רע"א 5066-23 רע"א 5066-23

לפניי סוגיית סיווגו הנכון של ההליך שבכותרת: האם כערעור או כבקשת רשות ערעור.

פרטי המחלוקת בין הצדדים פורטו בהרחבה בתשובת המשיבה 1. בתמצית, מדובר בפרשה שהחלה בהסדר פשרה שניתן בתביעה ייצוגית, כאשר התובע נמנה על חברי הקבוצה. לאחר השתלשלות אירועים הנוגעת ליישום הסדר הפשרה, המערער הגיש תביעה כספית לבית משפט השלום. המשיבה 1 הגישה בקשה לסילוק התביעה הכספית על הסף, בטענה למעשה בית דין. בקשה זו נדחתה. בעקבות דחיית הבקשה הגישה המשיבה 1 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין, בית המשפט המחוזי נתן רשות ערעור וקיבל את הערעור, ומכאן קבע כי התביעה הכספית נגד המשיבה 1 נדחית. על פסק דין זה הוגש ההליך שבכותרת.

לעניין סיווגו של ההליך דנן, המערער טען כי הנסיבות במקרה דנן שונות מהמקרים הרגילים אשר בהם עוסק סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). לטענתו, סעיף 41(ב) עוסק ב"החלטה אחרת" של בית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה וגם בפסק דין של בית המחוזי בערעור. במקרים כאלה, נטען, אכן יש להגיש בקשת רשות ערעור. ואולם, במקרה הנוכחי מדובר בפסק דין של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט השלום, ועל כן, נטען כי רק בבית המשפט המחוזי ניתן פסק הדין וזכות הערעור "נולדה".

המשיבה 1 טענה כי מאחר שבית המשפט המחוזי נתן רשות ערעור (ונתן פסק דין בערעור), הרי שהעניין נכנס לגדר סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט. לטענת המשיבה 1, במקרים קודמים שבהם נדונה השגה על פסק דין של בית משפט מחוזי במסגרת ערעור על החלטה אחרת של בית משפט השלום, נקבע כי ההשגה טעונה רשות ערעור.

המשיבה 2 הצטרפה לעמדת המשיבה 1.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור ולא מוקנית לו זכות ערעור. כפי שנפסק בעבר, כאשר הליך החל בבית משפט השלום והגיע לבית המשפט העליון ב"גלגול שלישי", שמיעתו טעונה רשות ערעור. זאת, אף בנסיבות שבהן פסק הדין ניתן רק בבית המשפט המחוזי באופן שסילק את התביעה. הרציונל לכך הוא שהנושא נדון כבר בשתי ערכאות (ראו, למשל, ע"א 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוחי רכב בע"מ (15.8.2005); ע"א 6968/12 עזבון המנוחה Rachel Aliene Corrie נ' היס (6.12.2012)); בש"א 4658/20 מלר נ' לחמניה טריה- ג'וני בכרם בע"מ (30.7.2020); רע"א 4636/22 אבו ליל נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל, פסקה 4 (8.8.2022). ראו עוד, חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 87 (מהדורה שלישית, 2012)). לא מצאתי שנסיבות ההליך הנוכחי מצדיקות חריגה מפסיקה זו.

על כן, המזכירות מתבקשת לשנות את סיווגו של ההליך לבקשת רשות ערעור. המערער יכונה מעתה המבקש. המבקש ישלם למשיבה 1 הוצאות בסך של 750 ש"ח.

לבקשת המבקש, מסמך הערעור ייראה כבקשת רשות ערעור.

המבקש מתבקש להתאים את תשלום האגרה והערובה להליך של בקשת רשות ערעור. ככל ששולם סכום ביתר, ניתן להגיש בקשה מתאימה.

המזכירות מתבקשת לתייק עותק מהחלטה זו בתיקיית השופטים.

ההליך יועבר להמשך טיפול.