עוד נקבע, כי נגד הגדר תלוי ועומד צו הריסה, וכי המבקשים הסכימו לסילוקו של המחסן במסגרת דיון שנערך בעבר בבקשה של המשיבים לפי פקודת בזיון בית משפט. בית המשפט קבע כי זכויותיהם של המבקשים כחוכרים בנכס לא הוכחו, ומשכך יש לברר את זכויותיהם כבני רשות בו. בית המשפט קבע כי גם בהנחה שהמשיבים העניקו למבקשים הרשאה מכללא לשימוש והחזקה בנכס, הרי שהמשיבים חזרו בהם ממנה לכל המאוחר במועד הגשת התביעה נגד המבקשים. בהקשר זה נקבע, כי אין בטענות מי מהמבקשים להעדר מקום מגורים אחר מלבד הקרוואן כדי למנוע את ביטול ההרשאה שניתנה להם לכאורה על ידי המשיבים. זאת ועוד, נקבע כי המבקשים לא הביאו כל ראיה להשקעות כלשהן שביצעו במבנים האמורים, ומשכך יש לדחות את טענתם לזכות בהם ולמניעת פינויים, מה גם שאת הקרוואן ואת הגדר ניתן להעביר למקום אחר ללא כל נזק. אשר על כן, קבע בית המשפט כי על המבקשים להרוס את הקרוואן והמחסן או לסלקם מהנכס, וכן לפרק את הגדר המוצבת בו. יתר טענות המשיבים נגד המבקשים נדחו או שנקבע כי הן תידונה במסגרת פסק הדין המשלים שיינתן בהמשך.

4.

המבקשים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט השלום, והם הגישו עליו ערעור בבית המשפט המחוזי. בית משפט קמא דחה את הערעור וחייב את המבקשים בתשלום הוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪.

5.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגישו המבקשים, אשר אינם מיוצגים, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה חוזרים הם על טענות שהועלו ונדחו בבתי משפט קמא. עוד עותרים המבקשים כי בית המשפט יפעיל את "מידת הרחמים" ויתחשב בעובדה כי הקרוואן משמש כבית מגוריהם היחיד של המבקש 1, אשר הינו "אסיר משוחרר חסר כל", ושל המבקש 2, אשר בתו בת ה- 10 נפטרה לפני פחות משנה. כן נטען, כי פסקי הדין דלמטה לא התייחסו "לחריגות הבנייה הפראיות" של המשיבים בנכס.

6.

לאחר העיון, לא ראיתי מנוס מדחיית הבקשה, אשר אינה עומדת כלל בתנאי הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) , לפיה

רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. כפי שקבעו הערכאות קמא, אין במצבם הכלכלי והאישי המצער של המבקשים כדי למנוע את תוצאות קבלת תביעתם של המשיבים. באשר לטענות המבקשים בדבר חריגות בנייה שביצעו לכאורה המשיבים, הרי שכאמור בפסקה 2 לעיל, אלו צפויות להתברר על ידי בית משפט השלום,

יחד עם יתר הטענות בתביעות ההדדיות שהגישו הצדדים, במסגרת פסק דין משלים שיינתן בהמשך ההליכים.

7.

סוף דבר :

הבקשות לרשות ערעור ולעיכוב ביצוע נדחות. יובהר כי הצו הארעי לעיכוב ביצוע עליו הוריתי בהחלטתי מיום 22.6.2017 מבוטל בזאת לאלתר. לפנים משורת הדין, לא אעשה צו לתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.