רע"א 5053/10 זאב גורה נ. עו"ד רנה שבולת

1.

המשיבים, עורכי דין במקצועם, הגישו תביעה נגד המבקשים לתשלום שכר טרחה בגין עבודתם במגעים ליצירת שותפות עסקית בין המבקשים ובין חברת צמנטכל במסגרת מיזם נדל"ני בחיפה. המשיבים טענו כי בהתאם להסכמה שבעל-פה בין הצדדים, התחייבו המבקשים לשלם להם שכר טרחה בשיעור של 1% משיעור השקעתם במסגרת השותפות. בנוסף, המשיבים טענו כי הסדר שכר טרחה המופיע בהסכם השותפות, אינו ממצה והוא בגדר תשלום "בונוס" בלבד. המבקשים טענו כי לא הייתה הסכמה בעל-פה כנטען, ואילו ההסדר לעניין שכר הטרחה שנקבע בהסכם השותפות הינו הסדר ממצה שאין בלתו. בית משפט השלום בחיפה (כב' סגן הנשיא י' וגנר) קבע כי ההסדר שנקבע בהסכם השותפות הוא בגדר תשלום "בונוס" בלבד, אך בהיעדר ראיה לקיומה של הסכמה בעל-פה בדבר גובה שכר הטרחה שסוכם, מצא לקבוע בנסיבות העניין שכר טרחה ראוי בשיעור של 45,000 דולרים. ערעוריהם של הצדדים על פסק-דין זה נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סה"נ, השופטת ש' וסרקרוג והשופטים י' כהן ו-ר' שפירא). בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי הסדר שכר הטרחה בהסכם השותפות הינו ממצה, ולא מצא להתערב בקביעת בית משפט השלום כי מדובר בהסדר תשלום "בונוס" בלבד. עוד נדחתה טענת המבקשים כי הסכום שנפסק לטובת המשיבים אינו מבוסס ומנומק ועומד בסתירה לקביעת מומחה בדבר גובה שכר טרחה ראוי. נקבע כי הסכום שנפסק משקף נאמנה את הנסיבות והראיות שהיו בפני בית משפט השלום.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה מעלים המבקשים מספר טענות נגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בקריאתו את פסק הדין של הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי ציין כי בפסק-דינו של בית משפט השלום נקבע כי היה הסכם שכר טרחה בין הצדדים, בעוד שקביעתו של בית משפט השלום היתה הפוכה. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענותיהם ביחס לגובה השכר הראוי שנפסק, שלפיהן יש לגזור את שכר הטרחה הראוי מן הסכום שהושקע בפועל על-ידם במסגרת העסקה ולא מסכום ההשקעה הפוטנציאלית. לדידם, מדובר בשאלה משפטית בעלת חשיבות שלא נידונה על-ידי בית המשפט המחוזי, ומצדיקה מתן רשות ערעור בהתאם לכללים הנוהגים לעניין זה בהלכה הפסוקה.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא רשות ערעור תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענת המבקשים ביחס לשגיאה שנפלה לכאורה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אינה מסוג הטענות המצדיקות כשלעצמן מתן רשות ערעור (ראו: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, 15.11.98); רע"א 4356/06 נביל נ'

בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 18.6.06)), וממילא בנסיבות העניין, לא מצאתי כי יש בטענה זו, אם תתקבל, כדי לשנות את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. גם אופן קביעת שכר הטרחה הראוי במקרה דנן אינו מצדיק מתן רשות ערעור. הלכה היא כי קביעת שכר ראוי בגין טרחת עורכי דין נעשית בכל מקרה על-פי נסיבותיו על יסוד חומר הראיות המצוי בפני בית המשפט (ראו ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יחיאל פ"ד נח(5) 20, 27 (2004); ע"א 136/92 ביניש-עדיאל – עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5) 114, 125 (1993)). בית משפט השלום פסק את שכר הטרחה הראוי "באומדן גלובלי" נוכח מכלול נסיבות המקרה, לרבות היקף העבודה שבוצע וחוות דעת מומחה שהציגו המשיבים. לא מצאתי כי בפסק-דינו של בית משפט השלום ישנה קביעה כלשהי ביחס לאמת המידה הכללית שלפיה יש לפסוק שכר טרחה ראוי בעסקאות מעין אלה. בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב באומדן זה. מדובר איפוא בקביעה פרטנית המבוססת על נסיבות המקרה, שאינה מעלה שאלה כללית מן הסוג המצדיק דיון בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.